דעאש, ארגון הטרור המתכנה "המדינה האסלאמית", החל את דרכו בעירק לאחר הפלת שלטונו של סדאם חוסיין. התנופה העיקרית שקיבל הארגון הגיעה בעקבות האביב הערבי - התערערות המשטרים הערביים והופעת תופעות של אנרכיה, יצרו עבור הארגון הזדמנות לפרוס זרועות בתוך עירק וגם מעבר לגבולותיה, תוך הקצנה חסרת תקדים של מעשי טבח המוניים נגד מוסלמים הנחשבים כופרים, ונגד מיעוטים עירקים כמו הנוצרים והיזדים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
החזון הבדיוני של הארגון הוא להקים מדינת-על שתתפרש על פני כל שטח המזרח התיכון, ואף מעבר לו. ולהציב בראשה את אבו בכר אל-בגדאדי, מנהיגם, בתור חליף - פוסק הלכה לכל המוסלמים בעולם, ובעיני רוחו, מחליפו של הנביא מוחמד.
ההזיה הזאת אינה חדשה כלל. מזה עשרות שנים פועלים באזור ארגוני טרור השייכים לזרם הסלפי - מוסלמים אדוקים שמעדיפים לחיות כמו בראשית ימי האסלאם, אך ורק בכפוף לחוקי ההלכה האסלאמית.
נקודת ההתחלה: מלחמת עירק
"האסטרטגיה של דאעש היא אסטרטגיה של הלם והפתעה והטלת מורא, כולל רציחות המוניות וטרור ברוטאלי נגד האוכלוסייה", מסביר יורם שוויצר, ראש התכנית לטרור במכון למחקרי ביטחון לאומי.
נקודת ההתחלה של הסיפור היא המלחמה בעיראק והפלת שלטונו של סדאם חוסיין בעשור הקודם. מבין ענני האבק וההרס שהותירו המשטר הקורס וצבאו המתפרק, קמו בעירק החדשה תאי טרור איסלאמיים חדשים.
שוחרי אל-קאעידה בעירק התמקדו סביב דמותו של אבו מוסעב זרקאווי, פלסטיני מירדן שקשר קשרים עם ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה באפגניסטן וייסד את השלוחה בעיראק.
אחרי שחוסל זרקאווי על ידי ארצות הברית ביוני 2006 , התנתקו אנשי הארגון שלו מהנהגת אל-קאעידה באפגניסטן ונתנו רוח גבית למרד הסונים בעירק נגד השלטון המרכזי של נורי אל-מליכי השיעי.
הלחימה בסוריה
סוריה הפכה בשנה האחרונה למרכז הפעילות השני בגודלו אחרי עירק. גם בין רצועת עזה לצפון סיני מורגשת פעילותם של נאמני דאעש לצד ארגונים אסלאמיים אחרים, במיוחד לאחר נפילת שלטון האחים המוסלמים במצרים.
למרות המציאות המפחידה והמטרידה הזאת, החזון האימתני והמהפכני של דאעש רחוק מלהתממש. לארגון המדינה האסלאמית, קיצוני ומטורף ככל שיהיה, אין יכולת להקים מדינה משלו, אלא רק להיאחז בשברי מדינות. תופעה מסוכנת, מאדו מאיימת, אך במקומות שבהם המדינה השולטת מצליחה להפעיל את צבאה - אפשר להתמודד גם עם גל הטרור הזה.