במדינות שונות בעולם ה"אנשים" ברמזור נראים אחרת, אבל היחידים שקיבלו כובע, היחידים שהפכו לסמל בעיר בהם הם מוצבים - הם הרמזורים של מזרח ברלין. האיש הירוק, שרבים רואים בו גם סימן פאלי לצד תפקידו כסימן לבירת גרמניה, הצליח לשרוד את המשטר הקומוניסטי הנוקשה, שרד ניסיונות מחיקה בעקבות איחוד גרמניה או ארגוני נשים ושמרנים אחרים שניסו להסיר את האיש - אבל הרמזור נשאר. עכשיו הוא מופיע על חולצות, ספלים ואפילו יש לו פסל מיוחד במזרח ברלין.
הכול החל במוחו של פסיכולוג משרד התחבורה המזרח גרמני, קארל פגלאו, שבאוקטובר 1961 כשהיה בן 34 הלך לעבודה ובתיקו איור של שתי דמויות - אדומה וירוקה - שתיהן עם כובע. פגלאו חשב שהכובע לא יתקבל על ידי ראשי המשרד מפני שבימים ההם בגרמניה, הכובע נחשב לסמל הקפיטליזם או הבורגנות, אך למרבה ההפתעה הרעיון התקבל. הדבר היחיד שהשתנה הוא הכיוון שאליו הולך האיש הירוק. באיור הוא הלך ימינה, אך ראשי משרד התחבורה הפנו אותו לכיוון הנכון - שמאלה.
הרמזורים הפכו לאטרקציה עוד לפני נפילת החומה, פגלאו גילה אז שהוא לא זה שעל פי גופו צויר האיש מהרמזור - זו הייתה העוזרת שלו אנליסה וגנר שדגמנה עבורו.
לפסיכולוג ממזרח גרמניה לא היה מושג שהוא יצר אייקון תרבותי - הרמזור שלו הוא אחד הדברים היחידים שהגרמנים בחרו לשמר ממזרח גרמניה. הפוליטיקה, השכונות, דרך המחשבה, ארגוני המודיעין - הכול נעלם - הרמזור נשאר.
זיכרון לתרבות שנעלמה
פגלאו הסביר שהדמויות שלו כל כך מושכות תשומת לב, כל כך בולטות שאי אפשר להישאר אדיש אליהן: "האיש ברמזור האדום יגרום לך לעצור, מהאיש ברמזור הירוק - אי אפשר להתעלם". פגלאו אומר שהוא העניק לדמויות את כל האיברים החיוניים - עיניים, אוזניים, רגליים וידיים אבל יש רבים שמוצאים איברים עליהם פגלאו לא מדבר, הוא כן אמר שעם רמזור כזה "גם עיוורי הצבעים לא יכולים לטעות".
הרמזור הראשון הוצב בפינת הרחובות פרידריך שטראסה ואונטר דן לינדן - אנשים הגיעו והסתכלו על הרמזור החדש - לא זזו, גם כשהפך לירוק.
עם איחוד גרמניה הרמזור כמעט נעלם. כל רמזורי העיר היו אמורים להפוך למה שנקרא - "רמזורים אירופים". אבל חלק מתושבי מזרח גרמניה, כנראה אותם האנשים שהתרכזו ליד הרמזור בראשית ימיו, ביקשו להשאיר את הרמזור כזיכרון לתרבות שהלכה ונעלמה. מי שהפך את הרמזור לאייקון הוא המעצב מרקוס הקהאוסן שהגיע לברלין ב-1995, הבין את הפוטנציאל והעביר את האיש מהרמזור למוצרים מאוד ברלינאים.