במבט ראשון, קשה לתאר מדינות ואומות שונות יותר. ישראל הקטנה ששטחה נכנס 434 פעמים בזה של סין, והאזרחים עם המנטליות הים תיכונית מול הסינים עם החינוך הקומוניסטי. אבל, הפערים הללו לא מונעים מרבים בכלכלה השנייה בגודלה בעולם לרצות להכיר את מה שנראה להם כמו הצלחה כמעט ניסית באזור המאתגר בעולם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
דווקא בתקופה בה הממשל הסיני מציב עוד ועוד מגבלות על נוכחות של זרים במדינה, הכוללים סילוקם של עיתונאים וסגירת השערים בפני סטודנטים מחו"ל, נדמה שהרעב לתרבות הישראלית רק גובר. במשך 10 שנים רצופות, מאז הוזנקה התכנית ללימודי ישראל (Israel Studies Program) שלSIGNAL ב-2011 באוניברסיטת סצ'ואן, במכון רואים עלייה מתמדת בביקוש להרשמה.
כך, מדי שנה מגיעים ארצה מרצים נבחרים מהאוניברסיטאות שבהן נפתחו מחלקות ללימודי ישראל, והם עוברים קורסים אינטנסיביים שפותחים עבורם את הצוהר הראשון לישראל. ההכשרה שאורכת 4 חודשים מתבצעת בשיתוף פעולה של מכון SIGNAL והמחלקה ללימודי ישראל של אוניברסיטת בן גוריון.
הסטודנטים הסינים שבסופו של דבר לומדים על ישראל מאותם המרצים, מעידים על יעילותה של התכנית; 84% מהם מספרים כי שינו דעתם על ישראל בעקבות הלימודים. "הלימודים אפשרו לי להכיר טוב יותר את הכלכלה, הפוליטיקה, החברה והתרבות הישראלים. ההשפעה שיש לישראל מובנת יותר עכשיו", סיפר אחד הסטודנטים. "מה שלמדתי תיקן כל מיני דעות מוטעות שהיו לי - זה אפשר לי לבחון את הסוגיות הלאומיות באופן מאוזן" הוסיף אחר.
מדובר בתכנית שהיא אקדמית, ומלכתחילה לא שמה לה למטרה להסביר או לדברר את ישראל לסינים, אלא להביא להכרה והבנה המתבססת על עובדות, ולכן מבחינת היוזמים מדובר בהצלחה.
אז מה בעצם הסינים רוצים?
המחלקות ללימודי ישראל נפתחו בראש ובראשונה כדי לאפשר לסינים להרחיב ולהעמיק את ההבנה שלהם על ישראל, הבנה שהייתה חלקית מאוד והושפעה בעיקר משנים של סיקור שלילי ומוטה. קאריס ויטי, יו"ר ומייסדת מכון SIGNAL, מסבירה: "לאורך ההיסטוריה של הרפובליקה העממית של סין, ישראל הייתה גורם בינלאומי שלא מובן כהלכה. חלק גדול מזה נבע מההשתייכות של סין לארגון המדינות הבלתי מזדהות, שהחברות בו מתאפיינות בגישה חשדנית ושלילית כלפי ישראל".
לדברי ויטי, רק ב-2010, משהפכה סין לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, היו לה הן את הביטחון הלאומי שנדרש כדי ליטול חלק ביחסים דיפלומטיים מהסוג הזה, והן את התמריץ הכלכלי. קל, אם כן, לטעות ולחשוב שהעניין של המעצמה הכלכלית בישראל הקטנה הוא תרבותי גרידא, אך זהו כלל אינו המקרה. מאחורי הרעב ללמוד עומדת מטרה פרגמטית יותר.
ב-2013, לאחר ששב ראש הממשלה נתניהו מביקורו בסין הוא סיפר: "ישבתי עם המנהיגים שם, ושלושת הדברים שעניינו אותם היו: טכנולוגיה ישראלית, טכנולוגיה ישראלית וטכנולוגיה ישראלית"; ואכן, קשה לחשוב על תוצר ישראלי שמעניין את הסינים יותר.
