62 ק"מ על שני גלגלים: דני קושמרו אזר אומץ ויצא לנסות את מזלו כרוכב חובב במירוץ האופניים שנחשב לאחת מתחרויות הספורט הקשות והמאתגרות ביותר בעולם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הטור דה-פראנס. 3,400 קילומטרים - מהחרמון לאילת כפול 7 - כולל כמה רכסי אלפים בדרך. 21 יום של מאמץ פיזי בלתי אנושי כמעט. יש אומרים - התחרות הקשה ביותר בעולם. כמה קשה יהיה לרוכב חובב לרכוב רק מספר קטן של קטעים מהטור?
דני קושמרו החליט בכל זאת לנסות - אבל היו כמה בעיות קטנות. הוא מעולם לא רכב באופניים כאלו, לא הבין מה עושים עם הנעליים ולא היה ברור איך מחליפים הילוכים. וגם הכושר ידע ימים טובים יותר.
אחרי שבוע אימונים אינטנסיבי, הבין מה הוא עומד לעבור: "לרוכב לא מנוסה יהיה קשה מאוד לעשות את זה במכה אחת. סביר להניח שמי שלא מיומן יילך ברגל די הרבה", אמר ד"ר יוני ירום, רופא ספורט - שהתכוון לעלייה הקשה הקרויה "אלפ-דואז".
מדובר בעלייה של 13 קילומטרים של רכיבה בהם עולים גובה של כ-1000 מטרים, בלי מטר אחד של מישור לנוח בו. שיפוע חד שנע בין "קשה" ל"למה לעזאזל אני עושה את זה". וכשנגמרת העלייה - מגיעה עוד אחת.
מיליון איש בצדי הדרכים, הפסקת שירותים במכנסיים
האלפים הצרפתיים. הכנות אחרונות לרכיבה המאתגרת יממה לפני. במקום הסביר לנו המומחה לרכיבה ג'וליאן על מה שצפוי בדרך. "האופניים שוקלים 7 ק"ג בלבד וגם קוטר הגלגלים צר. אם משהו קורה - אפילו כשחובשים קסדה, התוצאות עלולות להיות הרסניות", הזהיר.
ויש עוד משהו - על הרוכבים ללבוש מכנסי רכיבה מיוחדים - ללא תחתונים. "אם על רוכבים מקצועיים להטיל את מימיהם באמצע הדרך - הם פשוט עושים במכנסיים", הסביר הרוכב הוותיק שמדד וכיוון כל דבר בזוג האופניים שלנו, כדי שהמסע ייצא לדרך.
זהו. התחלנו. טבלת הייאוש של העיקולים בדרך למעלה תתחיל ב-21 ותתאפס רק בפסגה. הטיפוס קשה, אבל נשכח מעט בפסטיבל הגדול שמתרחש בצדי הדרך. דגלים, תחפושות, ציור כתובות על האספלט ובובות שלא ברור איך הן קשורות לאירוע. ההערכות מדברות על כמיליון איש שמחכים בצדי הדרך בחגיגה ענקית.
קשה לתפוס שכמה מאות אלפים יגיעו 3 או 4 ימים לפני לאזור התחרויות רק כדי לחזות בכמה השניות שיתרחשו בשעות הצהריים כשהרוכבים היותר רציניים יעלו את ההר. ככל שיתקרבו לפסגה ייעשה צפוף יותר. קשה לחשוב על ספורט עילי שבו הצופים כל כך מעורבים.
היסטוריה על גלגלים - ושרירים שמתחננים למנוחה
הרוח שיוצרת להקת הרוכבים חובטת בפנים. המצלמה מתקשה להעביר את המהירות ואת הריגוש שעובר בקהל. בינתיים, הרוכב הצרפתי כריסטוף ריבלו עוקף את כולם ועולה למקום הראשון. לראשונה זה שנתיים רוכב צרפתי מנצח קטע בטור.
העלייה לא נגמרת, מתחיל לרדת גשם והנוף הספיק מזמן להרשים את האיברים שמתחננים לקצת מנוחה. בסופו של דבר, סיימנו את 62 הקילומטרים. סיום מכובד, אבל פחות הירואי. ולו בשל העובדה שהמסלול של ריבלו וחבריו באותו היום היה קצת שונה: הם טיפסו את האלפ דואז, ירדו, רכבו 100 ק"מ נוספים - ואז טיפסו את ההר שוב.
כששער הניצחון בפריז רקד מאושר בטקס הסיום, מנצח הטור הבריטי עמד על הפודיום, שדוף משלושה שבועות בהן איבד עשרות אלפי קלוריות. הוא הבטיח שהפעם זה היה רק בזכות השרירים ולא הודות לסמים, שפסלו מ-1980 ועד היום כמחצית מהזוכים במירוץ. והוא הבטיח עוד דבר: שאת החולצה הצהובה של המנצח, אף אחד לא ייקח ממנו.