על מסכי הטלוויזיה והטלפונים מוקרנים מראות המלחמה ומוראותיה - בתמונות ובסרטים, בקול ובצבע, אותנטיים ושקריים, ובזמן אמת. שטף המידע ברשתות החברתיות מוסיף מסכי עשן לערפל הקרב הסמיך מדיס-אינפורמציה, חדשות כזב ותעמולה מכל עבר.
לכן, חשוב להתמקד בשאלות החשובות להבנת המשבר המשמעותי ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. אלה עשר שאלות שאני שואל עצמי בכל יום מאז פלשו הרוסים לאוקראינה. התשובות להן נכונות להיום (שישי) – היום ה-16 ללחימה, והן כמובן דינמיות ומשתנות בהתאם להתרחשויות בזירת הלחימה.
מה תמונת המצב הצבאית של המלחמה בין הצבא הרוסי התוקף לאוקראינים המתגוננים?
הצבא האוקראיני הפתיע, חרג מציפיות רוסיה ומנע ממנה השתלטות מהירה על הבירה קייב. הוא מקיים יכולות שליטה ופיקוד לאומיים וצבאיים, משמר יכולות הגנתיות להמשך לחימה ולמעט בדרום המדינה מחזיק עדיין ברוב הערים המרכזיות של אוקראינה. הצבא הרוסי, מנגד, לא עמד בציפיות של פוטין, וביצועיו מפתיעים לרעה גם את המומחים במערב. ה"בליצקריג" שתכננו הרוסים למהלכי הפתיחה כשל, רוסיה טרם השיגה עליונות אווירית, נראית מוגבלת ביכולת לסגור מעגלי אש על בסיס מודיעין זמן אמת, במבצעים מיוחדים ובמבצעי סייבר.
כל אלה כשלו בהשגת האפקט האסטרטגי שאותו רצה פוטין להשיג: פעולה מהירה ונקייה. כשלי לוגיסטיקה, ריבוי אבדות ומורל נמוך של החיילים רק החמירו הכישלון בשבוע הראשון של הלחימה. עם זאת, מלחמה של מעצמה איננה נגמרת בעשרה ימים וגם לא בחודש. רוסיה יודעת לספוג אבדות ולהכיל כישלונות, להתאושש, לתחקר ולהתאים אסטרטגיה טובה יותר להשגת היעדים שהציבה לעצמה.
אם לא יוכרע צבא אוקראינה בזמן הקרוב – האם תעבור רוסיה ללחימה אגרסיבית בסגנון גרוזני בצ'צ'ניה או חלב בסוריה, או שפוטין יסתפק בהישגים הקרקעיים וינסה להשיג, בלחץ צבאי, לפחות חלק מיעדיו במו"מ?
לאחר כישלון מהלכי הפתיחה, ביצעה רוסיה עצירה אופרטיבית, התארגנה ועברה להפעלת כוח ברוטלית ורחבה יותר, בעיקר בתחום האש הלא מדויקת. התקווה הראשונית של פוטין, שהצבא שמולו יתמוטט והממשלה של זלנסקי תיפול – התחלפה במהלכים יותר אגרסיביים, שלא רק שאינם מצמצמים נזק אגבי לאוכלוסייה האזרחית, אלא גורמים לה פגיעות מכוונות. נראה שפוטין עבר מתפישה של מלחמה ממוקדת בממשלת קייב, השולטת ב"אחיו" הסלאבים, הנוצרים דוברי הרוסית, שהם חלק מרוסיה, לתפישה שבה נלחם בעבר בגרוזני שבצ'צ'ניה המוסלמית, ובחלב שבסוריה. הפגיעות בבנייני מגורים ותשתית אזרחית כבדות ומתרחבות, כשעדיין לא הופעלה כל עוצמת האש הרוסית. המשא ומתן המתנהל בבלארוס ובטורקיה נראה כמופע צד למטרות הסברה ולגיטימציה – עמדות הצדדים נראות עדיין רחוקות מאד ובלתי ניתנות לגישור, והסכמים שהושגו להפסקות אש ומסדרונות הומניטריים אינם נשמרים.
מה יהיה גורל ממשלת אוקראינה והנשיא ולודימיר זלנסקי?
