אין תמונה
"אובמה החליט בצדק להתעלם מהבעיה ואף אחד לא שם לב"
לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, אין מה לחפש בישראל. שום דבר לא צפוי לצאת מהביקור שלו שם. למעשה, "אובמה עשוי להיות הנשיא המכהן הראשון שמבקר בישראל כתייר". כך כותב הבוקר בעל הטור תומאס פרידמן ב"ניו יורק טיימס". "קשה להעלות על הדעת ביקור של נשיא אמריקני שכל כך מעט מצופה ממנו, לא רק מפני שאין כמעט אפשרות להשיג משהו בו, אלא מפני שמנקודת המבט הצרה של ארה"ב, לא צריך להשיג בו כלום", טוען פרידמן.

הוא מוסיף: "בשקט, בלי שאף אחד הכריז על כך, העיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני נהפך מנחיצות לתחביב בעיני הדיפלומטים האמריקניים. כמו כל הובי – מבניית טיסנים ועד סריגת סוודרים – בימים מסוימים בא לך לעסוק בו, ובימים אחרים לא. תלוי במצב הרוח. אבל בדרך כלל אין זה חשוב אם הסורג אכן גמר לסרוג את הסוודר. אובמה עבד על התחביב שלו בתחילת כהונתו הראשונה. הוא נתקע לאחר ששני הצדדים דחו את מאמציו, ולכן החליט, בצדק לדעתי, להתעלם מהבעיה ואף אחד לא שם לב".

בעל הטור מציין, שהשינוי בעמדת ארה"ב כלפי הסכסוך נובע מכמה גורמים מבניים. המזה"ת שוב אינו מוקד לוהט של מחלוקת בין המעצמות, כפי שהיה, למשל, במלחמת יום כיפור באוקטובר 1973. יתר על כן, גילוי כמויות מסיביות של נפט וגז בארה"ב, קנדה ומקסיקו הופך את אמריקה הצפונית לסעודיה החדשה. אז מי צריך את סעודיה הישנה?

ארה"ב אמנם מוסיפה לייבא נפט מהמזה"ת, אך היא שוב לא תיפול קרבן לחרם נפט ערבי בגלל זעם על עמדתה כלפי הפלסטינים, כותב פרידמן. לעומת זאת, סין והודו הן סיפור אחר לגמרי. מבחינתן, העיסוק במזה"ת הופך מתחביב לנחיצות. שתיהן תלויות במידה רבה מאוד בנפט וגז מהמזה"ת. מי שצריך לקדם שלום בין ישראל לפלסטינים (או בין הסונים לשיעים) הם בעצם שרי-החוץ של סין והודו.

הצורך של ארה"ב לדחוף שלום ישראלי-פלסטיני מעולם לא היה קטן יותר

ובעוד שפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני עודו חשוב לחיזוק היציבות האזור, הסכסוך שמערער ביותר את היציבות במזה"ת הוא מלחמת האזרחים בין שיעים לסונים שמזעזעת את לבנון, סוריה, עיראק, כוויית, בחריין ותימן. "יהיה טוב אם אם תוקם מדינה פלסטינית שתחיה בשלום עם ישראל, אבל הנושא המרכזי על סדר היום עתה הוא האם בכלל תהיה מדינה סורית, מדינה לובית ומדינה מצרית", כותב בעל הטור.

פרידמן. שוב תוקף את ישראל (צילום: reuters)
תומאס פרידמן. "הביקור הוא לא חדשות טובות לישראל"|צילום: reuters
ונוסף לכך, בעוד שהצורך של ארה"ב לדחוף שלום ישראלי-פלסטיני מעולם לא היה קטן יותר, המכשולים בדרך להשגת שלום כזה מעולם לא היו גבוהים יותר: ישראל השתילה 300 אלף מתנחלים בגדה והרקטות של חמאס שחקו משמעותית את רצון הרוב הדומם בישראל לסגת משם, שכן רקטה קטנטנה אחת מהגדה תוכל לסגור את נתב"ג.

בגלל כל הסיבות האלה, אובמה יכול להיות הנשיא המכהן הראשון שמבקר בישראל כתייר, אך הדבר אינו בגדר חדשות טובות לישראל, מוסיף פרידמן. בעוד שלארה"ב יש פחות סיבות ליטול סיכונים לקידום שלום בין ישראל לפלסטינים, לישראל עצמה יש סיבה טובה מאוד לעשות זאת: הסטטוס-קוו אולי נסבל עתה מבחינת ישראל, אך הוא אינו בריא. המשך הסטטוס-קוו פירושו עוד התנחלויות וסיפוח שקט של הגדה. "לכן, לדעתי, הדבר החשוב ביותר שאובמה יוכל לעשות בביקורו בישראל הוא לשאול כל נושא משרה ישראלי שעמו ייפגש את השאלות הבאות":

"אנא אמור לי כיצד הדחף הבלתי נלאה להקמת התנחלויות לא יסתיים בהטמעת ישראל בגדה, מצב שיביא לכך שישראל תשלוט לנצח ב-2.5 מיליון פלסטינים בממשל קולוניאלי, שרק יפגע במעמדה של ישראל כדמוקרטיה וישלול ממנה לגיטימציה בקהילייה הגלובלית?

"אני מבין מדוע כשל התפקוד הפלסטיני וההתעוררות בעולם הערבי מדאיגה אתכם, אך בכל זאת. האם אינכם צריכים לחפש שוב ושוב האם יש בנמצא שותף פלסטיני לשלום בטוח? לאחר הכל, יש לכם אינטרס עצום ליילד מדינה פלסטינית שתהיה מודרנית, רב-דתית פרו-מערבית, מודל שונה לחלוטין מהמודלים של האחים המוסלמים שקיימים מסביבכם.... כידיד, אני רוצה לדעת רק דבר אחד: מה האסטרטגיה ארוכת הטווח שלכם? יש לכם בכלל אחת כזו"?