"נחזור לעזה רק כשהכול ישתנה", אמר הבוקר נור אל-דין מאסרי, דקות לאחר בדיקת הדרכונים האמריקניים שלו ושל אשתו וילדיו. כיוון אחד לשיקאגו, לאחר 22 ימי סבל ופחד, והפנים אומרות הכול. בני המזל של הרצועה, כמו משפחת מאסרי, הצליחו היום לאחר שבועות של ניסיונות לקבל אישור ולצאת מהרצועה.
הממשלה אישרה היום למאות פלסטינים וקרוביהם בעלי אזרחות זרה לעזוב את עזה. באוטובוסים מיוחדים הם יועברו לעמאן, ירדן, ומשם - איש איש ואזרחותו. משפחת אל מאסרי התגוררה בשכונת בית להייה, בצפון הרצועה.
"הבית שלי, חצי ממנו נהרס, כל הרכוש שלי נשרף, תודה לאל שאשתי והילדים איתי", אומר אל מאסרי, שעזר לספק אביזרים רפואיים בזמנו של אבו מאזן. מאז שחמאס השתלט על עזה, נור אל-דין מובטל. עם פרוץ המבצע הצבאי בעזה, בנו הקטן חזר להרטיב במיטה.
"הוא ילד גדול אבל הוא שמע את ההפגזות, הם היו מאוד קרובות. הם הפציצו בית במרחק של 40 מטרים מהבית שלי, זו הסיבה שהבית שלי נשרף. הוא שמע את זה גם בזמן השינה, החלון נפל לי על הראש. לא יכולתי לעשות כלום, הילדים התחילו לצרוח, תודה לאל - יצאנו משם", מספר אל מאסרי.
במהלך הלחימה התגוררה המשפחה במחנה של האו"ם. גם אחיו, שעבד עבור סוכנות סיוע אמריקנית, בורח יחד עם המשפחה. "התותחים וקני הטנקים לא מבדילים בין אדם לאדם. יכולנו לשמוע, הצלחנו לשמוע אותם מעבר לבית. זה היה ממש מפחיד. הילדים היו ממש מפוחדים. בשלב מסוים לא היה לנו אוכל, לא היו לנו מים, לא חשמל, ניסיתי להרגיע אותם אבל זה מפחיד - זו מלחמה", מסכם אל מאסרי רגע לפני העלייה לאוטובוס - ולחיים חדשים.