בזמן כתיבת שורות אלה, ממשלת זלנסקי מחזיקה מעמד – לא נערפה על ידי הרוסים ומצליחה לשרוד ולתפקד. העולם מעריץ את הקומיקאי שהפך מנהיג לעת משבר, בניגוד לציפיות. אם קייב תיפול וזלנסקי וממשלתו יימלטו, ייפלו בשבי או ייהרגו – סביר שהרוסים ימנו ממשלת בובות הנאמנה להם. אפשרות נוספת היא ממשלה פרו-רוסית בחלק המזרחי של אוקראינה, וממשלת זלנסקי נסוגה ללבוב שבמערב או אפילו לפולין או ללונדון. בימים האחרונים, הדרישה להחלפת זלסקי נעלמה מהדרישות הרוסיות ויכול להיות שהם מבינים שרק הוא יוכל להעביר בעם האוקראיני את הדרישות הקשות של רוסיה בהקשרי פירוז וקריעת חבלי ארץ מאוקראינה.
לאחר הפלת ממשלת אוקראינה – האם תתפתח בה תנועת גרילה או התנגדות עממית חמושה ומשמעותית שממשיכה ונאבקת בכובש הרוסי, ובשלטון שמטעמו?
כמו האמריקנים באפגניסטן ועירק, וכפי שחוו בעצמם באפגניסטן, הרוסים יזכרו כנראה שכיבוש הבירה והחלפת השלטון היא הפרק הקל במסע המלחמה, והפרטיזנים הפעם לא ילחמו עבור מוסקבה. לאור התפתחות הזהות הלאומית האוקראינית בשנים האחרונות, ובעיקר בזמן הלחימה, קשה להאמין שהעם האוקראיני יקבל ממשלה מטעם רוסיה. זו תידרש להפעיל מנגנון דיכוי נרחב, בכוחות מקומיים ובכוחותיה שלה, ולאורך זמן, לא כל שכן אם הגרילה זוכה לתמיכה מבחוץ ונהנית מארצות בסיס סמוכות ובטוחות מפגיעה. התמודדות עם תנועת התנגדות היא מסובכת, יקרה בדמים ויכולה להימשך שנים. לא ברור איך תתנהל ההתנגדות באוקראינה – ובאיזה מידה האכזריות והברוטליות הרוסית תביס אותה, או דווקא תגביר את התמיכה בה מבית ומחוץ, על ידי מדינות שכנות, חברות נאט"ו. שאלת התפתחות הגרילה וההתנגדות העממית ועוצמתה אל מול מכונת המלחמה ודיכוי הרוסי היא שאלת מפתח להבנת התפתחות המשבר.
האם מתפתח חיכוך בין רוסיה לנאט"ו, עקב סיוע מדינות אירופה לאוקראינה או לגרילה ולהתנגדות העממית בה?
מדינות נאט"ו הודיעו מראש שלא ישלחו כוחות צבא להילחם לצד האוקראינים, אולם התחייבו ואף שלחו אמצעי לחימה מתוחכמים - טילי קרקע-אוויר, טילים נגד טנקים, ויש שהתחייבו (פולין), אך סביר שלא יקיימו (בגלל התנגדות ארצות הברית), לשלוח לאוקראינה מסוקי ומטוסי קרב מתוצרת רוסיה. הרוסים מנסים להרתיע את המערב מחיזוק הצבא האוקראיני בטענה שאספקת נשק כמוה כלחימה. פוטנציאל ההתנגשות בין רוסיה לנאט"ו מגוון: בין תקריות אקראיות הניתנות להכלה, פעולה רוסית נגד העברות נשק לאוקראינה ממדינות שכנות, הגולשת לתחומן, או אף תקיפת הבסיסים בפולין וברומניה שמהם מועבר נשק לאוקראינה.
יוזמה של נאט"ו להכרזת אזור ללא טיסה NFZ (דרישתו של זלינסקי שהאמריקנים דוחים), ואף הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה כבר הוגדרו על ידי פוטין כ"הכרזת מלחמה על רוסיה". פוטין הבטיח תוצאות קשות למי שהכריז עליו מלחמה בדרכים שונות. ככל שיבחר לפגוע במדינות חברות נאט"ו, תועמד למבחן ערבותן להגנה הדדית בהתאם לסעיף 5, אשר הנשיא ביידן התחייב נחרצות לקיימה. אם יממש פוטין את איומיו, וביידן הבטחותיו, עלול להתפתח תרחיש חמור שיכול להגיע לעימות גרעיני.
האם רוסיה תמשיך ותאיים על מדינות נוספות – גיאורגיה ומולדובה השכנות או אפילו על המדינות הבלטיות החברות בנאט"ו?
