"להתחיל את החיים מההתחלה": המלחמה באוקראינה הובילה לעקירתם של יותר ממיליון ו-200 אלף פליטים, משפחות וילדים, מבתיהם. בין אותם האנשים שאיבדו ברגע את המקום לו קראו בית, ישנה גם הקבוצה הזו - ניצולי שואה שנעקרים בפעם השנייה מחיים בטוחים.
"בשנת 2022 נאלצתי שוב לברוח. נבהלנו מההפצצות, נבהלנו מההפגזות, נבהלנו מן המלחמה". לודמילה קלימובסקי, בת 83, הייתה תינוקת כשמשפחתה ברחה מאימת הנאצים. ב-1945 הם חזרו לאודסה באוקראינה ומאז היא שם יחד עם משפחתה. כעת, היא נאלצה לברוח שוב "כמה אפשר לבכות? אני בוכה, בוכה... איך אנחנו אמורים להרגיש במצב הזה?".
אנה קליצניקו, ניצולת שואה בת 90, חצתה שלשום בלילה (חמישי) את הגבול מאוקראינה. "כאשר ברחנו מהגרמנים היה קיץ. ברחנו רק עם מה שהיה עלינו, וגם עכשיו כמעט לא לקחנו שום דבר". רוב משפחתה של אנה נרצחה במחנות. כעת, היא מספרת בעצב על רגשותיה "זאת תחושה קשה מאוד. אנחנו עד הרגע האחרון לא האמנו שזה בכלל אפשרי".
גנדי קצל, בן 78, נאלץ להימלט מאודסה. הבריחה מביתו מציפה מחדש את הפחד שגדל לתוכו, כשחלק גדול ממשפחתו נרצחו בשואה. "שרפו (אותם) בגטו. שלחו אותם לגטו ושרפו אותם" אמר והוסיף "לכן אני מרגיש את הכול. אני מרגיש בראש החכם שלי ומרגיש בלב שלי. אני מכיר את התחושות האלה. זה הלם. ויחד עם זאת אתם מבינים שחייבים להתארגן ולהציל את המשפחה ואת הילדים".
"מבחינתי אודסה היא בית. לאבד הכול ולהיות פליטה, אני בחיים לא חשבתי שזה אפשרי בכלל" סיפרה בגרון חנוק טטיאנה אוברוצקי, בת 75. שני הוריה של טטיאנה שרדו את השואה: אביה נלחם במלחמה ונפצע, ואימה הייתה רופאה וטיפלה בשורדים. עכשיו, אחרי שגדלה כל חייה באוקראינה, היא מחכה לעלות לישראל. "להתחיל את החיים מההתחלה – אני יכולה רק להשוות את זה לעקירה של עץ זקן מהאדמה" הסבירה, "העץ הזה לא יצליח להמשיך לחיות במקום אחר. אני מקווה ישראל תקבל אותנו אליה בחום".