למה הפסדנו את הקרב עוד לפני שהוא התחיל? כל מה שאפשר לחשוף על כישלון ההסברה הישראלית. 8 חודשים אחרי אסון ה-7 באוקטובר מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל נמצא בשפל שכמוהו לא היה. ההפגנות ברחובות הערים הגדולות באירופה ובארצות הברית אומנם שכחו מעט, אבל בהאג מבקש עדיין התובע הכללי צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, מדינות ידידות מכירות במדינה פלסטינית ובמועצת הביטחון מנסחים החלטות שמביכות את ישראל. אז איך אחרי הטבח הנורא, ישראל לא מצליחה לעשות הסברה אפקטיבית? פרויקט מיוחד
כלי התקשורת המכובדים בעולם דיווחו באופן שגוי על פסיקת שופטי בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג בעניין בקשת דרום אפריקה להורות לישראל להפסיק לאלתר את הפעולה הצבאית ברפיח. ישראל פרסמה הודעה לקונית בשם משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה - הודעה שנוסחה וכוונה למביני עניין. מי שמיהרה להציף את הרשתות החברתיות בעובדות והעמידה דברים על דיוקם היא נועה תשבי.
למרות שתואר ה"שליחה המיוחדת למלחמה באנטישמיות ובדה-לגיטימציה" נשלל ממנה, נועה ממשיכה לייצג את ישראל ולפעול למענה. "התואר לא קשור למה שאני עושה", היא אמרה לחדשות 12. "אני חושבת שמה שצריך להבין באופן עמוק זה שהמערכה המדינית והתודעתית חשובה בדיוק כמו, אם לא קצת יותר, מהמערכה הצבאית".
אילון לוי, שהפך לדובר הבולט של מדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר, נדרש לעזוב - אך גם הוא לא מוותר. "המצב שלנו הוא קטסטרופלי ואנחנו נלחמים על הלגיטימציה של מדינת ישראל ועל שיקום הנזק שנעשה פה במהלך שמונת החודשים האחרונים", הוא הסביר.
ב-7 באוקטובר גם מערך ההסברה הלאומי ומטה ההסברה שכפוף לו, לא תפקדו. "כשפרצה המלחמה, למדינת ישראל לא הייתה מערכת שדיברה עם התקשורת הבין-לאומית", הוסיף לוי. "זה לא היה קיים במשרד ראש הממשלה ולא במערך ההסברה - והיתרון שלנו הישראלים הוא גם החיסרון הכי גדול. אבל השיטה הזאת לא יכולה להמשיך ככה - שיטת ה"יהיה בסדר" היא לא בסדר".
במקום לתגבר את משרד החוץ דל התקציב, סמכויות ההסברה הישראליות והתקציבים פוזרו בין ארבעה משרדים - חוץ, הסברה, תפוצות ועניינים אסטרטגיים. כשפרצה המלחמה, היו ארבעה שרים מסבירים – שר החוץ אלי כהן, שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן, שר התפוצות עמיחי שיקלי וגם השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר. פיזור הסמכויות וחלוקתן לא הותאמו לצורכי אסטרטגיית ההסברה של המדינה או לכישורי השרים - הם נעשו לפי צרכים קואליציוניים.
משרד ההסברה והקהילה היהודית בארה"ב
בשיחה עם חדשות 12, שרת ההסברה לשעבר גלית דיסטל-אטבריאן שיתפה: "אני לא ביקשתי את ההסברה, הרעיון למשרד היה של ראש הממשלה. הוא בא ואמר לי: 'אני רוצה שתבני משהו' - ואני מאמינה לו". עוד הוסיפה השרה לשעבר: "ניסיתי להניח את החבילה הלא מאוד אטרקטיבית הזאת הרבה לפני. לא היו לי סמכויות - מינואר עד אוקטובר לא היה לי עובד הסברה אחד. היה אותי, רק גלית - זה היה משרד ההסברה. ותוך כדי כל הדבר הזה למדתי מה הפלסטינים עושים - העבודה שלהם היא מדויקת, הם פיצחו את האטום ואנחנו משתמשים בעצים ואבנים".