יעדיו של פוטין אינם מסתיימים בגבולות אוקראינה, אלא חותרים לעיצוב מרחב השפעה של רוסיה בסביבתה הקרובה ובאזורים שהיו בעבר חלק מברית המועצות וברית ורשה. אם רוסיה תשיג ניצחון באוקראינה, או תיתקל בקשיים ותבחר להסלים את המשבר - כדי לפצות על כך היא עלולה לתקוף מדינות נוספות, שאינן חברות נאט"ו כמו גיאורגיה ומולדובה. תרחיש מסוכן אף יותר הוא מהלך אל מול המדינות הבלטיות – גם הן היו בגבולות ברית המועצות לשעבר – ואז התרחיש של התנגשות עם נאט"ו הופך בלתי נמנע.
עד כמה אפקטיביות הסנקציות בפגיעה בכלכלה הרוסית – והאם הן מצליחות למתן את עמדותיו של פוטין או דווקא להסלים את העימות?
אם הניח פוטין שהוא "חסין סנקציות", ושהמערב יתקשה לפעול במהירות להטילן על רוסיה, הוא התבדה. מעבר לביצועיו הנמוכים של צבאו במהלכי הפתיחה והאחדות המרשימה והלא צפויה של ברית נאט"ו – היקף ומהירות הפגיעה בכלכלה הרוסית ובאליטה הרוסית הוא אולי ההפתעה המשמעותית ביותר עד כה. הפגיעה באוליגרכים ובניהם של בכירי המשטר החיים ולומדים בחו"ל – קשה. פוטין העריך שתלות אירופה באנרגיה שלו, מחירי הנפט הגבוהים, רזרבות המט"ח המשמעותיות שלו ותמיכתה של סין יעזרו לו בהתמודדות עם הסנקציות, כפי שעשה לאחר פלישתו לקרים ב-2014.
את יעילות הסנקציות אפשר לבחון בקלות במדדים מספריים - ערך הרובל, הרזרבות במט"ח או הפגיעה בסחר הרוסי עם העולם. קשה יותר למדוד את ההשפעה על קבלת ההחלטות של פוטין ועל איתנות מעגלי העוצמה המקיפים אותו. שאלת המפתח היא האם הבנת הנזק הכלכלי העצום לרוסיה, בתוספת הוצאות המלחמה המתמשכת ומעמיקה - תשנה את עמדותיו, תוביל אותו להפסקת המלחמה ולכניסה למשא ומתן דיפלומטי, משמעותי, לסיום הסכסוך, או דווקא להסלמתו ולהרחבתו?
מנגנון הסיום: מתי יהיו הצדדים מוכנים להפסקת הלחימה ולהגעה להסכם? מה המכניזם והמסגרת לקיומו? מי המתווכים? מהו מרחב ההסכמה האפשרי?
בשלב זה של המלחמה, שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם. רוסיה דרשה את החלפת הממשלה האוקראינית, פירוז אוקראינה, הכרה במחוזות הפורשים בדונבאס ובסיפוח חצי האי כרים ושינוי הפריסה של נאט"ו במדינות ברית ורשה לשעבר. קייב מתנגדת בעוז וגם המערב מתקשה לתת לפוטין הישגים כפרס על המתקפה הברוטלית על אוקראינה.
למרות ניסיונות התיווך הישראליים, האירופים והטורקים, לא מסתמן מרחב הסכמה ראשוני בין הצדדים. פוטין לא סיפק לאף מתווך - ממקרון ועד בנט - מרחב פעולה אמיתי לסיום המלחמה.
נראה ששני הצדדים אינם בשלים לוויתורים שיאפשרו עצירת הקרבות. עם כל הצער והמחיר הכבד שישלמו אזרחי אוקראינה – רק כשמחיר המשך המלחמה יהיה כבד ממחיר הוויתורים נראה תהליך משא ומתן משמעותי – קודם להפסקת אש ואז אולי להסכם להסדרת המצב ביום שאחרי.
הנעלם הסיני – איפה סין במלחמה ומה ההשלכות לטאיוואן?
על אף ריחוקה מהמלחמה באירופה, סין חשובה משלוש סיבות:
- היא מעצמת-העל היחידה שתומכת ברוסיה. סין נאלצת ליישב מתח בין שותפות עם רוסיה ורצונן המשותף להחליש את המערב ולעצב סדר עולמי לטובתן, לבין עקרונותיה - אי התערבות בעניינים פנימיים של מדינות, כיבוד הריבונות והשלמות הטריטוריאלית, פתרון סכסוכים בדרך דיפלומטית – וגם ואינטרסיה - יציבות כלכלית גלובלית, מחירי אנרגיה נמוכים והמשך הצמיחה הכלכלית בבית. הסינים החליטו שהחלשת ארצות הברית היא יעד אסטרטגי חשוב יותר. אפשר להניח שבסין מתנהל תהליך של חשיבה מחדש, לאור הפתעתה ממהלכי רוסיה, כפי שניתן ללמוד מכך שלא פינתה מראש את אזרחיה מאזור הלחימה, ואולי גם מביצועי החסר של הצבא הרוסי, את עוצמת המלחמה והתמשכותה כמו גם את אחדות המערב ועוצמת הסנקציות.
