יער אור, שחר זכאי ויובל אמיר, שלושה חברים מישראל, היו בטיול אחרי צבא בטרק מרהיב ביופיו בלנגטנג, נפאל – כשלפתע נקלעו לרעידת האדמה הקשה שפגעה בכל המדינה ב-2015. הם הצליחו לשרוד למרות תקרית חריגה וקשה, ואת החוויה הטראומטית שלהם מהרעידה וממסע ההישרדות שעברו עד שחולצו, מעבדים השלושה עד היום.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כשהסכימו להיחשף ולספר את סיפורם, הם גילו שלרעידה הזו תהיה גם רעידת משנה – והפעם תקשורתית. במיני-סדרה התיעודית "אפטרשוק" (Aftershock), שיצאה לפני כחודש וחצי בנטפליקס, הוצגה החוויה הזו מזווית מפתיעה – שמבוססת על מקרה אחד שהיה בימים המפחידים שעברו עליהם, ומציגה אותם באור שלילי מאוד.
"בשום שלב לא חשבתי שכך תיראה הסדרה", אומר אור, שנדמה כי דמותו היא המושמצת ביותר מבין השלושה. "הגעתי תמים לריאיון. עשו עליי מניפולציות וניסו להוציא ממני דברים שלא תיארתי". חברו זכאי מוסיף: "לקחו לי סיפור אישי, טרגי וטראומטי שחוויתי וסיפרו אותו בצורה שחוטאת למציאות". כעת, בריאיון למגזין N12, מגיבים החברים על הנרטיב בסדרה המצליחה – ומנסים להעמיד דברים על דיוקם: "אם היו מספרים את הסיפור האמיתי, זה היה סותם להרבה אנשים את הפה". (בהפקת הסדרה מכחישים את הטענה למניפולציות: התגובה המלאה - בסוף הכתבה)
הרעידה תפסה את אור, זכאי ואמיר בזמן שהיו בגסטהאוס בכפר קיאנג'ין גומפה. השלושה מדברים עד היום על רגע הרעידה ועל המפולת שהגיעה אחריה כמשהו שאי אפשר לתאר במילים. "זה כמו קיר שמידרדר לכיוונך, אתה מבין שאתה צריך לרוץ על החיים שלך", אומר זכאי. יובל אמיר, שאותו אני מכיר שנים רבות, מוסיף: "אמרתי לעצמי שזהו, הגיע הסוף. חשבתי כמה זה אירוני שאמות ככה אחרי 'צוק איתן'".
"היה חשש להירצח בידי אנשים שאיבדו הכול. האירוע הזה שם את הספוט עלינו. זה יצר תחושה של סכנה, טראומה ופחד לי ולחברים שלי, ועם זה אני מתמודד גם היום"
יער אור
רעידת האדמה שאירעה באפריל 2015 בנפאל ובמוקדים אחרים במזרח הכתה בעוצמה 7.8 ולוותה בהרבה רעידות משנה. היא הביאה לידי מפולות שלגים בהרים וקריסות בניינים בערים הגדולות. רק בנפאל נספו 8,786 בני אדם, ונזק רב נגרם ברחבי המדינה. הרעידה הורגשה גם במדינות סמוכות. מאות ישראלים הפכו בן רגע למנותקי קשר, והחלו מאמצי החילוץ שלהם ושל תיירים רבים אחרים. הישראלי אור אסרף ז"ל מצא את מותו ברעידה.
כשתיבת פנדורה נפתחה
זכאי, אמיר ואור "זכו" להיות הדמויות הראשיות באחד משלושה קווי עלילה מקבילים בסדרה, שהתרחשו בזמן הרעידה ואחריה. הסדרה מספרת על קבוצת ניצולים, תיירים ומקומיים, שלאחר הרעידה תפסו מחסה במבנה נטוש ליד הכפר לנגטנג. לאחר שהתמקמו במחסה החליטו זכאי, אמיר ואור, יחד עם תיירים וישראלים אחרים, לצאת מדי פעם לחפש מזון ומים בכפר הסמוך, שנחרב לחלוטין.
אור, בעודו מחפש מזון בכפר, החליט לקחת תיבה שמצא בדרך – ובה מצלמה, מסמכים וכסף של תושב מקומי. אור חזר למחסה, כשתוכן אותה תיבה מונח בתוך שקית ניילון – לדבריו, כדי לאתר את האדם שלו החפצים שייכים או את קרובי משפחתו. הצעד הזה הפך למוקד מחלוקת – והסתיים בעימות אלים.
בסדרה מרואיין אחד המקומיים ששהו במחסה – ג'אנגבו, "האיש עם המעיל הצהוב" כפי שהוא מכונה בפי הישראלים – שאצלו הם ישנו בלילה שלפני הרעידה. בריאיון הוא טען שהישראלים שעלו מהכפר סירבו לתת לו את תוכן השקית. "הם אמרו לי שזה שייך לתייר ולא רצו לתת לי את החפצים", מספר ג'אנגבו בסדרה. "ראיתי תעודת זהות בין המסמכים והכסף, ידעתי למי זה שייך". הדבר התפרש על ידי לא מעט מהצופים כרמז לכך שהישראלים ניסו לגנוב מהכפר שנחרב.