ברק הרשקוביץ, מומחה להסברה ותודעה ולשעבר בכיר בטיקטוק, שיתף: "הממשלה הזאת הוקמה ונתנה תקציבים, תקנים וסמכויות למשרד הסברה חדש שהיה אמור לבנות יכולות מפלצת הסברה - כמו שאמרה השרה. בשביל לתת להם את הדבר הזה כמעט חיסלו את כל יכולות ההסברה האחרות שכבר נבנו בשנים האחרונות - הורידו מהן תקציבים, סמכויות ויכולות והעבירו למשרד חדש שלעולם לא נבנה ולא עשה עם זה שום דבר. אז מצאנו את עצמנו בתחילת המלחמה די ערומים מול המשבר הענק הזה".
אסף זמיר, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק, שיתף גם הוא: "כשהגעתי לניו יורק וראיתי את עוצמות האנטישמיות בקמפוסים וברשתות החברתיות לצד הפוליטיקאים הצעירים שמטפטפים את השיח האנטי-ציוני והקולוניאליסטי, דיווחתי חזרה - אבל לא היה בארץ מי שיקשיב לזה". עוד הוסיף זמיר: "בעיניי הסירוס של משרד החוץ והריקון שלו מתוך סמכויותיו הפכו אותו למשרד שהולך שפוף".
והכול, לטענתו של זמיר, משיקולים קואליציוניים. "כשאני התפטרתי על רקע הרפורמה המשפטית, שנה לא מינו לתפקיד הזה אדם", הוא סיפר. "לפני שהגעתי, ממשלת נתניהו לא מינתה אדם במשך שנה וחצי בין דני דיין לביני".
אסף זמיר היה מינוי של ממשלת השינוי. הדרג המקצועי במשרד החוץ ניסה למלא את החלל שהותירו הפוליטיקאים - אבל להזנחה יש תג מחיר. שליחתנו בארה"ב יונה לייבזון סיפרה: "לא משנה איזה אנשי מקצוע ימנו, אם זה רק לתקופה זמנית - זה פשוט לא משיג את האפקט. כדי לבנות את הקשר עם הקהילה היהודית, התקשורת והמשפיענים, צריכים להיות כאן אנשים לאורך זמן - כאלו שרוקמים את הקשרים הללו. בכירי הקהילה היהודית מרגישים שהם ננטשו על ידי ממשלת ישראל בקרב ההסברה".
אך האם היחס לישראל היה אחר, לו המשרה שעזב אסף זמיר ונותרה ריקה בכל החודשים האלה הייתה מאוישת? "בכל זאת ובכנות, אנחנו במיעוט מספרי בשונאים שלנו. אבל ההפגנות בקולומביה יכלו להיות מטופלות בצורה מערכתית יותר מול הממסד. היו סטודנטים בקמפוסים האלה שדרשו וביקשו שיבואו לתמוך בהם ולא היה אף אחד שהגיע". גלית דיסטל אטבריאן, מצדה, הוסיפה גם בנושא זה כי כל מה שיכלה לעשות זה לתת כתף לקהילה היהודית. "לא היה לי כלום - לא תקציב, לא עובדים, נאדה".
משרד התפוצות, המשרד לעניינים אסטרטגיים ומשרד החוץ
שמו של משרד התפוצות שונה עם הקמת הממשלה למשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות. בדוח האחרון שעודכן בפברואר השנה נכתב ש"שנת 2023 הסתיימה עם עלייה של 235% באירועי האנטישמיות בהשוואה לשנת 2022" - בין השאר בגלל המלחמה.