בשנים האחרונות מנהיג את סין ביד רמה הנשיא שי ג'ינפינג. כבר בשנה הראשונה לכהונתו כונן וחשף את יוזמת החגורה והדרך, תכנית אסטרטגית במסגרתה בונה סין רשת של כישרונות, טכנולוגיה ומידע, מה שמאפשר לה לנצל את השוק הפנימי המשגשג בתוכה ואת השוק הבינלאומי כדי להפוך למעצמה הבכורה בזירה הבינלאומית. כל זה קורה דרך דיפלומטיה וקיום קשרים תרבותיים שמעודדים, לשיטתם של הסינים, הבנה ואמון בקרב האומות. בתוך החזון הזה אומת הסטארט-אפ היא נווה מדבר של חדשנות, ולימודי ישראל הם כלי לבניית אותה הקרבה. כשנתיים לאחר הצגת היוזמה הלאומית, מספר הסטודנטים שלומדים על ישראל הוכפל, ונרשמה גם מעורבות גדולה יותר של המוסדות האקדמיים בניסיון לעודד עבודות מחקר על ישראל.
כפי שהיטיב אז לתאר נתניהו, האג'נדה המובהקת שעומדת מאחורי העניין בלימודים היא הרצון של הסינים להיות מסוגלים לעשות עסקים עם ישראל באופן מושכל ומיודע, כשהם לוטשים עיניים בעיקר להברקות הטכנולוגיות שלה. למעשה, בשנה החולפת הרדיפה הסינית אחר הכישרון הטכנולוגי הישראלי באה לידי ביטוי גם באותה תכנית לימודים, כאשר לראשונה מספר אוניברסיטאות המתמחות במדעים, טכנולוגיה ומנהל עסקים – בשונה ממדעי הרוח – פנו ל-SIGNAL וביקשו לייסד אותה גם אצלם.
למה זה חשוב ואיך קשורה לכך הקורונה?
כשמצד אחד הסינים ומנגד האמריקנים, ישראל נדרשת לתמרונים דיפלומטיים עדינים ביותר. בת הברית החשובה ביותר של ישראל לא תהיה מוכנה לסבול מצב בו היחסים החמימים בינה לבין היריבה מהמזרח יפגעו באינטרס הלאומי האמריקני. לאורך 4 השנים האחרונות הצליחה ישראל, יש שיגידו מתוך שלומיאליות ויש שיגידו באין ברירה, להדאיג את האמריקנים על הרקע הזה. ביקורו של פומפאו כאן בחודש מאי הוא אחד מהרגעים היותר מפורסמים שמגלמים את הדאגה הזו; אז ביקש מזכיר המדינה מישראל להימנע מעסקאות שיחזקו את המפלגה הקומוניסטית בסין, גם במחיר של פגיעה באינטרס הישראלי. הדבר נכון יותר מתמיד עכשיו כשביידן בבית הלבן, והגישה הטראמפיסטית והסלחנית כלפי ישראלי היא נחלת העבר.
בכל זאת, יש תחום אחד בו מצליחה ישראל לשתף פעולה עם סין ולהימנע ממבטו הביקורתי של הדוד מאמריקה. דווקא בימים בהם קשה לדבר על סין מבלי להיזכר במגיפה שתויגה על ידי טראמפ כ"נגיף הסיני", ישראל הייתה מבין המדינות שפתחו ערוץ תקשורת בריא עמה, כשמה שעומד לנגדה הוא פתרון הבעיה הרפואית תחילה. כבר בגל הראשון נערכו שיחות בין רמי דרג במשרד הבריאות לבין מקביליהם בסין; הסינים מצאו ברופאים הישראלים יועצים טובים, והישראלים מצאו בסין מקור חשוב של מידע וציוד רפואי.
אם תצליח ישראל לפעול מול סין ברגישות דומה גם בחילופים בתחום הטכנולוגי, שהוא גולת הכותרת מבחינתה של המעצמה מהמזרח – וגם מבחינתה של זו מן המערב – ייחשב הדבר להישג אסטרטגי עילאי מבחינתה.