- סין יכולה בהחלט להיות המתווך בסכסוך, כאשר היא שותפה של רוסיה, מקיימת קשרים גם עם אוקראינה, שהיא חולייה חשובה ביוזמת "חגורה ודרך" הסינית, והיא בעלת המנופים המשמעותיים ביותר על רוסיה, בעיקר כלכלית ומדינית.
- חשוב לראות מה למדה סין לגבי מהלך צבאי אל מול טאיוואן – הקשיים שחווה הצבא הרוסי באוקראינה, כמו גם המחירים הכלכליים והדיפלומטיים שהושתו על רוסיה. אם היה מי שחשב שהצלחה רוסית מהירה, בעלות נמוכה, מול יריב חלש הנתמך במערב רופס תוביל לעליית הסיכוי למהלך סיני בטאייוואן – כעת יש יותר סיבות להניח שהסינים התרשמו ולא לטובה. מנהיג סין, העומד בפני הארכת תפקידו בקונגרס המפלגה בסוף השנה, אולי מהרהר ש"מהלך צבאי מסוכן יותר ממה שחשבנו, מלחמה היא דבר מורכב ומסוכן...".
רמזים וכוננות לעימות גרעיני - חוזק ההרתעה ומהי מידת החשיבה הרציונלית של פוטין?
כבר בתחילת המשבר שלף פוטין את הקלף הגרעיני ואיים בו. הוא הצהיר שהעביר כוחותיו לכוננות מייד עם התחלת המלחמה, ולא היסס לאיים ב"תוצאות קשות שלא נראו כמותן", כמענה לסנקציות הקשות שהוטלו על רוסיה. מי שלא מהסס להחריב ערים בנשק קונבנציונלי, יכול למצוא עצמו עובר גם לנשק גרעיני טקטי או לנשק כימי או ביולוגי, כמו שהזהירה דוברת הבית הלבן, בניסיון לסיים את העימות באמצעות הסלמתו.
הדילמה המרכזית בעיצוב מדיניות נאט"ו מול הכוונות הרוסיות היא שכל מהלך שמכוון להשיג הרתעה מול הפעלת נשק להשמדה המונית על ידי הרוסים עלול להשיג אפקט הפוך של הסלמה.
המחשבה שכל המנהיגים שברשותם נשק גרעיני מבינים היטב את משמעות השימוש בו והתוצאות ההרסניות לעתיד האנושות – ליוותה אותנו מאז שנות החמישים של המאה הקודמת. השאלה אם הנשיא הרוסי, אחרי 22 שנות שלטון, בהתקרבו לגיל בו הוא חושב על מורשתו ההיסטורית וכשהוא משוכנע בצדקת הנרטיב שלו, ישלח ידו לכפתור הגרעיני - היא השאלה המטרידה ביותר במלחמה שמתרחשת עכשיו באוקראינה. באופן בו שבר פוטין הטאבו על מלחמות גדולות בלב אירופה, הוא עלול לשבור טאבו נוסף – מאז 1945 – שלא עושים שימוש ראשון בנשק גרעיני.
מלחמה היא ממלכת אי-הוודאות. ברור יותר איך היא מתחילה מאשר איך היא מתפתחת, לא כל שכן מסתיימת. שילוב הגורמים – צבאי, מדיני וכלכלי, היתוך הרמות – מטקטיקה עד אסטרטגיה, ריבוי השחקנים והרצונות, ההיגיון הפרדוקסלי של מאבקים אסטרטגיים ונקודות היפוך – כולם מונעים לחזות במדויק את מהלכי המלחמה ומגמותיה. לפיכך, מתמקדים מדינאים ומצביאים במשך המלחמות במהלך ההיסטוריה בהערכת מצב שוטפת, בניסיון להבין, לעצב ולתכנן את מהלכיהם, ולקדם את יעדיהם באמצעים צבאיים, מדיניים, כלכליים, כיום גם ביתר שאת, אינפורמטיביים.
ביום ה-15 ללחימה עדיין לא ניתן לחזות כיצד תסתיים המלחמה ולאיזה הסדר מדיני, מאזן כוחות גלובלי וסדר עולמי חדש היא תוביל. עם זאת, ניתן להמשיך ולבחון את התפתחותה בשאלות מפתח, ולהעריך בזהירות את מגמותיה, סיכוניה והשפעתה על הסדר העולמי.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד