לפני קצת יותר משנה זכה וולודימיר זלנסקי בתואר היוקרתי איש השנה של המגזין "טיים", ואוקראינה הייתה במצב הטוב ביותר שהייתה בו מאז תחילת המלחמה. באותם ימים חוותה אוקראינה אופוריה של ממש בעקבות סדרת הצלחות מבצעיות שכללו שחרור שטחים גדולים במחוזות חארקוב וחרסון, ועמלה על מתקפת הנגד המדוברת לקראת שחרור אזורים נוספים. זלנסקי היה נראה אז כמי שמוביל את אוקראינה לניצחון דרמטי במלחמה הקשה – אולם כעת המצב נראה שונה לחלוטין.
מעקב מהיר אחרי השיח הפוליטי באוקראינה מגלה כיום מגמה מפתיעה: ביקורת הולכת וגדלה נגד הנשיא, שעד לאחרונה נחשב למנהיג הבלתי מעורער במדינה, וסימני שאלה רבים בנוגע לעתידה של אוקראינה במלחמה ויכולתה להמשיך ולהשפיע על הנעשה בשדה הקרב. מי שהיה לנשיא הפופולרי ביותר בהיסטוריה האוקראינית וניצח בבחירות לנשיאות ברוב הגדול ביותר, מתמודד בתקופה האחרונה עם סוגיות פוליטיות פנימיות קשות מאוד.
זלנסקי חוזר בחודשים האחרונים על עמדתו כי אין לאוקראינה אפשרות לערוך בחירות לנשיאות כל עוד המדינה מצויה במלחמה. "כיצד יצביעו כל החיילים המוצבים בחזית?", תהה באחת ההזדמנויות, בניסיון להצדיק את סירובו לערוך את הבחירות, בשל העובדה שהמדינה מצויה במצב חירום מלחמתי.
לאחר רצף ההצלחות הצבאיות של אוקראינה בתקופה המקבילה אשתקד, רשם הצבא האוקראיני כישלון של ממש במתקפת הנגד שיצאה לדרך בחודשי הקיץ. השאיפה המרכזית הייתה לשחרר אזורים גדולים הכבושים בדרום, בעיקר במחוז זפוריז'יה. למרות היערכות ממושכת שארכה חודשים ארוכים, והצטיידות בנשק ואמל"ח מערביים מתקדמים ביותר, כולל עשרות טנקים, הצליח הצבא הרוסי של פוטין להדוף את כוחותיו של זלנסקי. מערכת הביצורים והמכשולים שהקימו הרוסים בקו המגע בשטחים הכבושים הייתה למפתח מרכזי בכישלון האוקראיני לרשום התקדמות של ממש בלחימה.
בעקבות כישלון המתקפה בחודשי הקיץ והסתיו החל מעמדו של זלנסקי להתערער. בקייב שבים ומדגישים כי המלחמה לא הפכה לעימות סטטי שממוקד במלחמת חפירות בין הצבאות בחזית המזרח המדממת, וטוענים כי יש עדיין ביכולתם להביא לשינוי בשדה הקרב. האוקראינים ובראשם זלנסקי ממשיכים להתנגד לכל מתווה לסיום המלחמה שיכלול ויתור על שטחים כבושים ולא יאפשר את החזרת כל ארבעת המחוזות: לוגנסק, דונייצק, זפוריז'יה וחרסון ובמיוחד את חצי האי קרים לידי אוקראינה.
יחד עם זאת, ניכר כי יותר ויותר מאזרחי המדינה שואלים את עצמם אם זלנסקי הוא האיש המתאים להמשיך ולהוביל את המערכה הקשה נגד הרוסים, שסביר כי תימשך עוד זמן רב. בסוף חודש דצמבר, במסיבת עיתונאים שערך זלנסקי לרגל סיום השנה, הוא הפיל פצצה והצית את זעמם של רבים מאזרחיו. "הצבא עדכן אותי שיש צורך לגייס 500-450 אלף חיילים חדשים", סיפר. ההודעה הזאת הציפה פחדים של גברים רבים במדינה, ובאוקראינה כבר נערכים לגיוס המוני נרחב – חרף סירובם הצפוי של רבים מהאזרחים להישלח לשדות הקטל במזרח ובדרום.
