הרעש הנוראי של מטוסי הנוסעים העצומים הממריאים מעל הכפר הצרפתי הקטן גרם ליותר משני שליש התושבים לעזוב. אפילו התושבים שנשארו לחיות בגוסנוויל אומרים שהוא הפך ל"כפר רפאים": רוב הבתים נטושים, כתובות גרפיטי צצות ועולות על קירות מתקלפים ומוזנחים, קורות עץ חוסמות את הדלתות והחלונות, ואיש לא נכנס או יוצא ממה שפעם היה בתים ועסקים מקומיים ועכשיו מוגדרים כהריסות. אפילו הצמחייה, שפעם היתה מטופחת, גדלה פרא.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"הכל התחיל בשנת 1970, כשבנו את נמל התעופה על שם שארל דה גול. "זה היה נמל התעופה הגדול ביותר באירופה אז, ומסלול ההמראה הראשון נסלל על שטח הכפר גוסנוויל שנפל קורבן למודרניזציה", אמר פיליפ וויליארד, תושב המקום בן 68 שנשאר, ומנסה לשקם עכשיו את ההקיים ולהחזיר את הכפר לחיים. וויליארד סיפר כי מתוך 1,000 התושבים שחיו בכפר בשנות השבעים - נותרו כיום רק 300.
ב-2009 עיריית גוסנוויל הצליחה לרכוש את הבתים הנטושים לאחר שהם נקנו בשנות השבעים על ידי הנהלת נמל התעופה, שכך בלמה התנגדות לבניית מסלולי המראה לשדה התעופה. אך מאז שהבתים נרכשו דבר לא זז, ולראש העיר אין מספיק תקציב להחזיר את הבתים למצב של איכלוס. לכן התושבים מנסים כעת למשוך קונים ומשקיעים בעצמם, ואף ניסו לתייג אותו כ"כפר לסופרים ואמנים". הם אף פנו לקהילות צרפתיות של חרשים: "חשבנו הרבה מאוד על פתרונות אפשריים. חשבנו אפילו להזמין אנשים חרשים אילמים מפני שבמחילה מהם, המטוסים לא מטרידים אותם, אבל אנשים תפסו את הפניה שלנו כעלבון שעורר מבוכה", סיפר פיליפ וויליארד.
פיליפ הוסיף כי מי שנשאר בכפר למד לחיות עם הרעש. הוא בעצמו, כך טוען - כבר לא שם לב לרעש המטוסים. הוא נולד בגוסנוויל, חי במקום כל חייו ואין לו שום תכניות לעזוב. הוא אומר כי הוא מאושר עם חייו בכפר. תושבים אחרים שכן מוטרדים מהמטוסים, מקווים שאולי מהנדסים מוכשרים יבנו מנועים שיעשו פחות רעש.