העתיד נמצא בביוב: ונצואלה הייתה אחת המדינות הכי עשירות ומשגשגות באמריקה הלטינית, אלא שמאז ימי שלטונם של הוגו צ'אבז ויורשו ניקולס מאדורו, המדינה הגדולה שבדרום אמריקה בת 31 מיליון התושבים, שינתה את פניה - והפכה למדינה ענייה, שתושביה מלקטים מזון ועושים כל צעד שהם יכולים על מנת לשרוד את המשבר הכלכלי והחברתי הקשה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
חלק מהתושבים מסכנים את בריאותם ואף את חייהם בחיפוש אחרי מציאות בתחתית נהר מזוהם במי ביוב שזורם בבירה קרקאס. על ידי חיטוט וחיפוש במימיו המצחינים, הם מקווים למצוא תכשיטים או מתכות בעלות ערך - משהו שהם יוכלו למכור, ולקנות מזון בכסף שיקבלו עבור המציאות.
"אפשר למצוא כאן הכל: נחושת, ברונזה, כסף, זהב, זה מה שאנחנו מחפשים", מספר אנחל ווילנובה, אחד התושבים שגורלם תלוי בביוב. "אני עובד כאן כבר חמישה חודשים, כי אין משרות כרגע בוונצואלה. זה בגלל המצב שאנחנו עוברים. אני כאן עם החברים שלי, מנסה למצוא משהו לאכול כדי לשרוד".
ולא מדובר בהכרח בילדים: אלה גם בני הדור הצעיר, בני 13-35, שבימים כתיקונם היו אמורים להוות נתח משמעותי בשוק העבודה של ונצואלה. הם כבר התרגלו לחיים ללא עבודה ולמציאות החיים הקשה שתלויה בנהר המזוהם: עין אחת מחפשת מציאות, עין שנייה מסתכלת כדי למשות אותן ממנו. על כל אותם אנשים להיות זהירים במיוחד בזמנים בהם יורד גשם, אז הנהר הזה עלול להפוך למלכודת מוות.
"אתמול מצאנו שני גרמים של זהב, הרווחנו 400 אלף בוליבאר (כ-40 אלף דולר) או משהו כזה ביום אחד. זה טוב!", מספר ווילנובה. "משכורת המינימום לשנה היא כמעט 200 אלף בוליבאר (כ-20 אלף דולר). ככה יוצא שביום אחד, אנחנו מרוויחים יותר משכר המינימום". אך החיפוש בנהר הזה לא פשוט: המומחים מתריעים שמדובר בסכנה של ממש לבריאות.
"הנהר המצחין הוא זה שמשאיר אנשים בחיים"
בניגוד להוריהם וסביהם שחיו בוונצואלה כמו שחיים במערב, עם תנאים טובים ומחשבות על עתיד פורח, הילדים של היום בוונצואלה מחפשים מזון בזבל. הם מחפשים את העתיד בביוב ולמעשה, הפו לסמל כישלון דרכם של הוגו צ'אבז ויורשו, ניקולאס מדורו.
"מעולם לא ראינו מצב דרמטי כמו זה, כל כך מלא בסבל", מתאר פרופ' אמיליו בלמונטה, סוציולוג מאוניברסיטת קרקאס. "אנחנו רואים אנשים ששוקעים כל כך נמוך עד כדי כניסה לנהר של קרקאס, שהפך לשם נרדף למשהו לא בריא. כאשר מישהו בוונצואלה רוצה להדגיש שמשהו מזוהם - הוא משווה אותו לנהר גואיירה. באופן אירוני, המציאות בנהר המזוהם הזה, הן אלה שמשאירות לא מעטים בחיים".
"רציתי לעזוב את המדינה, לנסוע ולמצוא עבודה בחו"ל ולעזור לבני המשפחה שלי כאן", מספר ווילנובה בכאב, "אני רוצה לעזוב כי ייקח עוד הרבה מאוד זמן עד שהדברים ישתנו כאן. הייתי רוצה לעזוב, אבל זה כל כך יקר והמחירים כאן עולים כל יום. החיים כל כך יקרים וכל כך קשים".