החופש נשף בעורפנו כל השנה הזו. כל מי שחשש מהחופש הגדול כל השנים קיבל אותו השנה בריבית דריבית בחודשים ארוכים בחסות הקורונה והמלחמה. אם זה לא בידוד, זה מקלט, ולעתים שני אלה גם נפגשים. בפועל, הילדים היו הרבה יותר בבית השנה מאשר בכל מקום אחר.
הבעיה מתחילה בציפיות הגבוהות של כולנו מהתקופה הזאת. אנחנו מצפים שתהא זו תקופה של זמן גיבוש, הזדמנות להשלמת פערים ופרויקטים למיניהם, אולי למידה של תחום חדש או פיתוח תחביב. בפועל, בהרבה מקרים החופש הופך לאוסף של ימים טרופים של המון מסכים, קצת ריבים על חוסר אחריות והרבה אכזבות מצד כולם. אפשר להימנע מזה ולעבור את החופש בשמחות ולא בריבים. הנה כמה הצעות שמציעה ענת ריב"א, מאמנת אישית, מאסטר NLP עם התמחות בעבודה עם טראומה
אל תבנו על שינוי אישיות של הילדים או שלכם
"בחופש הזה הילדים יעברו על החפצים שלהם ויעיפו צעצועים ישנים. כמו כן, נעשה יום בית כל שבוע והם ישחקו אחד עם השני במשחקי קופסא - אלו הם רק חלק מהמחשבות והציפיות שיש לנו ההורים מהילדים, אולם לא ברור בעצם למה אנחנו מדמיינים שבחופש הגדול הכל יהיה שונה ומתוך ילדינו שלנו יגיחו בפתאומיות גרסאות אחרות של עצמם", אומרת ריב"א. "הילדים שלנו נשארים הילדים שלנו גם בחופש הגדול. מה שאומר שהבכור שמתעלם מהאחיות הקטנות כל השנה כנראה ימשיך לא להבחין בהן אלא אם דרך על אחת מהן פיזית וגם אז לא בטוח. אפשר לריב על זה ולהתאכזב אבל לא חייבים".
מה עושים? "זכרו שהם זה הם ואולי אפילו בגרסה יותר מרוכזת בעצמם מתמיד. הם בחופש שחלמו עליו, תנו להם ליהנות ממה שהם נהנים ותאמו ציפיות כשאתם מצפים להתנהגות חדשה או שונה מהרגיל".אל תבנו על למידה מתמשכת ואינסופית
"בחופש נשלים את כל מה שפספסו השנה עם הקורונה. נעשה חוגי אנגלית וחשבון ובטח יהיה כיף לתרגל כל יום קצת", אתם מבטיחים לעצמכם את כל אלה. כל יום רק קצת, הא? "הילדים מחכים לחופש בכיליון והדבר האחרון שכנראה בא להם לעשות זה למלא את הלו"ז בלמידה. זו לא אשמתם שהשנה הזו הייתה כל כך מפורקת ורובם איבדו את הצפון לגמרי. אפשר לכעוס עליהם שהם רוצים לרבוץ ולנוח ואפשר לא", מסבירה ריב"א.
מה עושים? "להכניס למידה מרוכזת ומאוחר יותר לשחרר או לקבוע זמנים מוגדרים, ממוסגרים, שיש בהם למידה. גם בזמנים אלו, הקפידו על למידה חוויתית וכיפית, בניגוד ל'בואו נעשה חוברות עבודה ומי שלא עושה לא יהיה לו זמן טלפון'".אל תקבעו עבורם תכניות, בהתאם לגילם כמובן
אם עדכנת את בתך בת ה-11 בעליזות "קבעתי לך קייטנת תופים ושיעורי גלישה כל יום אחה"צ עם החברות האלה והאלה" והיא רשפה בך מבט זועם, זו זכותה. ילדים מעל גיל 9 שהולכים לבד למקומות לרוב לא אוהבים שמתכננים להם תכניות מבלי להתייעץ איתם - גם אם נדמה לך שאלה החברות הכי טובות שלה, שהיא מאוד אוהבת לגלוש ויש לך גם הוכחות שהיא אמרה במשך שנתיים שהיא חולמת ללמוד תופים. הילדים מחכים לחופש כדי שלא יקבעו להם. כדי להיות בחופש מתיכנונים של מבוגרים.
מה עושים? "תנו להם לקבוע כמה שאפשר ותשאלו אותם במה הם צריכים עזרה. תהיו עוזרי הפקה שלהם ולא הבוסים של החופש".אל תצפו לתשואות
כמו בכל המשפחות, אתם תארגנו נסיעה משפחתית ותשתדלו מאוד ליצור חוויה מעניינת וכיפית לכם ולילדים. כזו שתתאים לכל הגילאים והמגדרים, לכל העדפות האוכל והאלרגיות, לזאת ששונאת חום ולזה שרק רוצה מסך, להוא שחולם על חושה בים ולהיא שרוצה מלון מפונפן. אבל תשואות לא יתקבלו כאן, חשב לומר. המתבגרת ככל הנראה תיכנס לאוטו, הקטן ירביץ לה כי היא משמיעה מוסיקה שהוא שונא, לאמצעי תהיה בחילה והסיכוי שמישהו מהם יודה לכם על הארגון הוא אפסי. גם הערב כנראה ייגמר בעצבים, כי כולם כבר עייפים.
מה עושים? תורידו ציפיות לתשואות ותעשו דברים שאתם חושבים שיהיו כיפים, בלי להשתגע עם הפקות. לא כולם יהיו מרוצים כל הזמן וזה בסדר גמור. בנוסף ארגנו עצירות אוכל ומנוחה כל שעתיים שלוש. מפתיע כמה מועילה יכולה להיות הפוגת פחמימות עם ילדים.אל תהיו מקובעים
תכננתם טיול במעיין שקר-כלשהו והבכורה מתעקשת לא לבוא כי חבר שלה בדיוק יוצא לרגילה? זה מכעיס, אין מה לומר, אבל זה גם לא סוף העולם. אם יש משהו שלמדנו מהשנה האחרונה זה לנשום עמוק כשהתוכניות שלנו משתנות ומתעופפות מהחלון.
מה עושים? ביידיש אומרים "דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט", האדם מתכנן ואלוהים צוחק. תצחקו גם אתן'ם. אם זה לא נזק נוראי, שחררו. הילדים יזכרו לכם יותר לטובה את הצחוק והאחווה המשפחתית מאשר כל טיול או מסלול.