השר שיקלי, הוא דווקא נסע למדריד לכנס מפלגות ימין קיצוני, שם הצטלם והחמיא מאוד למארין לה פן, מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת שנתמכה בידי פוטין ושמנסה להתנער מהדימוי האנטישמי של המפלגה שייסד אביה, ז'אן-מארי לה פן - שהורשע בהכחשת שואה. לה פן הצליחה להביך השבוע את הנשיא מקרון בבחירות לפרלמנט האירופי - מה שוודאי לא מחזק את הערכתו לממשלת ישראל.
משרד התפוצות אמון גם על המאבק בדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל ברובדים שונים. דוח על ההצלחה בתחום לא פורסם, אבל את התוצאות אנחנו רואים בהפגנות נגד ישראל, ברשתות החברתיות, בתקשורת העולמית ובזירה הפוליטית הבין-לאומית.
המשרד לעניינים אסטרטגיים, שעסק בעבר גם הוא במאבק בדה-לגיטימציה, עוצב כלשכה מפוארת עבור השר רון דרמר, שמשמש איש סודו של ראש הממשלה בעיקר אל מול הממשל בוושינגטון - מה שמשאיר אותנו בחזית הדיפלומטית עם משרד החוץ.
אחרי הפיצולים והנגיסות התקציביות שעליהם החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לצורך כיבודים פוליטיים כשהקים את ממשלת ה-64, משרד החוץ עדיין אחראי על הקשרים הדיפלומטיים של ישראל בעולם. הדיפלומטים הישראלים, כאמור, הולכים שפופים וקצוצי תקציב. "הם לא יכולים לקחת דיפלומטים ושגרירים לארוחת צוהריים - זה ברמה כזו", סיפרה נועה תשבי.
שר החוץ ישראל כ"ץ שהחליף בינואר השנה, בעיצומה של המלחמה, את אלי כהן כי כך קבע ההסכם הקואליציוני, כונה ע"י ה-Financial Times השר הישראלי להעלבות, משום שהוא בוחר להתעמת מול האתגרים והמשברים שבהם הוא נדרש לטפל בימים האלה במקום לנסות ולהרגיע אותם כפי שנדרש מהדיפלומט מספר אחת.
לספרד, שנוכח ההתפתחויות האחרונות החליטה להכיר במדינה פלסטינית, הוא הפיק ציוץ תודה בשם החמאס שרוקד פלמנקו. כך גם עבור נורווגיה ועבור אירלנד. שיח מיניסטריאלי מתוך ניסיון להסביר ולשכנע את המדינות האלה שמדובר בעיתוי אומלל להכרזה התקיים בשוליים, אם בכלל. והיאבקות הבוץ נמשכת אחרי שבבחירות לפרלמנט האירופי גברה מפלגת הימין-מרכז של ספרד על מפלגות הקואליציה. גם כאן לעג השר כ"ץ לראש הממשלה סנצ'ס ולסגניתו שקראה לשחרור פלסטין מן הנהר ועד לים - באמצעות ציוץ מבזה בטוויטר.
אילון לוי שיתף: "אני חושב שיש מקום להטרלות, אבל אני לא חושב שהציוצים האלה הולמים את המעמד של שר החוץ. צפיות של מיליונים הן לא בהכרח אפקטיביות ולא בהכרח עוזרות להשפיע על דעת הקהל במדינות האלה. הרי גם שם הם חלוקים בין הממשלה והאופוזיציה. כשאתה תוקף את המדינה ולא את הממשלה שקיבלה החלטה בעייתית - אתה גם גורם למצביעים באופוזיציה במדינות האלה לסלוד מהעמדה שלך".
אסף זמיר הוסיף: "אני לא חושב שיכול להיות שר חוץ בעולם שאסטרטגיית ההסברה הלאומית נסמכת על ציוציו, גם אם היו ציוצים מבריקים. הציוצים האלה, כשאתה בוחן אותם לעומק, הם ציוצים שמדברים לבייס הפוליטי פה. 'תראו מה צייצתי - ושיישרף הקשר'. דרך אגב, בצד השני יש אנשים שאומרים 'אז יישרף הקשר'".
