מיליוני דיסלקטיים בעולם הם כלל לא כאלה? כך לפחות טוענים היום (ד') מומחים מארה"ב ומבריטניה, שטוענים שהתנאים שעל פיהם מאובחנים ילדים כלל לא הגיוניים - ואף לא קיימים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
המומחים מאוניברסיטאות ייל ודורהאם קוראים לשינוי דרמטי במונח "דיסלקציה" וגורסים שהוא "כלל לא מדעי וחסר משמעות". לדבריהם, משאבים רבים מבוזבזים על הפניית צעירים לאבחונים בהם הם נמצאים מתקשים בקריאה - ואז מתויגים תחת המונח "דיסלקטים" שכביכול מסביר את הקושי.
הפרופ' ג'וליאן אליוט, מורה לשעבר שעבדה עם ילדים בעלי קשיי למידה, טוענת בספרה "דיון על דיסלקציה" כי יש להעניק יותר תשומת לב לסיוע הניתן לילדים המתקשים בקריאה ו"לא למצוא תוויות לקשיים". לדבריה, הוריהם של הילדים מקבלים אינפורמציה מוטעית על מאפייניה של הדיסלקציה.
"בכל מדינה ובכל שפה, חלק ניכר מהילדים מתקשים להשתלט על מיומנויות הקריאה. חלקם מתקשים לאורך כל ילדותם - ואף עד בגרותם", כתבה פרופ' אליוט בספרה. עם זאת, החוקרים מצאו כי "תסמינים באדם אחד שמובילים לאבחנה של אותו האדם כלוקה בדיסלקציה, לא קיימים באדם אחר שאובחן גם הוא כסובל מההפרעה". לכן, דרך חינוך שמתאימה לתלמיד אחד, לא תתאים לתלמיד אחר שגם הוא מאובחן כדיסלקט.
"להתערב לשיפור המצב, לא למהר לאבחן"
"כפסיכולוג חינוכי פעיל, אני לא מוצא את המונח ' דיסלקציה' מועיל, מאחר שנראה כי אין מאפיינים אחידים לתגובה או להתערבויות בהתמודדות עם הדיסלקציה", אמר ד"ר גיי קיגן, פסיכולוג חינוכי בכיר בבריטניה.
לעומתו, טענה מומחית התקשורת ד"ר ג'ון ראק, שיש למונח ערך מדעי וחינוכי: "אנחנו לא קונים את הטיעון לפיו משאבים 'מתבזבזים' על הבנת הסיבות השונות לכך שאנשים שונים נמצאים במאבק בקשיי קריאה וכתיבה. עבור הרבה מאוד מהם, אלו סיבות שמובילות לדפוס עקבי ומוכר שכדאי לקרוא לו דיסלקציה".