אמנם הימים שבהם נזכה לנגב חומוס בדמשק במקום באבו גוש עדיין לא נראים באופק, אבל את הסורים זה לא ממש מטריד. בימים אלה שוקד הנשיא בשאר אסד וממשלתו על תכנית גרנדיוזית שמטרתה - להביא את התיירים לסוריה.
הסורים מסתכלים דרומה, ורואים את מאות האלפים שבאים לבקר באתרים הדתיים וההיסטוריים בישראל ובשטחים הפלסטיניים. אז בעוד אלפי הצליינים מגיעים לביקור בישראל ותיירים מכל רחבי העולם רוצים לראות מה קורה ב"ארץ הקודש", ומפספסים לחלוטין את סוריה.
לבשאר אסד, כך נראה, פשוט נמאס. כל תייר שמבקר במדינות האזור ומדלג על מדינתו שלו, הוא עוד מטבע זר שהמדינה שלו פשוט פספסה. היעד הנשיאותי שנקבע הוא חסר תקדים: להכפיל את כמות התיירים בסוריה עד לשנת 2012.
בורות פתוחים לרווחה
900 שנים חלפו מאז הצלבנים כבשו את מבצר ה"קרק דס צ'אבילרס", המשקיף על הוואדיות במרכז סוריה. גם עכשיו המבצר נראה אימתני ובלתי חדיר. תחת הקשתות הגותיות המדהימות, הסורים מנסים להציג את עצמם כפי שהם רוצים להיראות בעיני העולם: מדינה שיש לה עושר תרבותי, קולינרי, דתי והיסטורי עצום.
במבצר מנסים כמה כפריים לספר את סיפורם של המוסלמים והאבירים הנוצריים שהקיזו הרבה דם למען האתר ההיסטורי. במקביל, זוכים המבקרים לארוחה 'אסלית' אמיתית: מנות החומוס, עלי הגפן והקבבים מוגשים ביד רחבה.
המבצר המדהים הוא רק אחד מהאתרים המוצגים במסגרת פסטיבל התיירות "דרך המשי" המוצג ברחבי המדינה - הכל על מנת לנסות את לשכנע את העולם שסוריה אינה עוד "מדינה ערבית עם גמלים".
אלא שהממצאים מוכיחים פעם נוספת כי לסורים יש עוד הרבה מאוד מה ללמוד. השילוט וההכוונה לאתרי התיירות לקויים, ובאתרים רבים לא טרחו אפילו לספק כבלי בטיחות שימנעו אסון בטיחותי. ברבים מהמקומות פעורים אפילו בורי ענק לא מכוסים, שעלולים לסכן את התיירים - אם אלה יבואו.
המבקרים שיחליטו להגיע בכל זאת לסוריה יצטרכו לשים לב טוב מאוד להיכן הם צועדים. ואולי כשהשלום יגיע, גם אנחנו נוכל לטייל בסוריה בלי ספר תהילים בכיס.