לראשונה מאז נחשפה פרשת "אוסף האמנות הנאצי", התראיין הקשיש קורנליוס גורליט, שבדירתו במינכן נמצאו היצירות בשווי כולל של כ-850 מיליון אירו, לעיתון הגרמני "דר שפיגל". בראיון אמר גורליט שהיצירות ובהן כאלה של האמנים מארק שאגאל, אוטו דיקס, מקס בקמן, פיקאסו, אנרי מאטיס, דירר וקנאלטו היו "המקור היחיד שלי לאושר".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
גורליט סירב מכל וכל לדון באפשרות שימסור את היצירות, שאביו, סוחר האמנות הילדברנד גורליט, ככל הנראה קנה במחירים נוחים מאספן יהודי שנמלט מהנאצים. "מה האנשים האלה רוצים ממני? אני רק איש שקט, כל מה שרציתי זה לחיות עם הציורים שלי", אמר הקשיש. "לא אתנדב לתת בחזרה כלום. כשאמות, אז הם יכולים לעשות איתם מה שהם רוצים".
גורמי החקירה בגרמניה גילו את האוסף האבוד והמרשים, לאחר שמצאו בתיקו של גורליט 9,000 אירו במזומן כשהגיע ברכבת משוויץ ב-2010. לא ברור עדיין מדוע הפרשה נחשפה רק עכשיו והממשל הגרמני בחר שלא לפרסם את דבר מציאת האוסף בשלוש השנים האחרונות. ייתכן שהרשויות חששו מסיבוכים משפטיים ודיפלומטים עם יורשים שיטענו לבעלות על יצירות.
על פי החשד, גורליט הצליח להתפרנס במהלך חייו בזכות מכירה של הציורים מהאוסף. הוא מכחיש שפעל בניגוד לחוק ואומר שלא העלים מסים. לטענתו, הוא מכר חלק מהציורים רק כדי לממן לעצמו תרופות. "הם טועים בהכול", הדגיש הקשיש, שמתואר בעיתון כאיש בודד שמבלה את הרוב המכריע של זמנו בדירתו שבמינכן, שבה נמצאו יותר מ-1,400 הציורים.
לדבריו, הוא לא ראה טלוויזיה מאז 1963, ומעולם לא גלש באינטרנט, אם כי שמע עליו.
היה מציץ בציורים מדי ערב ונהג לדבר איתם
במשך שנים ארוכות, גורליט אפילו לא תלה את הציורים. הוא שמר אותם במזוודה סגורה ומדי ערב, הוא היה מציץ בהם. היצירה "סצנה אלגורית" מאת הצייר היהודי מארק שאגאל היא החביבה עליו באוסף. בראיון סיפר גורליט שנהג לדבר עם הציורים. "הם היו החברים שלי, הקרובים הנאמנים שלא היו לי בחיי האמיתיים", הוא אמר. הוא ראה בהגנה על יצירות האמנות של אביו את המשימה של חייו.
אחרי 40 שנים שבהן גר לבד, יחד עם הציורים, המציאות דפקה על דלתו של גורליט. ב-2012 המשטרה הגרמנית סיימה את הרומן הארוך שלו עם היצירות האבודות. במשך ארבעה ימים השוטרים חיפשו בביתו. הם מצאו 1,406 יצירות של מיטב אמני המחצית הראשונה של המאה ה-20, ואפילו יצירות עתיקות יותר.
"אני ממש מתגעגע לציורים. איזו מין מדינה זו שמציגה לעולם את רכושי הפרטי? הם צריכים להחזיר לי אותם", הוא אמר בבכי. "אבי ידע שהרוסים מתקרבים כל הזמן. מעולם לא עשיתי דבר שנוגע לרכישת הציורים, רק רציתי להציל אותם. אנשים רק רואים את המחיר על הציורים האלה. למרבה הצער, אני לא כל כך אמיץ כמו אבא שלי. הוא אהב אמנות ונלחם עבורה".