סימן שאלה גדול מופיע על הסיכויים להסכם נורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית, בעיקר לאחר הדיווח אתמול (שלישי) בניו יורק טיימס – כי ארה"ב הציעה לסעודים הסכם הגנה בתמורה להסכמתם למהלך. על פי הדיווח, בוושינגטון הציעו לריאד הסכם הגנה, בדומה לזה שיש לארה"ב עם יפן ודרום קוריאה. במצב כזה, יידרש צבא ארה"ב לפעול אקטיבית ולהגן על הממלכה הסעודית במקרה שהיא תותקף, על ידי איראן או גורם אחר המופעל על ידה באזור.
בניו יורק טיימס נכתב כי סוגיית ברית ההגנה מהווה את אחד היסודות המרכזיים של כל עסקה עתידית בין המדינות. יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן רואה בברית הגנה משותפת כאלמנט החשוב ביותר בשיחות עם ממשל ביידן בנוגע לנורמליזציה עם ישראל, דיווחו גורמים אמריקניים רשמיים.
יחד עם זאת, קיים אתגר גדול ומשמעותי לקדם את ההסכם בקונגרס האמריקני, וספק אם הסנאט, שדווקא נשלט על ידי המפלגה הדמוקרטית של ביידן יסכים לקדם הסכם כזה. בתקופה האחרונה דווח כי ממשל ביידן מנהל שיחות עם איראן בתחומים שונים, ונטען כי הוא הגיע עימה ל"הבנות בלתי כתובות" כדי שלא יידרש להעביר הסכם בקונגרס, מחשש שלא יצליח להעביר אותו. מנגד, כל הסכם עם סעודיה שידרוש ויתורים אמריקניים, ובוודאי ברית הגנה, יחייב אישור מלא של נציגי הסנאט ובית הנבחרים.
כדי להצליח להעביר הסכמות על ברית הגנה בין ארה"ב וסעודיה בסנאט יש צורך באישור של 67 מתוך 100 החברים, או שני שלישים מכמות הסנאטורים שינכחו בהצבעה. בעוד המפלגה הרפובליקנית, המתנגדת לביידן, תומכת באופן נרחב בקידום הסכמי נורמליזציה של ישראל עם מדינות נוספות באזור, במפלגתו של הנשיא דווקא מסתייגים מאוד ממתן תשורות כה מפליגות לסעודיה.
סנאטורים דמוקרטים רבים, בעיקר אלו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בארה"ב, מתנגדים לסיוע ליורש העצר בן סלמאן. רבים עוד זוכרים לו את הרצח של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י בשנת 2018, ובעיקר מתנגדים לפעילותו על רקע מלחמת האזרחים בתימן וההרג המסיבי שגרמה הקואליציה הערבית בהובלת צבא סעודיה. בנוסף, רבים מותחים ביקורת על שיתוף הפעולה של ממשל ביידן עם הממלכה, על רקע דוח ארגון Human Rights Watch מחודש אוגוסט, שקבע כי לוחמי משמר הגבול הסעודי רצחו מאות מהגרים אפריקנים שהגיעו דרך ים סוף.
טיעון נוסף שעולה במסדרונות הקונגרס האמריקני נגד האפשרות לחתימת ברית הגנה עם ערב הסעודית היא כי הדבר יביא דווקא להגברת הנוכחות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון, בימים שבהם הגישה היא לצמצם את הפעילות באזור זה. ממשל ביידן עצמו מכחיש כי בכוונתו להסיג את כוחות הצבא שלו מהאזור, אולם קשה לראות כיצד יאשרו בוושינגטון להזרים כעת חיילים רבים לאזור.
בעוד שבערב הסעודית רואים בברית ההגנה עם ארה"ב ערך מרכזי לקידום הסכם הנורמליזציה עם ישראל, אצלנו בעבר דווקא דחו רעיונות ואפשרויות לקידום ברית הגנה שכזאת עם ארה"ב. הטיעון המרכזי של המתנגדים: הסכם שכזה יגביל מאוד את חופש הפעולה של כוחות הביטחון הישראליים ברחבי האזור, ויחייב תיאום מלא ומרכזי עם האמריקנים.
כחול לבן בראשותי לא תתמוך בהסכם בינלאומי שיגביל את פעולתה של מדינת ישראל ואת יכולתו של צה"ל להגן עליה מול האיומים העומדים מולה.
— בני גנץ - Benny Gantz (@gantzbe) December 2, 2019
בריתות ההגנה עם יפן ודרום קוריאה
ארה"ב חתמה לראשונה על ברית הגנה עם ממשלת יפן בשנת 1951, שנים בודדות בלבד לאחד שניצחה אותה במלחמת העולם השנייה. ההסכם נחתם בתקופת הכיבוש האמריקני על יפן, ועודכן בשנת 1960 לימים שאחרי הכיבוש. הסכם דומה נחתם עם דרום קוריאה בשנת 1953, ימים לאחר סיום מלחמת קוריאה מול הצפון.
המניע העיקרי שהוביל לחתימת ההסכם עם השתיים היה לשמור עליהן, בתקופה שבה היו חלשות מאוד מבחינה ביטחונית, מפני השפעה סובייטית. בריתות ההגנה עם יפן ודרום קוריאה נחשבות לחלק חשוב ומרכזי במלחמה הקרה.
בשנת 1957 הוקם פיקוד צבא ארה"ב ביפן, הנתון תחת הפיקוד האינדו-פסיפי של הצבא האמריקני. פיקוד יפן כולל כ-52 אלף חיילים ו-8,000 אזרחים הפרוסים ב-85 מתקנים ביפן. בשנת 1957 הוקם גם פיקוד צבא ארה"ב בקוריאה, ובו משרתים כ-28,500 חיילים. הפיקודים ביפן ובדרום קוריאה כוללים כוחות רבים, בהם גם כוחות אוויר וצי, ומפעילים אמצעי לחימה מתקדמים ביותר.