"אנחנו לא יכולים להמשיך לאפשר לסין לאנוס את מדינתנו", אמר דונלד טראמפ בעצרת בחירות באינדיאנה, חודשים לפני ניצחונו המפתיע בבחירות של שנת 2016. הקו הקשוח מול סין היה אחד משלל הבטחות מדיניות - שינויים במדיניות פנים ובמדיניות חוץ שהובילו את טראמפ לבית הלבן. שינויים קיצוניים שכללו גם פרישה מהסכמים של קודמו בתפקיד כמו הסכם הגרעין האירני, שעליו חתם ברק אובמה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
נאמן למילה שלו, הנשיא טראמפ יזם מלחמת סחר עם סין ועזב באופן חד-צדדי את הסכם הגרעין. אך מהלכים כאלה ואחרים כרוכים במחיר, לעתים קרובות מעצבנים בעלי ברית, לפעמים גם מחריפים את המתיחות ברחבי העולם ואף מספקים הזדמנויות לאויביה של אמריקה.
למעשה, חלק ניכר מתקופת כהונתו של הנשיא התאפיין בעמדתו הלוחמנית כלפי חבריה הוותיקים של אמריקה. הוא דרש מבעלי ברית נאט"ו בארה"ב להוציא יותר כסף, למרות שהם כבר עשו זאת שנתיים לפני כניסתו של טראמפ לתפקיד. הוא רצה תנאים משופרים. אפילו הגברת הגדולה של אירופה, הקנצלרית אנגלה מרקל, הובכה דיפלומטית בכמה הזדמנויות.
טראמפ הפך במהירות לגורם זר כבר בפסגת ה-G7 הראשונה שלו. בין גבעות סיציליה, כשהוא משקיף על הים התיכון נוצץ מולו, הוא הפיל את פצצת שינויי האקלים שלו - נסיגתה של ארה"ב מהסכם האקלים שנתחם בפריז.
גם בבית נראה שטראמפ מתכוון להרוס ולא לבנות. שר החוץ שלו, רקס טילרסון, מידר את מחלקת המדינה הדיפלומטית הבכירה בוושינגטון עד כדי כך שאפילו בכירים מרוסיה התלוננו שהם כבר לא יודעים למי להתקשר.
בלי הכוח האינטלקטואלי של משרד החוץ, טראמפ נותר חשוף ליריבה השנון ביותר של אמריקה, פוטין, שטראמפ מעולם לא נזף בו על ההתערבות המוכחת של רוסיה בבחירות 2016. במפגש הנשיאותי הראשון שלהם, בוועידת G20 שנערכה בהמבורג 2017, נפל טראמפ לאחד התעלולים הצבאיים הוותיקים ביותר של רוסיה: הצעתו של פוטין להפסקת אש בסוריה שהקפיאה למעשה את הסכסוך ואפשרה לרוסיה לסיים אותו טיפין טיפין בשעות הפנאי שלה.
כן, מאוחר יותר טראמפ תקף את רוסיה בנוגע לאוקראינה וגירש 60 דיפלומטים רוסים לאחר שערוריית ההרעלה של המרגל הרוסי בסלסברי, אנגליה, אך הוא לא הצליח להביא הישג בסוגיות הגדולות של מדיניות החוץ.
גם בנוגע לסין טראמפ נקלע לצרות - למרות הגיבוי הראשוני שקיבל מבעלות הברית של ארה"ב, אחרי שאמר שנמאס לו מגניבת הקניין הרוחני שמבצעת סין ומדיניות הסחר הדורסנית הסינית. בפסגת APEC בווייטנאם 2017, כשראש ממשלת סין שי ג'ינפינג היה בקהל, טראמפ חזר על סיסמתו "אמריקה לפני הכול" ותקף את סין, על מדיניות סחר בלתי נסבלת. שי הקשיב, ומה שהחל כמלחמת סחר התפתח להסלמה צבאית בים סין הדרומי, מכירות נשק אמריקני לטייוואן, סנקציות נגדיות של סין, וסיום המעמד "מדינה אחת, שתי מערכות" להונג קונג. בינתיים - עדיין אין עסקת סחר.
עם קים ג'ונג און מצפון קוריאה טראמפ ניסה בהתחלה להתעמת, ניפח את האפשרות למלחמה גרעינית וכינה את מנהיג צפון קוריאה "איש הטילים הקטן". כל זאת לפני ששינה את הגישה והחל להחליף 'מכתבי אהבה' עם קים ואפילו קיים איתו שתי פסגות. התוצאה? קים לא ויתר על הנשק הגרעיני וככל הנראה הוא ממשיך לפתח אותו עוד יותר; לאחרונה הוא חשף טיל בליסטי חדש שעלול להוביל ראש נפץ גרעיני עד לערי אמריקה.
ספג ביקורת גם על עסקת השלום במזרח התיכון
הסיפור במזרח התיכון הוא מורכב יותר. בעלות בריתו של טראמפ במפרץ, אהבו את המדיניות הקשה שלו כלפי אירן, אם כי זו אהבה שמלווה בדאגה שמהלכיו של טראמפ יכולים לעורר מלחמה על סף דלתם. הוא זכה לשבחים בישראל על ההכרה בירושלים כבירת המדינה, אך גינוי מצד פלסטינים ואחרים. מעט מדינות אחרות הלכו בעקבותיו.
לעתים קרובות, ההצלחות לכאורה של מדיניות החוץ של טראמפ מגיעות עם מטען. סעודיה הייתה האומה הראשונה שאירחה את טראמפ מעבר לים, ויחסיו עם נסיך הכתר מוחמד בין סלמאן עוררו לאחר מכן ביקורת, במיוחד לאחר מה שהוגדר כאמביוולנטיות לכאורה של טראמפ על הרצח האכזרי של כותב הטורים מהוושינגטון פוסט - ג'מאל חשוגי, ועסקת נשק רווחית.
באופן דומה, לאחר שג'ארד קושנר קידם יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחרין וסודן, נמתחה ביקורת על טראמפ על אופי העסקה. איחוד האמירויות קיבלה מטוסי קרב מתקדמים מסוג F-35 אמריקניים וסודן הוצאה מרשימת 'המדינות התומכות בטרור' של מחלקת המדינה. אפילו בריטניה, ידידתה ה"מיוחדת" של אמריקה, קיבלה מסרים מעורבים. בוריס ג'ונסון יודע שהוא לא יכול לסמוך על עסקאות סחר, במיוחד אם לברקזיט יהיה מחיר.
טראמפ בוודאי הותיר את חותמו, אך ארבע השנים הראשונות הלוחמניות והפרועות שלו מצביעות על כך שהוא עדיין לא שולט באומנות העסקה, לפחות לא בזו הדיפלומטית.
>> עוד סיקורים מיוחדים ודיווחים בלעדיים סביב הבחירות בארה"ב באתר CNN
תרגום לעברית: עמית ולדמן, N12