"בשום שלב לא חשבתי שכך תיראה הסדרה. הגעתי תמים לריאיון. עשו עליי מניפולציות וניסו להוציא ממני דברים שלא תיארתי"
יער אור
"מה שג'אנגבו מספר לא קרה. התכוונתי להביא את זה למעלה חזרה, כדי שהאדם שזה שייך לו יקבל את זה", מבהיר אור. "הגעתי עם השקית למחסה והבאתי אותה ישר לחיילים נפאלים שהיו במקום. בכלל לא חשבתי אם זה של מקומי או של תייר, לא הסתכלתי בתמונות".
זכאי מוסיף: "לדעתי, מי שרוצה לגנוב לא הולך עם דברים בשקית ניילון שכולם רואים. היו שם מצלמה וחבילות של כסף שלא שוות יותר מדי. הפכו את זה לתיבת אוצר, זה לא המצב". הסדרה גם שמה דגש על השאלה אם התיבה הייתה נעולה או לא, ומציגה גרסאות סותרות בין הישראלים.
בעקבות העימות על השקית ותוכנה, כפי שמספר אמיר בסדרה, התחילה האלימות. תושב מקומי ששהה גם הוא במחסה, וזיהה שהחפצים מהשקית היו שייכים לקרוב משפחתו, זעם: הוא החל, יחד עם מקומיים אחרים, לתקוף את הישראלים. במהרה נוצרה במקום קטטה, שכללה זריקות אבנים ואלימות פיזית. רק במזל האירוע נגמר ללא פצועים: החיילים הנפאלים הגיעו למקום במהרה והפרידו.
"לדעתי, מי שרוצה לגנוב לא הולך עם דברים בשקית ניילון שכולם רואים. היו שם מצלמה וחבילות של כסף שלא שוות יותר מדי"
שחר זכאי
אור משחזר: "היה חשש להירצח בידי אנשים שאיבדו הכול. האירוע הזה שם את הספוט עלינו. זה יצר תחושה של סכנה, טראומה ופחד לי ולחברים שלי, ועם זה אני מתמודד גם היום. אני שלם עם המעשה בגלל שרציתי לעשות אותו ממקום טוב. בסיטואציה הזו לא יכול להיות שחור או לבן באמת".
"הכוונות שלנו היו טובות, אבל היו שם עצבים שהצטברו בקרב הנפאלים על כך שהעזנו לרדת להריסות", מסביר זכאי. "הם ראו את זה כחוסר כבוד. בזמן אמת הם לא אמרו לנו שום דבר. אלו בעיקר פערי תרבות – עשינו את מה שנכון בעיניים שלנו כישראלים מערביים. השפה וגם הפער היו הגורמים לפיצוץ הזה. זו לא הייתה סתם אלימות, היה שם מבט של רצח בעיניים. יובל אמר לי להעביר לארץ הודעה שאנחנו צריכים חילוץ עכשיו, וצריכים אותו חמוש".
פרשת ה-GPS
לזכאי היה מכשיר ניווט. גם במובן הזה הישראלים הוצגו באור שלילי, כמי שלא סיפרו לאיש על כך שיש בידיהם ה"כלי" החשוב הזה. ג'אנגבו אף אמר בריאיון שלדעתו לא לספר על כך זה מעשה אנוכי. "לא הסתרתי את הטלפון עד שהרגשתי מאוים", מדגיש זכאי. "ככה יכולתי להגיד לעולם שאנחנו בסכנת חיים, חששתי שייקחו לנו. היה חשוב גם לחסוך בסוללה, זו הייתה ההנחיה מחברת החילוץ. במשך שלושה ימים העברתי המון מידע, מיקום ופרטים למשפחה ולחברת החילוץ – שבסוף היו קריטיים לחילוץ של כל האנשים מההר".
"עשינו את מה שנכון בעיניים שלנו כישראלים מערביים. השפה וגם הפער היו הגורמים לפיצוץ הזה. זו לא הייתה סתם אלימות, היה שם מבט של רצח בעיניים"
שחר זכאי
"צריך להבהיר שזה מכשיר 'טיפש', שאי אפשר לעשות איתו יותר מדי", מוסיף אמיר. "כל מה שהוא עושה זה שולח אות מצוקה ופותח אפשרות לשיחת הודעות אחת, עם החברה של חיליק מגנוס ועם המשפחה של שחר. עשינו מעל ומעבר כדי להעביר מידע על אנשים שהיו איתנו שם לארץ. בזכות השימוש במכשיר עשרות משפחות ידעו שהקרובים שלהן בסדר".
"כל המצג שם, כאילו יש שאלה או דילמה, לא קשור לאופן שבו אפשר להשתמש במכשיר", מחדד אמיר. "צריך לזכור שלבסוף בזכות המכשיר כולם חולצו משם". ואכן, בזכות הקריאה חולצו בהדרגה כל אנשי המחסה, לאחר ימים ארוכים בשטח ובתנאים קשים. המחלץ הישראלי יוחאי אף הבהיר שהוא בא "לעזור לכולם" – וכך התפוגג המתח.
