80 שנה לשחרור אושוויץ: בשנת 1939, לפני הגעת הנאצים, היוו היהודים קרוב ל-60% מאוכלוסיית העיר אושוויינצ'ים, הסמוכה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. כיום, בעיר שהפכה לסמל השואה, חיה יהודייה אחת בלבד - הילה וייס-גוט, שעברה להתגורר במקום ב-2023 עם בעלה הפולני, בן העיר. היא עשתה זאת למרות ההיסטוריה הטרגית של משפחתה - סבתה שרדה את המחנה, בעוד שכמעט כל בני משפחתה נרצחו בו עם הגעתם ברכבת מהונגריה.
"אם סבתא שלי הייתה יודעת איפה אני גרה, היא הייתה מתהפכת בקברה", מספרת וייס-גוט בכתבה נרחבת שפורסמה ב-CNN. על אף שהיא נתקלת בביקורת וספקנות מצד יהודים וישראלים על בחירת מקום מגוריה, היא מדגישה כי שכניה בעיר מקבלים אותה בחום ואף מאחלים לה "שבת שלום". "לא נתקלתי אפילו פעם אחת באנטישמיות", סיפרה לרשת האמריקנית.
וייס-גוט עובדת במוזיאון היהודי אושפיצין, שם היא מדריכה מבקרים מישראל ומספרת על הקהילה היהודית המשגשגת שהייתה בעיר. היא מספרת שסבתה מעולם לא הסכימה לשתף בחוויותיה ממלחמת העולם השנייה: "כשביקשתי ממנה לספר לי על אושוויץ, היא אמרה לי לצאת מהבית".
בראיון ל-CNN היא מתארת כיצד מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה העניקו משמעות נוספת לחייה סמוך לאושוויץ. היא צפתה בחרדה בסרטונים מפסטיבל נובה, בזמן שאמה, המתגוררת עשר דקות מגבול לבנון, נאלצת להסתתר במקלט בשל התקפות חיזבאללה. באותו יום, מספרת וייס-גוט, היא הלכה לבדה לבית הכנסת האחרון הפעיל בעיר. "הרגשתי צורך לפתוח את ארון הקודש", היא משחזרת. "זה היה מחריד. כאילו, האם זה באמת קורה שוב?"
למרות האתגרים, וייס-גוט נחושה להמשיך לחיות כיהודייה באירופה, דווקא בעיר שהנאצים הפכו למכונת ההשמדה הגדולה בהיסטוריה המודרנית. "בשבילי זו הצהרה שהם ניסו לשבור אותנו ולהשמיד אותנו, אבל הם נכשלו", היא אומרת על נוכחותה במקום המזוהה כל כך עם המשטר הנאצי. "אנחנו הדור שנמצא כאן כדי להגיד 'לא הצלחתם. לא עוד. לעולם לא'".