משלחות הספורטאים מכל רחבי הגלובוס ממשיכות לפקוד את לונדון, לקראת פתיחת המשחקים האולימפיים בבירת בריטניה ביום שישי הבא. טעונים ברוח ובהוויה האולימפית, מטרה אחת עומדת לנגד עיניהם: מדליה בענף בו הם מתחרים - וצילום גאה על הפודיום לקולות ההמנון הלאומי ברקע.
אלא שבמקרה של וורוד סוואלחה, האצנית הפלסטינית בת ה-20, המטרות שונות. בימים אלו היא ממתינה בדריכות להחלטת הוועד האולימפי הפלסטיני אם להעניק לה את הזכות לשאת את הדגל מטעם המשלחת, ולעמוד בראשה במצעד המשלחות באצטדיון האולימפי בלונדון. לרגע אחד, היא רוצה לעמוד במרכז תשומת הלב של העולם כולו. מיליארדים בכל רחבי העולם יצפו בה, בדגלה ובחברי המשלחת הצועדים אחריה - ולרגע הזה היא פשוט לא יכולה לחכות.
סוואלחה היא לא התקווה הפלסטינית למדליה, אך בכלי התקשורת הפלסטינית היא כבר מסומנת כ"סמל למימוש תקוותיו ושאיפותיו של העם הפלסטיני". בימים האחרונים היא עסוקה באינספור ראיונות עיתונאיים וצילומים - לא בגלל הישגיה הספורטיביים, כי אם בגלל הסמליות שבמשימה שהיא רוצה לקבל על עצמה. סוואלחה מתמודדת על המעמד הנחשק מול שלושה ספורטאים פלסטינים נוספים במשלחת.
"יש לכך משמעות רבה וסמלית עבורי", אומרת סוואלחה. "אני אישה, המייצגת את הפלסטינים. אייצג את העיירה שלי עאסירה א-שמלייה, את פלסטין ואת אוניברסיטת א-נג'אח בה אני לומדת". ואם בכל זאת מתעקשים על הפן הספורטיבי - הרי שאין כמו סיפור הסינדרלה על הספורטאי שהתאמן כל חייו על שבילי עפר, והגיע להתחרות בבמה המרכזית: המשחקים האולימפיים.
זו תהיה הפעם החמישית בה משלחת פלסטינית משתתפת במשחקים האולימפיים. בשל מעמדה הדיפלומטי והעובדה שהאו"ם לא מכיר בה כמדינה, רק משנת 1996 - אז תוקן החוק של הוועד האולימפי הבינלאומי, מותרת השתתפותם של ספורטאים כשהם נושאים את הדגל הפלסטיני.
סוואלחה צפויה להתמודד במקצי המוקדמות בריצת ה-800 מטרים בתחרויות האתלטיקה, אלא שאף אחד לא צופה שהיא תצליח להעפיל למקצים המתקדמים, לאור הישגיה הגבוליים אפילו לקריטריון אולימפי: השיא האישי שלה נרשם בחודש מרס השנה בתחרות האתלטיקה באולמות שנערכה באיסטנבול, כשעצרה את השעון על 2.51 דקות במקצה ל-800 מטרים, כמעט דקה שלמה אחרי המנצחת באותו המקצה. מיותר לומר שהיא סיימה באותו המקצה אחרונה, אך תמונותיה עם הרעלה והמכנסיים הארוכות - לצד האתלטיות האחרות חשופות הגוף, התפרסמו בעולם כולו.
גם העובדה שהיא לא צפויה להוות איזושהי תחרות אמיתית לחברותיה למסלול בלונדון לא מטרידה אותה. "המטרה שלי היא לשפר את הישגיי האישיים", היא אומרת. "ניסים יכולים להתרחש, ובעזרת אללה אשיג תוצאה טובה. ברגע שנודע לי כי אתמודד באולימפיאדה, זמני הריצה שלי קוזזו באופן משמעותי, כך שרשמתי התקדמות משמעותית".
בשבועות האחרונים היא השלימה את ההכנות למשחקים האולימפיים בקטר, אך לעיתונאים המסקרים את סיפורה היא מקפידה להבהיר פעם אחר פעם כי הפכה לספורטאית בריצה ברחובות נטולי השם של העיירה בה היא מתגוררת. "אימון הבוקר שלי נמשך שעתיים, והערב שעה אחת", היא אומרת. "לעיתים אבי נוהג ברכב מאחורי, לעיתים אחי הגדול מוחמד התלווה אלי לריצה בחלק מהדרך, ולעיתים אני רצה לבדי במטע הזיתים של המשפחה. אני מכירה כאן את כולם". ולא, לא מפריע לה כיסוי הראש שלה - למרות מזג האוויר הלוהט.