הודעתו של זלנסקי חריגה כי עד היום הקפידו בצבא אוקראינה לשמור על עמימות וחשאיות בנוגע להיקף כוחות הצבא, גם כאשר גייסו לוחמים לצבא, והודעתו כעת חושפת במידה רבה את מצב כוח האדם הקשה. ואלרי זאלוז'ני, מפקד הצבא האוקראיני, מיהר להתנער מאחריות לאמירתו של זלנסקי, והבהיר כי הצבא לא יפעל לגיוס בכפייה של מאות אלפי אזרחים אוקראינים. "אנחנו צבא ואנחנו יודעים להילחם, לא לשבש את אורח החיים של האוקראינים", צוטט בעיתון "פייננשל טיימס".
דבריו של זלוז'ני מלמדים על אתגר מנהיגותי נוסף של זלנסקי, ובתקופה האחרונה דווח על עימות בינו ובין אותו זלוז'ני. זלוז'ני, מפקד הצבא המוערך, נחשב לאחת הדמויות האהודות והאהובות על הציבור באוקראינה, ולאחרונה גם עלה שמו לא פעם כמי שעשוי אולי להחליף את זלנסקי בהנהגת המדינה בבוא העת. זלנסקי מצידו מנסה לשדר עסקים כרגיל עם הנהגת הצבא, ומבין שעימות חזיתי מול המפקד הבכיר שלו עשוי לפגוע בו יותר משעשוי לסייע לו.
היעדר ההצלחות בלחימה ותחושת המבוי הסתום בקרבות יחד עם המתיחות הפוליטית הפנימית מצטרפים לחוסר שביעות רצון באוקראינה מהמצב המדיני הבעייתי שהמדינה נקלעה אליו. לראשונה במלחמה קיים חשש ממשי להמשך האספקה הביטחונית הצבאית של ארה"ב לאוקראינה, לאחר תמיכה של עשרות מיליארדי דולרים כבר מהימים הראשונים לאחר הפלישה הרוסית. לקראת סוף חודש דצמבר הודיע שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן על חבילת סיוע צבאית לאוקראינה בסך 250 מיליון דולר – אולם על רקע המשבר בקונגרס והיעדר הסכמה לאישור תקציב סיוע נוסף מצד הרפובליקנים, מרחף סימן שאלה גדול על המשך יכולתה של אוקראינה להילחם ולעמוד נגד הפולש הרוסי.
זלנסקי ביסס חלק גדול מאוד מהלגיטימציה והתמיכה שלו בעם האוקראיני על הקמפיינים המדיניים המרשימים שלו – שסייעו לקייב להשיג תקציבי תמיכה אדירים. כעת, עם עצירת התמיכה האמריקנית (שמהווה את עיקר התמיכה באוקראינה), עלול הדבר להתהפך נגד זלנסקי – ולאיים על מעמדו. הנשיא ביידן נחוש להמשיך להעביר סיוע לאוקראינה ולאפשר לה להמשיך להתמודד נגד רוסיה של פוטין, אך הוא בעצמו סובל משלל בעיות פוליטיות משלו, וגם צעדיו שלו מוגבלים.
לפי שעה אין שיח אמיתי על עריכת בחירות באוקראינה בטווח הנראה לעין והחלפתו של זלנסקי, אולם בהחלט ניתן לזהות מגמה הולכת וגדלה של ביקורת נגדו – שעד לפני כמה חודשים הייתה יכולה להיראות כדבר מוזר ובלתי סביר. המשך הדשדוש הצבאי הצפוי בחודשי החורף הקרובים, לצד הסלמת הלחימה והמתקפות האוויריות של רוסיה, ובמקביל לאתגר המדיני של אוקראינה להמשיך ולהצטייד ביכולות הגנתיות והתקפיות מהמערב, לא מצביעים על ימים טובים הצפויים לנשיא האוקראיני.
ייתכן כי מי שהיה המנהיג הבלתי מעורער של אוקראינה, שעמד בגבורה בפלישה הרוסית ושרד איום קיומי על חייו ועל חיי מדינתו, עלול לעזוב את תפקידו דווקא בגלל כישלון פוליטי מקומי. יחד עם זאת, זלנסקי כבר הוכיח את כושר שרידותו, עמידותו ויכולתו להתאים את עצמו למצבי לחץ ומשבר. במקביל לקרב הקשה והממושך נגד צבא רוסיה, הוא נערך גם לקרב אישי משלו.