חמישה ימים לפני הבחירות באיטליה, כמעט שליש מהאיטלקים לא יודעים למי יצביעו. רבים מהם טוענים שהם לא מתכוונים בכלל להצביע. על פי הדיווח של העיתון האיטלקי קוריירה דלה סרה, לפני שלושה חודשים יותר ממחצית האיטלקים לא ידעו אם ולמי הם עומדים להצביע.
על פי הסקרים האחרונים שמותר היה לערוך באיטליה, תנועת השמאל-מרכז, המפלגה הדמוקרטית, תהיה זו שתזכה ברוב בפרלמנט, אבל לא יהיה לה רוב מספיק והיא תיאלץ לגבש קואליציה עם מפלגות אחרות. אחת המפלגות האפשריות היא מפלגתו של מריו מונטי, שמייצג את המרכז הכנוע משהו לתביעות האיחוד האירופאי. או שיהיה זה בפה גרילו, מנהיג תנועת "חמשת הכוכבים", תנועה אנטי-ממסדית שמנסה בדרך מקורית לבלום את השחיטות בפוליטיקה, לשבור את המונופולים ולקדם אנרגיה ירוקה יותר כדי לקצר את שבוע העבודה.
עוד מועמד מוביל שמלווה את איטליה עוד משנות התשעים הוא סלביו ברלוסקוני המוכר. ברלוסקוני טוען שהוא האיש שיכול להציל את איטליה מציפורני האיחוד האירופי וכספי הסיוע שלו. למרבה ההפתעה, לא ברלוסקוני ולא גרילו מתכוונים לעמוד בראש המדינה. שניהם מייצגים דעה יותר מאשר מועמד.
ברלוסקוני ישמח להיות שר אוצר בכל קואליציה, גרילו, שמוכר לאיטלקים כקומיקאי (וסוחב איתו תיק פלילי על הריגה בגלל תאונת דרכים), לא מוכן לשמוע על שום קואליציה שכוללת את ברלוסקוני.