יציעי האצטדיון בעיר סווטו בפרוורי יוהנסבורג בדרום אפריקה רעדו בסוף השבוע, ולאו דווקא מהסיבות הנכונות. כמאה אלף בני אדם קפצו ושרו באצטדיון שאירח את משחק גמר המונדיאל לפני 13 שנה – לקריאות Kill the Boer של מנהיג האופוזיציה ג'וליוס מאלמה. השיר האלים, הקורא לרצח אזרחים דרום אפריקנים לבנים, זכה לביקורת וגינויים רבים.

מאלמה, מנהיג מפלגת השמאל הקיצוני "לוחמי החירות הכלכלית", מואשם על ידי רבים בדרום אפריקה וברחבי העולם כי הוא מעודד מלחמת אזרחים וקורא לרצח עם. בשיר השנוי במחלוקת שלו קורא מאלמה לרצח הבורים, צאצאי המתיישבים ההולנדים בדרום אפריקה.

האוכלוסייה הלבנה בדרום אפריקה, כמעט 30 שנה לאחר ביטול משטר האפרטהייד, מונה כ-10% מהאוכלוסייה בלבד. רבים מהאזרחים הלבנים מחזיקים בחוות חקלאיות המשתרעות על שטחי קרקע גדולים, שרבות מהן עברו בירושה מאבותיהם שהיו חלק מהמשטר הקשה.

ג'וליוס מאלמה (צילום: J.Countess, GETTYIMAGES)
ג'וליוס מאלמה|צילום: J.Countess, GETTYIMAGES

מאלמה מכחיש שקרא לרצח עם ולפגיעה נרחבת בחקלאים הלבנים, אך שב ומדגיש כי הוא דורש לפעול להגברת השוויון בבעלות על הקרקעות במדינה. "האדם הזה נחוש להצית מלחמת אזרחים", אמר ג'ון סטינהויזן, מנהיג האופוזיציה הלבן בדרום אפריקה. מי שלא אמר עדיין דבר על שירו האלים של מאלמה הוא סיריל רמפוסה, נשיא דרום אפריקה.

"האנשים הלבנים, אנחנו רק רוצים להצטרף לשולחן ארוחת הערב ולאכול איתכם", אמר מאלמה לעשרות אלפי תומכיו באצטדיון FNB, באירוע שנועד לציין 10 שנים להקמת מפלגתו. "אם אתם לא רוצים שנישב איתכם בשולחן – אז לא תישאר לנו ברירה אלא להשמיד את השולחן".

בתקופה האחרונה חלה עלייה נוספת בכוחה של מפלגתו של מאלמה (EFF), שכבר כיום נחשבת למפלגה השלישית בגודלה במדינה. לקראת הבחירות בשנה הבאה, היא עשויה אף להגדיל עוד יותר את כוחה, ולפגוע בין השאר בסיכוייה של מפלגת השלטון ANC להשיג את הרוב הדרוש להקמת הממשלה, לראשונה מאז נפילת משטר האפרטהייד בשנת 1994.

 

 

מי שתקף בחריפות את מאלמה וגם את הנשיא רמפוסה ששומר על שתיקה הוא איש העסקים המפורסם אילון מאסק, בעלי טוויטר וטסלה, האיש העשיר בעולם, ממוצא דרום אפריקני. "הם דוחפים בגלוי לרצח עם של הלבנים בדרום אפריקה. סיריל רמפוסה, מדוע אינך אומר דבר?" מאלמה נשאל על דבריו מאסק ואמר: "למה עליי לחנך את אילון מאסק? הוא נראה אנאלפבית, הדבר היחיד שמגן עליו זה עורו הלבן".

למרות הדברים הקשים, מומחים מקומיים הסבירו לעיתון ניו יורק טיימס שלא בהכרח מדובר בקריאה לרצוח אזרחים לבנים, אלא בשיר המזוהה עם הקריאה של השחורים במדינה לאחדות נגד תפיסה של דיכוי. בונגאני נגקולונגה (Ngqulunga), המלמד פוליטיקה וממשל באוניברסיטת יוהנסבורג, מסביר שזה אחד מכמה שירים שהיו מאוד מזוהים עם תנועת המחאה שהובילה לביטול האפרטהייד. נומולנגה מקהיזה (Mkhize), היסטוריון באוניברסיטת נלסון מנדלה, אומר שזה שיר "שפשוט מעורר צעירים ברמה הפוליטית והחברתית, אני לא חושב שהם אומרים שבכוונתם לפגוע במישהו"".