בכל שבוע מגיעה קבוצה קטנה של חסידי סאטמר שמחזיקה משמרת מחאה אנטי-ישראלית בלב מנהטן, מול בניין האו"ם, במחאה על גיוס חרדים לצה"ל. רק לאחרונה התאספה הקהילה באצטדיון "בארקליס" למפגן כוח, אלפי חרדים שבאו למחות נגד גזרת הגיוס בארץ הקודש. "אנחנו לא מזדהים עם המדינה, היא לא מייצגת אותנו", מסביר יעקה כהן, פעיל אנטי ציוני מחסידות סאטמר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מי שהפיקה את האירוע היא חסידות סאטמר, החצר הגדולה ביותר בארה"ב ואולי בעולם היהודי כולו, עם אידיאלוגיה אנטי ציונית בלתי מתפשרת, שלא מסתפקת רק במחאות. כמעט כל המימון למחאות נגד הגיוס בארץ מגיעה משם. כך למשל אירוע מהשבוע שעבר: חלוקת דמי חנוכה לעשרות עריקים מהפלג הירושלמי שנעצרו בהפגנות נגד הגיוס. כל בחור רווק קיבל צ'ק של 2,000 שקלים, אברך נשוי קיבל 4,000, הכל מתנת הדודים הקיצוניים מעבר לים שמעבירים גם כספים רבים למאבק המשפטי ולמימון הקמפיין. "מנסים לדכא את שארית הפליטה בארץ הקודש, רוצים לכפות עליהן כור היתוך ולפורר את הציבור החרדי לגמרי", מוסיף כהן.
כשמדברים על יחסי השנאה או האהבה של החרדים בארה"ב לישראל, אין אפשר להתעלם מהחיבור אולי המרכזי ביותר - הכסף של הדודים מאמריקה. כך למשל בבית הכנסת בבורו פארק ניתן להבחין בדוגמא אחת - עשרות משולחים, "שנוררים", שהגיעו במיוחד מישראל כדי לאסוף תרומות, מתאספים כאן בשעה קבועה ואחד הנדיבים מחלק כסף. מפרטים את הבקשה עבור ישיבה, מוסד או חתונת הבת.
הפרטים נבדקים והצ'ק, אלפי דולרים, יגיע בדואר. בסך הכל מאות מיליונים לישיבות, לכוללים, למוסדות ולאנשים פרטיים, קשה למצוא נתון מדויק כי חלק גם לא מדווח. בלי העזרה מהאחים באמריקה, ספק אם המגזר החרדי בישראל היה מצליח להתקיים.
"אפשר לחיות בארה"ב ולחוש אהבה עמוקה לישראל"
הישיבה הדדולה ביותר בעולם נמצאת בליקווד, ניו ג'רזי. כ-7,000 אברכים לומדים כאן תורה מבוקר עד ערב. את הנשואים האישה מפרנסת וזה המודל שהכי מזכיר, כמעט אחד לאחד, את עולם הישיבות בישראל. "הישיבה נותנת מלגה לכולם, הם משלמים לאנשים כדי שילמדו", מסביר יוסי טרווס, תלמיד ישיבה. "הרעיות חלקן משגיחות על הילדים ומחזיקות עסקים קטנים בצד. אני חושב שבאמריקה הכלכלה טובה יותר אז זה קל יותר, איפלו סכום קטן של כסף מספיק כדי לשרוד".
על התפר שבין הגלות הנינוחה לבין מדינת ישראל פגשנו גם יחס עויין, אבל גם הרבה אהדה וכמעט אף פעם לא אדישות. ועדיין גם כשהלב אולי במזרח, יותר קל לקיים חיים חרדיים דווקא כשהם בסוף המערב. "זו לא סתירה", מסביר ג'ייק טורקס, כתב הבית הלבן של מגזין "עמי". "אתה יכול לחיות בארה"ב ולחוש אהבה עמוקה ועזה לארץ ישראל, ולהקנות אותה לילדיך ונכדיך".
בין היידיש והאנגלית וגם העברית שמתערבבות על אדמת אמריקה הטובה - קל לשכוח שזאת גלות. החרדיות שפגשנו, חיים יהודים אותנטיים שמשתלבים במרחב האמריקני מספרת סיפור של הכלה, אך גם סיפור על אחים מעבר לים שהעין שלהם, גם אחרי כל ההבדלים, עדיין צופיה לציון. האם גם אנחנו נדע להביט עליהם מכאן, ואולי אפילו ללמוד? אולי משהו טוב מברוקלין יעוף עד לארץ ישראל.