כולנו עושים את זה. משתדלים בכמה שיותר פרטיות, אולם לא פעם נקלעים לשטח האפור שנע בין "נכנס לי משהו לאף" לבין "וואו, קלטו את היהלום החדש!" בעוד תקופת המסכות חסכה מאתנו את המראות הלא תמיד נעימים האלו, הרי שכיום, כשכולנו חשופים, כנים ואמיתיים, אין לנו אלא להודות שחיטוט באף הוא פעילות שאינה תלוית גיל או מעמד חברתי וכל עוד כולנו שומרים על סטטוס קוו של אסתטיקה - אפשר להמשיך לנבור בשקט.
על פי מחקר שפורסם בשנת 1995, 91% מהאנשים שהשיבו על השאלון - דיווחו שהם מחטטים באף באופן קבוע, בעוד שרק 75% חשבו ש"כולם עושים את זה". "סקר האוכלוסין הראשון של חיטוט האף מעיד", סיכמו החוקרים, "שזה מנהג כמעט אוניברסלי בקרב מבוגרים".
חיטוט מסיבי באף יכול להזכיר התנהגויות אחרות, לא בהכרח יעילות, כמו גירוד פצעים או ניקוי עמוק של האוזניים עם צמר גפן. אנחנו יודעים שזה לא נצרך ואולי אפילו בעייתי אבל זה חזק מאיתנו. יש אפילו מושג רפואי שמתאר מעשה כפייתי כזה עד כדי פגיעה עצמית, 'רינוטילקסומניה' שמו, ובמקרים כאלו נדרשת התערבות מקצועית. אז מהי המשמעות של חיטוט נורמטיבי והאם יש סיכוי שהוא אפילו בריא?
מה יש לנו בתוך האף?
במהלך 22 אלף מחזורי הנשימה שלנו מדי יום, הריר שנמצא בתאים של מעברי האף יוצר מסנן ביולוגי קריטי ללכידת אבק ואלרגנים לפני שהם חודרים לדרכי הנשימה שלנו, שם הם עלולים לגרום לדלקת, אסתמה ובעיות ריאות אחרות.
בעצם, ריר האף והנוגדנים והאנזימים שלו הם מערכת ההגנה החיסונית של הגוף מפני זיהומים. האבק, החיידקים והאלרגנים הנלכדים בריר נבלעים בסופו של דבר בגוף. זה בדרך כלל לא מהווה בעיה, אלא אם כן אנחנו בולעים אותם דרך הפה מה שמביא אותנו לסוגיה המעניינת של אכילת נזלת שנדבר עליה בהמשך.
איך זה עלול להזיק?
האף הוא אחד משלוש הדרכים העיקריות שבהן וירוסים יכולים לחדור לגוף לצד הפה והעיניים. לאף יש מספר מערכות הגנה להרחקת פתוגנים, כולל שיער וקרום רירי. קצת ריר הוא דבר טוב ובריא, שמרחיק את רוב הפולשים. אבל כאשר הוא מתייבש, יחד עם כל מה שהוא תפס, הוא הופך למה שאנחנו קוראים 'נזלת'.
נזק אפשרי יכול לנבוע מכניסת חיידקים בעייתיים דרך הציפורניים המחטטות. מחקר שפורסם ב-2006 מצא שאנשים שמחטטים באף נוטים יותר לשאת את סטפילוקוקוס אאוראוס, חיידק שאחראי בתנאים מסוימים למחלות זיהומיות.
לאכול או לא לאכול?
על פי סקוט נאפר, פרופסור לביוכימיה באוניברסיטת ססקצ'ואן בססקטון, העובדה שלנזלת יש טעם ממותק מרמזת על כך שאנחנו אמורים לבלוע אותה ואף להפיק מכך תועלת. "יש לי שתי בנות יפות והן מבלות זמן מדהים עם האצבעות במעלה האף", סיפר. "זה נכנס ישר לפה שלהם אחר כך. יכול להיות שהן פשוט מבצעות את מה שאנחנו באמת נועדנו לעשות?".
לדבריו, ההשערה שלו מתאימה גם לתיאוריות אחרות שבוחנות את הקשר בין שיפור היגיינה לבין עלייה באלרגיות והפרעות אוטו-אימוניות. "מנקודת מבט אבולוציונית, התפתחנו בתנאים מלוכלכים מאוד ואולי הרצון הזה לשמור על הסביבה שלנו וההתנהגויות שלנו סטריליות לא באמת פועל לטובתנו".
מה ההיגיון מאחורי ההתנהגות הלא בוגרת אך אולי המאוד בריאה הזו? על פי המחקר הזה, אכילת נזלת עלולה לחשוף את הגוף לגורמים מידבקים כמו הנגיפים והחיידקים הכלואים בריר. הגוף עשוי להתייחס לחומרים אלו כאל גוף זר או אנטיגן ולנסות לבנות תגובה חיסונית נגדם. זה עשוי לעורר את הגוף בסופו של דבר לפתח חסינות נגד הפתוגנים הלכודים ולגרום לנו להיות מצוידים יותר להילחם במפגשים הבאים עם אותם פתוגנים.
מחקרים נוספים מצאו הגנה מסוימת של הנזלת על השיניים. מחקר מצא כי נזלת מכילה רירי רוק, המהווים מחסום על השיניים מפני חיידקים שעלולים לגרום לחורים. רירי רוק אלה כל כך יעילים עד שחוקרים בוחנים ריר סינתטי שניתן להכניס למסטיק או למשחת שיניים.