דילמת האישה הפצועה
באחד הפרקים בסדרה מספרים הישראלים על אישה שמצאו בדרך והייתה במצב קשה. זה קרה כשהיו בדרך מהכפר שבו חוו את הרעידה אל המחסה שמצאו. אחרי התייעצויות הם החליטו לנסות להציל אותה, והתחילו לסחוב אותה בתנאי שטח קשים מאוד. בשלב מסוים האישה מתה, והם השאירו אותה בדרך. אור מוצג כאומר שלדעתו מלכתחילה זו הייתה החלטה טיפשית – וכמי שמותח ביקורת על חבריו.
"היינו הכוח הכי חזק והכי מניע במחנה. דאגנו לאוכל ומים עבור האנשים מסביב, טיפלנו בפצועים ופינינו אותם. בזכות הישראלים כל האנשים פונו משם והחיים שלהם ניצלו"
יובל אמיר
"עצבן אותי שהראו אותך אומר את זה", אומר זכאי לאור בשיחה המשותפת. "פעלנו לפי סל ערכים שאיתו באנו מהבית והחלטנו לשאת אותה, אחרינו היו עשרות מטיילים שהחליטו, בניגוד אלינו, שלא לעשות כלום". ואור מסביר: "הסיבה שכך חשבתי היא שהיינו במצב הישרדות. יובל נפצע בראש, היינו בתוך 'נהר' מלא קרח וסלעים. אבל לא אמרתי להם 'עזבו אותה'. הבנתי את הבחירה, אבל בתוכי הייתי מבועת, מבוהל, מת מפחד שתהיה רעידת משנה ואחד מאיתנו יקבל סלע לראש וימות במקום".
התגובות הזועמות מאז הסדרה
מאז יצאה הסדרה ביקרו גולשים רבים בחריפות את ההתנהלות של השלושה כפי שהוצגה לצופים בטענה שהיא מוציאה שם רע לישראלים. ברשת כבר השוו בין התנהלותם לבין היחס של צה"ל לפלסטינים, ואחרים כתבו: "זה מוכיח את מה שאומרים על היהודים והישראלים". בעיני השלושה, המילים האלה פוצעות – במישור האישי וגם במישור הלאומי.
"בעיניי בסיפור שלנו אמורה להיות גאווה לישראלים", אומר אמיר. "היינו הכוח הכי חזק והכי מניע במחנה. דאגנו לאוכל ומים עבור האנשים מסביב, טיפלנו בפצועים ופינינו אותם. בזכות הישראלים כל האנשים פונו משם והחיים שלהם ניצלו". זכאי מוסיף: "צובט את הלב לשמוע שכותבים דברים כאלה נגדנו ונגד ישראלים. זה עוד חומר שמזין את שונאי ישראל. אם היו מספרים את הסיפור האמיתי זה היה סותם להרבה אנשים את הפה. זה פוגע בי פעמיים, גם אישית וגם כישראלי".
סגירת מעגל
באופן מפתיע, שלושת המטיילים – שעדיין שומרים על קשר חברי עמוק – אינם זועמים על הדרך שבה הוצגו, למרות הביקורת הרבה על התוצר הסופי. הם פשוט חשים רצון עז לשטוח את גרסתם, ומספרים כי שמעו שגם אחרים בסרט מסתייגים מהדרך שבה הוצג הסיפור. "מבחינתי זו הייתה זכות להשתתף בסרט, היה שם סיפור טרגי וייחודי והיה לי חשוב שהעולם ישמע על זה", אומר זכאי. "כעת המטרה שלי היא לספר לעולם את הסיפור האמיתי – מה באמת קרה על ההר".
"יש שם אירוע מאוד טראומטי", מסביר אור. "בכל 25 באפריל אנחנו מדברים ונזכרים ומקבלים איזו פרופורציה". כשנשאלו אם היו רוצים לעשות סגירת מעגל ולטייל במקום, השיב זכאי: "זה חלום, הייתי שמח לנסוע לשם". אור מסכם: "אנחנו מדברים מדי פעם בינינו מתי אנחנו נוסעים. יהיה נכון לעבד שם אירוע כזה טראומטי".
מהפקת הסדרה נמסר בתגובה: "הסדרה מייצגת את נקודת המבט והחוויות של מספר אנשים שהיו מעורבים באירועים המדוברים בנפאל ב-2015. אנחנו מוקירים תודה לישראלים על עדויותיהם, שניתנו בהתנדבות, ומאוכזבים מכך שהם מאמינים שעדותם אינה משתקפת כראוי בסדרה. אנחנו מאמינים שהסדרה משקפת את האירועים כפי שתיארו אותם אנשים שונים מרחבי העולם, בצורה הוגנת מדויקת ומאוזנת. אנחנו מפריכים את ההאשמה שהטעינו את המרואיינים ואת ההאשמה שלא הצגנו בדרך מדויקת את העדות שלהם".