עמית סוסנה, ששוחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים סיפרה היום (שני) לתקשורת הזרה על המאבק במחבלים שחטפו אותה לעזה ממקום מחבואה בארון ביתה בכפר עזה. "הם לקחו אותי ברגל מהקיבוץ לגבול רצועת עזה", אמרה. "החטיפה הייתה מאוד אלימה. המשכתי להתנגד עד שבסופו של דבר קשרו אותי בידיים וברגליים, וגררו אותי על הרצפה. לקח להם יותר משעה לקחת אותי לגבול. חטפתי מכות קשות. כל הפנים והגוף שלי היו חבולים ונפוחים".
סוסנה שיתפה גם בתנאים הקשים במנהרה שבה הוחזקה: "הוחזקנו בתנאים כל כך לא אנושיים. אף אדם לא צריך להיות נתון ליחס כל כך אכזרי וחסר רחמים. להיות בשבי חמאס פירושו לפחד לחייך כל דקה ורגע. כשאתה בשבי חמאס הכול פשוט כל כך שביר. אתה כל הזמן על הקצה. דברים יכולים להשתבש בצורה קיצונית בכל שנייה. אסור לדבר, אסור לבכות, ואפילו לא לנחם אחד את השני כשהזמנים ממש גרועים".
סוסנה שוחחה עם התקשורת הזרה על רקע הריסות ביתה בקיבוץ כפר עזה, ממנו נחטפה ב-7 באוקטובר. בתיעוד דרמטי שחשפנו לפני כחודשיים ב"המהדורה המרכזית", נראית סוסנה, שנלקחה מארון ביתה, נגררת בידי שבעה מחבלים חמושים - תוך שהם מכים אותה נמרצות. כפי שניתן לראות בתיעוד, סוסנה לא ויתרה ונאבקה במחבלים. הניסיון להימלט לא צלח והיא נלקחה בכוח לרצועה. נדגיש שהתיעוד פורסם באישורה של סוסנה.
"הייתי תחת אימה רגשית ופיזית כל 55 הימים שהייתי בשבי, הרגשה שכל רגע יכול להיות האחרון שלי. כל שנייה הרגישה כמו נצח", אמרה סוסנה. היא אמרה שקשה לה לדמיין איך אלה שעדיין מוחזקים בעזה מרגישים אחרי 115 ימים בשבי, בלי סוף באופק. "אני מקווה שהחטופים שם יצליחו לשמור על אמונתם בחיים ולהישאר חזקים. אבל אפילו הנשמות הקשוחות ביותר לא יכולות להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן".
סוסנה סיפרה כי בעת שהותה בעזה היא הועברה ממקום למקום, תמיד תחת שמירה של מחבלי חמאס חמושים. נתנו לה מעט לאכול, פיקחו עליה גם כשהלכה לשירותים, והיא הייתה נתונה לאלימות פיזית ופסיכולוגית. אחד המקומות שבהם היא הוחזקה היה מנהרה חשוכה ולחה, 40 מטרים מתחת לאדמה, שבה היה קשה לנשום. "להיות שם הרגיש כמו להיקבר בחיים", אמרה.