התוכנית לחיבור מדינות המזרח התיכון ואירופה באמצעות מסילת רכבת שהציגו אתמול (שבת) ארה"ב, הודו, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומדינות נוספות נועדה להעביר מסר חדש לאזור ולעולם. התוכנית מגיעה בשיאם של מגעים קדחתניים לקידום נורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית, אולם בארה"ב הבהירו כי לפי שעה אין קשר ישיר בין שני הדברים. יחד עם זאת, בארה"ב מעוניינים לנצל זאת דווקא למטרה אחרת – לתקוף את רוסיה, ובעיקר את סין.

המטרה המוצהרת של הפרויקט הגרנדיוזי היא לחבר בין הודו, מדינות המזרח התיכון – ומדינות אירופה באמצעות מערך נרחב של כלי שיט ורכבות, ובארה"ב הצהירו כי המהלך יסייע להרחיב את הקשרים הכלכליים. המטרה הפחות מוצהרת, אך כנראה החשובה הרבה יותר, היא התגובה לפרויקט החגורה והדרך של סין.

לאורך השנים האחרונות קידמה סין את הפרויקט במדינות רבות, בעיקר באסיה ובאפריקה, אך גם במדינות באירופה. המטרה הייתה לקדם פיתוח נרחב של תשתיות במדינות שונות, תוך הגברת הקשר ומערכת היחסים של אותן מדינות עם סין. אחת המשמעויות העיקריות עבור המדינות השותפות בפרויקט הייתה הסתבכות בהלוואות רבות עם קושי גדול להחזירן.

 

 

מבחינת האמריקנים, המהלך זוכה לחשיבות גבוהה במיוחד, בשל החשש מהמעורבות ההולכת וגוברת של סין במזרח התיכון, שביטוי משמעותי לכך נראה בתיווך לחידוש היחסים בין איראן וערב הסעודית בחודש מרץ. באמצעות הפרויקט, מקווים בוושינגטון לשמר את התפקיד החשוב באזור, ולמנוע מסין לבצע את ההשקעה, שעלולה רק לחזק את מעמדה אף יותר. על רקע קריאות וניסיונות שונים לגרום לארה"ב לעזוב את המזרח התיכון, זו עשויה להיות תשובה, לפחות חלקית מצידה של וושינגטון.

גם מדינות נוספות השותפות למהלך לבטח מעוניינות להראות לסין שהיא רחוקה מלהיות "בעלת הבית החדשה", ולאותת לה שהן "אינן נמצאות בכיס שלה". מבחינת ערב הסעודית לדוגמה, יש חשיבות לא מבוטלת לאותת לאמריקנים שהיחסים עדיין טובים ותקינים, בהסכמות שעשויות להתרחב ולגדול בהרבה עם הסכם נורמליזציה עם ישראל, שעל פי הדיווחים יקנה לממלכה הערבית הגדולה אפשרויות נשק ואמל"ח מרובות, ואולי אף תוכנית אזרחית להעשרת אורניום.

מהלך שכזה טומן בחובו הזדמנות כלכלית גדולה מצידם של הסעודים והעומד בראשם, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, ועשוי להתכתב עם החזון לימים שלאחר סיום תלות העולם בנפט שהם מפיקים. ברמה המדינית, לחיצת היד של ביידן ובן סלמאן הייתה כמו סגירת מעגל מבחינת הנשיא האמריקני, שרבים ראו את החלפת האגרופים שלו עם הנסיך הסעודי בביקור בממלכה בשנה שעברה כמבוכה דיפלומטית גדולה.

החלפת האגרופים עם בן סלמאן: מבוכה מדינית לביידן (צילום: רויטרס)
החלפת האגרופים עם בן סלמאן: מבוכה מדינית לביידן|צילום: רויטרס

בהודו, המארחת הגדולה של הפסגה החשובה, והשושבינה של ההסכם, מנהלים מערכת יחסים עדינה ומתוחה עם סין: מצד אחד מאבק מעצמתי על כוח והשפעה כלכליים, ומנגד מתיחות גבול, שרק בשבועיים האחרונים צפה מחדש עם מפה שנויה במחלוקת שפרסמה סין ומציגה בתחומה חלק מההימאליה שהודו רואה בו שלה. גם איטליה שותפה לפרויקט התשתיות הגדול, ורק לאחרונה היא הודיעה לסין על נכונותה לעזוב את פרויקט החגורה והדרך, ושר החוץ המקומי הסביר שהתשואה הכלכלית ממנו רחוקה מלהיות טובה ומספקת.

צבא טייוואן, שי ג'יפינג, ולדימיר פוטין (צילום: ap)
שי ג'יפינג וולדימיר פוטין|צילום: ap

מבחינת האמריקנים, חיזוק וביסוס כוחם ומעמדם במזרח התיכון באמצעות הפרויקט הזה, משדר מסר גם לרוסיה, שמעוניינת בעצמה להעמיק את אחיזתה הכלכלית במדינות המזרח התיכון, ביתר שאת מאז שפרצה המלחמה באוקראינה ונסגרו למוסקווה שווקים רבים במערב. ברמה הסמלית, סין ורוסיה, שמנהיגיהן בחרו מסיבות שונות שלא להגיע לפסגת ה-G20 בהודו, נותרות מאחור. ההודעה על הפרויקט החשוב והמשמעותי מגיעה בדיוק לאחר שרק אתמול שיגרו נשיא סין שי ונשיא רוסיה פוטין ברכות לקים ג'ונג און לציון 75 שנה להקמת צפון קוריאה, בצעד נוסף שמעיד על מאזן הכוחות החדשים בעולם.