יאגו פהיירה אסולין, רקדן ומורה לריקוד ישראלי, השתתף בסוף אוקטובר 2024 בכנס הריקוד הבין-לאומי "Take Flight" בדאבלין אירלנד כמו שעשה כבר ארבע פעמים בעבר. הוא לא דמיין שהתקרית שהתרחשה שם תמשיך "לרדוף" אותו גם אחרי סיום הכנס ועד עכשיו.
עבור יאגו, כמו עבור כל רקדן אחר, הכנס בדבלין היה הזדמנות ללמוד ולהתפתח, להתנסות במגוון סגנונות ולהכיר חברים חדשים מרחבי העולם. אך הפעם, השהות בכנס הפכה למסע ייסורים בלתי צפוי.
הכול התחיל כאשר קבוצות פרו-פלסטיניות החלו למקד את תשומת הלב שלהן בכנס וביאגו, שהזדהה כישראלי. "הם עשו מחקר, נכנסו לאינסטגרם שלי וראו קליפ שבו אני רוקד לשיר 'חרבו דרבו' של נס וסטילה", סיפר יאגו ל-N12. "הם החלו לתקוף אותי ברשתות החברתיות ולהאשים אותי בתמיכה ברצח עם". ההתקפות הפכו לאיומים ממשיים, כאשר קבוצות פרו-פלסטיניות דרשו להוציא את יאגו מהכנס, וכתבו למורים ולמנהלי האירוע.
המצב הידרדר במהרה כאשר ביום הרביעי לכנס, קבוצות המחאה הגיעו פיזית למלון בו שהו המשתתפים. הן נשאו דגלי פלסטין והפגינו נגד נוכחותו של יאגו. "הייתי בחדר, קיבלתי שיחת טלפון מהמארגנים, והם אמרו לי שהמצב לא בטוח בשבילי ושאני חייב לעזוב בהקדם", סיפר יאגו. "הם ביקשו ממני לארוז, ולסיים את השתתפותי בכנס. המנהלת של הכנס הגיעה עם איש ביטחון שלקח אותי דרך המטבח והיציאה האחורית כדי שאוכל לעזוב מבלי להיתקל בהפגנה". משם נסע למלון חלופי שארגנו לו עד שיצא משטחי המדינה.
יאגו הודה כי הרגיש מאוכזב ומושפל. "פחדתי לצאת, פחדתי לחיי – פחדתי שיתקפו אותי, שיקללו אותי. כל זה קרה רק בגלל מה שאני ומאיפה שאני", הוא אמר באכזבה. לדבריו, לא הבין מדוע המארגנים לא הפעילו אמצעי אבטחה על מנת להבטיח את שלומו ואפשרו למוחים להיכנס לתוך תחומי המלון על אף שלא לקחו חלק פעיל בכנס.
כעבור שבועיים, לאחר שסיים את השתתפותו בכנס בצליל צורם, פרסם "Take Flight" הודעה רשמית שבה הוא גינה כל סוג של אלימות כלפי העם הפלסטיני. ההודעה ציינה את התנצלותם על המקרה, אך מדובר היה, למעשה, בצעד שנראה יותר כאקט פוליטי מאשר אמירה אמיתית נגד האלימות. יאגו לא קיבל שום התייחסות לגביו באופן אישי, ובמיוחד לא כישראלי שסבל מההתקפות. "הם לא התנצלו בפניי. הם פשוט רצו להגן על שמם בעיני הארגונים הפלסטיניים, תוך שהם מתנערים מכל קשר לישראל", הוא הסביר.
למרות הודעת ההתנצלות, האירוניה נותרה ברורה – כי אחרי שגינו את האלימות והביעו תמיכתם ב"שלום", הם המשיכו להעסיק מורה בשם נט בט, אנטי-ציונית מובהקת, שידועה בעמדותיה החריפות כלפי ישראל. מדובר במורה שהשתתפה בקליפ של הזמרת Kehlani, זמרת אמריקנית שהתבטאה נגד ישראל בעבר. בקליפ, שמלווה בשיר מחאתי, היא רוקדת כשהיא אוחזת דגלי פלסטין ומתחילה את הקליפ במשפט "LONG LIVE THE INTIFADA".
יאגו טען כי כל ההתנהלות הזאת מעידה על דו-פרצופיות. "מקום שהרגיש לי כמו בית, אני לא אחזור אליו יותר. גם חלק מהחברים שלי שהיו בכנס, פתאום לא רצו להתקרב אלי", הוא אמר בצער. עבור יאגו, החוויה הזו לא רק השפיעה על קשריו האישיים, אלא גם על תחושת השייכות שלו לקהילה האמנותית.
לאחר שנאלץ לעזוב את דבלין, יאגו נסע ללונדון, שם קיווה להמשיך את דרכו. אך גם שם חיכתה לו תקרית נוספת. המנהלת של הכנס בדאבלין הזהירה את מנהלי הסטודיו בלונדון והמליצה להם להימנע מהגעתו. "הם אמרו לי שהאזור עמוס במוסלמים ותומכי פלסטין, וכי עדיף לי לא לקחת את השיעורים" סיפר יאגו. אפילו כשהגיע לדלת הסטודיו, הם התנצלו אך המשיכו בשלהם. "הם אמרו שזה בלב כבד אבל שזה עדיף בגלל המצב", סיכם.
במובנים רבים, הסיפור של יאגו מדגיש את הדינמיקה ההולכת ונרקמת בין חופש הביטוי לבין פוליטיקה עכשווית – במיוחד כשמדובר בישראלים. מה שהתחיל ככנס ריקוד, הפך במהרה לזירת מאבק פוליטי, שבו לא נותר מקום לאנשים פשוטים שרק רוצים להמשיך לעשות את מה שהם אוהבים. במקום שבו אמנות וריקוד אמורים להיות חופשיים ומרוחקים מהשפעות פוליטיות, נמצא היום חיץ גובר בין תחום האומנויות לבין עמדות פוליטיות שגורמות לדעות קדומות ולסנקציות כלפי מי שמזוהה עם ישראל.