כבר כמעט שנה מתקיים הקרקס הנודד המכונה "הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית" על אש נמוכה, ועכשיו סוף סוף התחיל המשחק האמיתי. יריית הפתיחה של המרוץ נשמעה אתמול באיווה, המדינה הראשונה שבה נערכות הבחירות שבסופן תוכרע זהות המועמד שיתמודד מול ברק אובמה בסוף השנה על נשיאות ארצות-הברית. זה הזמן להסתכל על מה שקרה עד עתה, ולבחון את סיכויי האנשים שחושקים בתפקיד הכי חשוב בעולם. באווירת "כוכב נולד", נסקור אותם על פי הצלחתם הלילה – מהכישלון ועד הניצחון המפתיע.
נתחיל עם ג'ון הנטסמן. הנטסמן, שכיהן עד לא מזמן כשגריר בסין, הוא כנראה האדם הרציני והמוכשר ביותר ברשימה הזאת, והעובדה שזכה לפחות מאחוז אחד מהקולות מעידה רבות על אובדן הדרך של המפלגה הרפובליקנית, כמו גם על הקצנתה.
מישל בכמן, חברת קונגרס זוטרה ממינסוטה ויקירת תנועת מסיבת התה, נמנית על האגף הקיצוני הרועש של המפלגה הרפובליקנית. בין היתר, היא כופרת בקיומה של התחממות כדור הארץ ואינה מאמינה באבולוציה. בראשית הקיץ שעבר נהנתה מכמה רגעי תהילה, אולם דרכה הייתה רצופה תצוגות בורות מופלאות ומעידות לשון מביכות, שהביאו לדעיכתה המהירה, ול-5% בלבד מהקולות באיווה.
באוגוסט נדמה היה שריק פרי, מושל טקסס, עומד לכבוש את המפלגה בסערה, ואף להוות איום ממשי על אובמה. פרי מתהדר בעיקר במראה נשיאותי לעילא, שהוליך שולל גם את כותב שורות אלו, שהאמין שיזכה. אבל לא חלף חודש והקמפיין שלו התרסק בצורה מבזה, לא מעט בשל תפקודו המביך בעימותים הטלוויזיוניים, בהם התגלה כמי שמתקשה להרכיב משפט. השיא הגיע באסיפת בחירות אליה הופיע כנראה שיכור, אחרת אין דרך להסביר את הנאום ההזוי והמוטרף שנשא. הלילה הוא קיבל 10.3% מהקולות, וכבר יש דיבורים על-כך שיפרוש.
לאחרונה היה זה חבר הקונגרס המושמץ ניוט גינגריץ', שבזכות מחדלי יריביו נהנה מעלייה בסקרים. כך ניצלו הקמפיין הכושל שניהל וכל הקריירה הפוליטית שלו, שנראתה מחוסלת. אבל גינגריץ' שקוע בחובות וכל צוותו נטש אותו, על כן קשה להאמין שיחזיק מעמד זמן רב. חוץ מזה, בתור נואף סדרתי הוא לא בדיוק כוס התה של הרפובליקנים המסורתיים, שהמשפחה עבורם היא ערך מקודש. מאיווה הוא יוצא עם 13.3% מהקולות.
מירוץ צמוד
ונעבור למובילים. רון פול, אדם נעים הליכות, ישר ועקבי למדי, שמציג דעות מקובלות למדי בארצות-הברית... של המאה ה-19. למעשה, הדעות שלו גורמות למישל בכמן להיראות כמו זהבה גלאון. ובכל זאת, הוא יצא מאיווה במקום השלישי, עם 21.4% מהקולות.
זה משאיר אותנו עם מיט רומני, שאיך לומר בעדינות, אינו אהוד בתוך מפלגתו. לקיצונים הוא מתון מדי, למתונים חסר עמוד שדרה מדי, ולכולם כאחד – מורמוני מדי, בינוני מדי, וחסר כל כריזמה ומעוף. ואולם, כל אלו אפילו אינם מתקרבים לחיסרון הגדול שלו, האיש מחליף עמדות כמו גרביים, וידוע בתור זגזגן כרוני, אפילו בשביל פוליטיקאי. אולם לרומני יתרון אחד בולט על יריביו: יש לו סיכוי טוב לקרוא תיגר אמיתי על אובמה. לכן, אף שבחירתו לראשות המפלגה הרפובליקנית עשויה להוציא שם רע לביטוי "ברירת מחדל", הוא ניצח את הבחירות באיווה עם 24.6% מהקולות. רק 8 פתקים מאחוריו נמצא ריק סנטורום האולטרא-שמרן, המועמד הכי פחות מוכר שנחשב להפתעה של איווה.
עם זאת, בלתי אפשרי לצפות את ההמשך. אחרי איווה תצבענה ארבעים ותשע המדינות האחרות המרכיבות את ארצות-הברית, בתהליך ארוך ומורכב שיסתיים רק ביוני. מדובר במערכת בחירות שניזונה ממומנטום. מועמד שמנצח במדינות הראשונות זוכה לתנופה פסיכולוגית, והכי חשוב – לזרם של תרומות שמאפשרות את המשך ההתמודדות.
מי טוב לנו, מה טוב לנו
ועכשיו לשאלה שתתחיל בקרוב להעסיק אותנו הישראלים יותר ויותר: מי טוב לנו? ובכן, מי שרואה בעוד ארבע שנות אובמה סיוט מזוויע צריך לשמוח על הצלחתו של מועמד רפובליקני מתון כמו רומני, שמסוגל לנצח בבחירות הכלליות בנובמבר. ואילו מי שרוצה לראות את אובמה ממשיך לעוד כהונה אמור לקוות לבחירתו של מועמד קיצוני כמו בכמן או סנטורום, ליצן כמו פרי, או בעל דימוי שפל במיוחד בקרב הציבור האמריקאי, כמו גינגריץ'. בקיצור, אחד מהאידיוטים.
אבל אולי השאלה המשמעותית אינה מי טוב לנו, אלא מה טוב לנו. אם אתם סבורים שמה שטוב לישראל הוא נשיא אמריקאי שיתייחס אליה בכפפות של משי, גם כשהיא טועה וגם כשהיא פוגעת בעצמה – אדרבא, כל אחד מהמועמדים הרפובליקנים יתאים לכם. אין יום שהם לא מביעים את אהבתם לישראל. לחילופין, אם אתם מאמינים שדרוש לישראל נשיא ענייני יותר, שילחץ עליה לעשות ויתורים ולקדם תהליך שלום מול הפלסטינים – אף-אחד מהם לא יספק אתכם. סביר יותר שאובמה, בכהונה שנייה ואחרונה, שבה הוא משוחרר מהשיקול של היבחרות מחדש, יעשה זאת, ולכן עליכם להיות בעדו, ולכן בפריימריז שנפתחו היום כדאי לכם, כאמור, לקוות שאחד האידיוטים ייבחר.
אם אכן לראשות המפלגה הרפובליקנית ייבחר אידיוט, זה עשוי להיות משעשע, ולמתוח את ה-freakshow של השנה האחרונה לעוד חמישה חודשים, עד נובמבר 2012. אבל אם אז, במקרה, ינצח האידיוט את אובמה, ויהפוך לאיש החזק בעולם, זה יחדל להיות מצחיק, בעיקר לישראל.