כבר יותר מ-35 שעות שהעיתונאי איתמר מור מנסה לברוח מאוקראינה. מאז שעות הלילה המאוחרות הוא נמצא במעבר הגבול עם פולין, אבל לא יכול לעבור.
איתמר הגיע רק שלשום לקייב לטובת ראיון עם חברי הקהילות היהודיות באוקראינה לעיתון השבת "עולם קטן", בו הוא עובד. "כרטיס החזרה שלי לארץ היה אמור להיות להיום (חמישי) ב-20:00 בערב", הוא סיפר לנו אתמול עם יציאתו לדרך, "טיסה עליה אני כבר לא אעלה כי השמיים סגורים וחברות התעופה לא מגיעות לאוקראינה בעקבות הלחימה. הבוקר התעוררתי בחדר המלון וראיתי עשרות הודעות ששלחו לי אנשים שדאגו לי ורצו לראות שאני בסדר. לקח לי כמה דקות להבין על מה כולם מדברים. החלטתי תוך שניה לארוז מזדווה ועפתי משם ותוך כדי התחלתי להרים טלפונים לנסות להבין מה לעשות ולהיכן ללכת".
הוא החליט לצאת ברכב לכיוון לבוב, שם קיווה להצטרף לישראלים שאמורים היו לעבור את הגבול יחד. באמצע הנסיעה האין-סופית הוא שמע מחבריו בארץ שהשגרירות הודיעה לישראלים לנסות לעבור עצמאית ושינה את המסלול.
אנחנו עקבנו ביממה האחרונה אחרי איתמר שתיעד עבורינו את המסע המפרך, והמסתכל - כשאין דלק בתחנות, אין מזומן בכספומטים והפקקים לא נגמרים. זה יומן המסע של איתמר, מסע שעדיין לא נגמר.
>> "נראה כמו תמונות מתקופת השואה - רק בצבע"
13:15: איתמר בפקקי הענק ביציאה מקייב
איתמר יצא לדרך ב-09:00 בבוקר של יום רביעי ממרכז קייב ובצהריים עדיין נמצא בתוך עיר הבירה, כשנסע בפקקים אין סופיים של אזרחים שמנסים לצאת מקייב ובין משוריינים של הצבא האוקראיני שחוסמים מדי פעם את הכביש. כשהוא יצא לדרך הוויז צפה שעד 16:00 הוא יגיע ללבוב וכעת הוא צופה שהנסיעה תמשך עוד הרבה אחרי. בסוף הדרך, הוא מקווה להצליח להגיע ללבוב משם ייצא לפולין יחד עם הישראלים שיגיעו לשם והלאה לטיסות החילוץ לארץ.
17:00: מצב הוויז מחמיר
ככל שהשעות עוברות, זמן ההגעה המשוער של וויז עולה ועולה
18:00: עצירה בתחנת הדלק
איתמר מצליח לאתר תחנת דלק שיש במשאבות שלה דלק. מצרך נדיר בשלב זה של היום
21:00: פקקים, פקקים, פקקים
"כרגע אני 12 שעות בדרכים, פקקים, פקקים, פקקים. זמן ההגעה רק הולך ומתעדכן כלפי מעלה. כרגע מדובר על 04:00 לפנות בוקר. הנסיעה התארכה ב-12 שעות". המכוניות שאיתמר רואה לצידי הדרך מגיעות מכל רחבי אוקראינה, ובכולן תאי מטען מלאים בחפצים אישיים. מכוניות של אנשים שהבינו שהם צריכים להימלט לזמן ממושך.
22:00: אין דלק, אין כסף מזומן
למרות שיש לאיתמר מספיק דלק, הוא מבין שצפויה לו עוד המתנה של שעות בגבול והוא מעדיף להגיע לשם עם מיכל מלא - אבל תחנת הדלק ריקה. הוא מחליט בכל זאת לעצור, להתרענן ולהצטייד באוכל - אבל הכספומטים ריקים מכסף.
01:52: התכניות משתנות והייאוש מחלחל
"החלטתי בעצת חברים מהארץ לנסות לעבור את הגבול במעבר אחר, ולא בלבוב - במקום צפוני יותר. אחרי זה אני אעבור לפולין", מספר איתמר, "חוסר הוודאות מעצבן, בעיקר בכל מה שקורה במדינת ישראל. יש משהו מאוד מתסכל להקשיב מפה לחדשות בארץ. לשמוע את ראש הממשלה, נציגי משרד החוץ לבוא ולחזור הביתה. אנחנו רוצים לחזור הביתה. אני רוצה לחזור לאשתי ולילדים שלי. אבל חוץ מלהתקשר כל היום למוקד החירום של משרד החוץ ולשמוע שהם לא יודעים ולא יודעים, אז גם אני לא יודע. קיוויתי שאתם יודעים. הכל באפילה וזה מבאס".
ב-02:30 איתמר מגיע לפקק שלפני מעבר הגבול לפולין - נסיעה של 7-10 דקות עד לגבול, אם הכל היה רגיל. בפקק הוא פוגש את בילי מקייב שאיבד אוויר בגלגלים ומחליט לסייע לו.
08:30: הגבול קרוב אבל רחוק מאוד
באופק כבר אפשר לראות את השלטים הכחולים המבשרים על מעבר הגבול, אבל התנועה לא זזה - רק נשים וילדים מורשים לעבור. הגברים האוקראינים בפקק יגוייסו כנראה למלחמה.
"הכי מתסכל שאני רואה את השלטים מולי, את השלט הכחול ומהצד השני של השלט הזה זאת פולין ואני פשוט לא יכול להגיע לשם. אתמול בתשע התחלתי לנסוע. אני 24 שעות מאחורי ההגה".ֿ
13:35: אין התקדמות - אבל איתמר מתכנן קדימה
"אני כבר ער כמעט 31 שעות ואני לא מרגיש טוב, אני במרחק של 3 ק״מ מנקודת הבידוק הפולנית ובלגן פה. מדי פעם פורצת אלימות, שברו את המראה שלה רכב שלי. אין לי כל כך אוכל וגם לא מים ולא ברור כמה זמן זה ייקח".
17:40: "הצבא מנהל את העסק, והם לא נחמדים"
אחרי שעות במעבר הגבול, איתמר מחליט לנטוש את הרכב וללכת ברגל למעבר הגבול. אבל שם לא מעבירים אותו. ״אין פה אף אחד שמדבר אנגלית, פשוט צעקו עליי לעמוד פה. פגשתי עוד אזרחים זרים וגם הם לא יודעים מה זה אומר״.
איתמר בינתיים עדיין במעבר הגבול, אנחנו עומדים איתו בקשר ונקווה שיצליח לעבור ולהספיק לטיסה שכבר הזמין בפולין.