עליזה הרץ זומר, שנחשבה לניצולת השואה המבוגרת בעולם, הלכה היום (א') לעולמה בגיל 110. רק בשבוע שעבר סרט דוקומנטרי קצר על חייה "The Lady in Number 6: Music Save My Life", זכה במועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הדוקמנטרי הקצר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כלתה סיפרה לסוכנות הידיעות AP כי הרץ זומר מתה הבוקר בבית החולים שבו אושפזה ביום שישי האחרון. "כולנו התחלנו להאמין שהיא לעולם לא תמות", אמר מפיק הסרט הדוקומנטרי. "לא עלתה במוחי אפילו שאלה אם היא תזכה אי פעם לקבל את האוסקר".
הרץ נולדה בנובמבר 1903 למשפחה יהודית מהמעמד הגבוה בפראג, והחלה עוד בצעירותה להתעניין בספרות ובמוזיקה קלאסית. כבר מגיל צעיר היא הפליאה ביכולותיה על הכלי שמילא את חייה - הפסנתר. היא הפכה לסולנית בתזמורת הפילהרמונית הצ'כית, ובמלחמת העולם השנייה נלקחה לגטו טרזינשטאט עם בעלה ובנה.
הכישרון הפך לנס שלה ושל בנה. "לפעמים היה כל כך קר שניגנו עם המעילים ועוד משהו על הראש. היה כל כך קר, אבל ניגנו", נזכרה בריאיון לחדשות 2 באפריל האחרון, ששודר בתכנית "שש" עם עודד בן עמי.
"מה היה עושה היטלר אם היה שומע את המוזיקה?"
על הזוועות לא סיפרה. אמה נרצחה בטרבלינקה ובעלה באושוויץ. "חשבתי לעצמי מה היה עושה היטלר אם היה יושב איתנו ושומע את המוזיקה האלוהית הזאת", אמרה אז בריאיון, "האם הוא היה ממשיך בשנאה?".
רפאל בנה בן השש היה הופך את דפי התווים בזמן שהיא ניגנה, וכל הזמן היא רק חשבה איך להציל אותו. "כשלאמא יש ילד רעב ואין לה משהו לתת לו לאכול, זה מאוד קשה", סיפרה.
אחרי המלחמה הרץ עלתה לישראל והפסנתר המשיך ללוות את חייה, כשהיא העמידה דורות של פסנתרנים בקונסרבטוריון בירושלים. בגיל 86 עברה לאנגליה עם בנה רפאל שהפך לצ'לן ידוע. כאחת שעברה שתי מלחמות עולם, נקודת מבטה על המין האנושי ואכזריותו אמרה הכל. "כמובן שטוב לא לשכוח, אבל זה תמיד היה כך. היו תקופות נוראיות בעולם, עוד מימי התנ"ך. האנושות לא לומדת", סיפרה אז.
הרץ היתה מעורה בחיים בישראל וחשוב היה לה לדעת אם מטפלים בניצולים בישראל כמו באנגליה. ניצלות השואה החלימה מסרטן, עברה אירוע מוחי, ואיבדה את בנה רפאל, ומה שהמשיך להניע אותה היה הנגינה. "החיים יפים", הכריזה באותו ריאיון. היום הלכה לעולמה.