נציין רק שלצד הביקורת יש בדרג המקצועי במשרד החוץ גם מי שחושב שזו דרך ראויה להשפיע על השיח ברשתות החברתיות. ראש ממשלת ישראל באמת עסוק עד מעל הראש בימים האלה, אבל שר חוץ שמתעניין ביחסי החוץ של ישראל אמור היה לפחות לנסות להקטין את הלהבות.
נקודת האור
אך יש פעמים שלמרות ההתנהלות המגושמת והיעדר האסטרטגיה המסודרת - מצליחה ישראל לקבל את ההכרה שלה היא כמהה. כתבנו אלעד שמחיוף, שליח החדשות לאירופה, סיפר על ההישג של עדן גולן באירוויזיון, שלמרות התנאים הקשים - הוכיח שפעולה נכונה הייתה מביאה תוצאות אחרות. "עדן גולן היא זמרת נהדרת, אבל ההצבעה של הקהל באירוויזיון לא נגעה רק בזה", הוא סיפר. "אפילו אם תיקח את כל יהודי אירופה, ותיקח בחשבון שכל אחד הצביע 20 פעם - זה לא יגיע לתוצאה שקיבלנו באירוויזיון. זה הרוב הדומם ביבשת, זה שלא יוצא לרחובות להפגין, אבל כשהוא צריך לשלוח אס-אם-אס בעד ישראל - הוא עושה את זה".
עוד הוסיף אלעד: "גם במערכת הפוליטית האירופית, הבינו שיש תמיכה גדולה הרבה יותר ממה שנדמה בישראל. צריך לקחת בחשבון את מה שראינו בפרלמנט האירופי - המפלה לשמאל והתחזקות הימין. צריך לקחת בחשבון גם את מה שאנחנו רואים אפילו במערכות בחירות כמו בבריטניה - שני המנהיגים הראשיים לא קוראים להפסקת אש מיידית וללא תנאים בעזה, כך שאין ספק שיש מה לשפר בהסברה הישראלית, אבל יש גם נקודת אור שאפשר להיאחז בה".
נועה תשבי שיתפה: "הרבה אנשים בעולם מבינים עם מה אנחנו מתמודדים פה. הם מבינים את הסיכון שבאיסלאם הרדיקלי ומבינים שההפגנות האלה הן לא הפגנות של חופש, שלווה ואחווה. אני חושבת שיש לנו עם מי לעבוד, אנחנו פשוט צריכים לעשות את זה בצורה יותר אינטליגנטית עם ראייה לטווח רחוק".
ואיך חלוקת הסמכויות שהייתה בין משרד החוץ לבין משרד התפוצות, לבין משרד ההסברה שבינתיים נסגר, לבין המשרד לעניינים אסטרטגיים - משפיעה על האפקטיביות של המסר? הגיוני שהמאמץ ירוכז לכדי משרד אחד והוא יקבל את הסמכויות והמשאבים שהוא צריך. הנרטיב הישראלי בולט בנחיתותו מול התמונות והדיווחים שמציפים את התקשורת העולמית ואת הרשתות החברתיות. זה אתגר מורכב, אבל איתור כוחות מיומנים ושילוב סמכויות למען המשימה - יכולים עדיין לשנות את התמונה.
תגובת משרד החוץ: "ישראל מתמודדת מול חזית של מעצמות סייבר ויש להציב מולה מענה מתאים, בדיוק כפי שנעשה מול איומי הטילים. אנשי משרד החוץ הצליחו למנוע עשרות החלטות אנטי ישראליות בזירות שונות. שר החוץ ישראל כ"ץ יוסיף להיאבק בתקיפות על כבודה הלאומי של ישראל מול אנטישמים ומסיתים ואינו סבור שהתרפסות והרכנת ראש היא הדיפלומטיה הנכונה".
תגובת המשרד לעניינים אסטרטגיים: "ההסברה באחריות משרד התפוצות. יחד עם זאת השר עוסק רבות בהסברה הזירה האמריקנית ולא רק".