כל המעורבים יודעים את האמת הזו ואיש אינו מדבר עליה בפומבי, למעט פרסום אחד או שניים בעיתונות המקצועית של תחום האנרגיה - החסומים לגישת הציבור הרחב בגלל מחירי המנוי הגבוהים. וכך גם הממשלה יכולה בינתיים לשמור על שתיקה וגם אסד ונסראללה: נוח להם מאד שלא תנופץ אחיזת העיניים כאילו אכן יהיה זה גז מצרי שיזרום ללבנון בעוד שנה או יותר אם הכול יילך כשורה.
בלא להלאות ביותר מדי פרטים הנה ההסבר: הרעיון הוא להשתמש ב"צינור הגז הערבי", שיקלוט גז המוזרם לעקבה מנקודה מדרום לטאבה באמצעות צינור על קרקעית הים האדום ומשם דרך ירדן לסוריה. את הקטע בסוריה צריך לשקם מהריסותיו ולהאריכו אל תוך לבנון. לכאורה, מפעל הנדסי שגרתי למדי - אך זה לא ממש פשוט או אפשרי.
יש לכך שתי סיבות:
ראשית, הצינור בצפון סיני שדרכו אמורים המצרים להזרים גז משלהם לירדן "תפוס" על ידי הגז המגיע מישראל ומוזרם בכיוון ההפוך - מערבה לתוך מצרים. לפיכך, אם רוצים להזרים גז מאל-עריש דרומה, לים האדום, אין ברירה אלא להזרים גז שקונה מצרים מ"לווייתן".
שנית, הקטע הצפוני של "צינור הגז הערבי" בירדן משמש להזרמת גז מ"לווייתן" דרומה לתחנות הכוח בזרקא וסמרה. שוב: כדי להוליך גז לסוריה וללבנון צריך יהיה לקבל יותר אספקה "מצרית" מדרום שתאפשר להפנות את הגז מ"לווייתן" צפונה.
בשיחות הקדחתניות המתנהלות עתה בדרג גבוה לא הוצגה, למיטב ידיעתי, חלופה אחרת. מבחינת חיזבאללה מוטב לעצום עיניים ובלבד שיאירו את לבנון. החשמל שיופק מן הגז ישמש יפה גם את מפעלי הנשק ומחסני הטילים של נסראללה. מבחינת אסד זהו כרטיס כניסה בחזרה למעגל הערבי. עבדאללה מלך ירדן מאמין שצעד אחר צעד ניתן לחלץ את אסד מהחיבוק האירני, והנשיא המצרי סיסי תמיד התנגד לסילוקו של אסד.
כיצד, איפוא, תנהג ישראל? האם אפשר לדרוש תמורה פוליטית משמעותית מאסד ונסראללה? ואם כן-מהי התמורה שנתעקש עליה?
ובהיעדר תמורה הולמת - האם צריכה ישראל להכשיל את התוכנית שארה"ב מברכת עליה? רווחים נוספים ממכירות גז אינם השיקול המרכזי. יש כאן סוגיה עדינה ומסובכת שאם יש בה, אולי ,הזדמנות - הסיכונים ברורים לגמרי: סיוע מצידנו ליציאת אסד מהבידוד והקלת מצוקתו של נסראללה שאינו מצליח להאיר את לבנון בעזרת נפט אירני.
