לפני כחודש עברתי מתל אביב לחיפה. לצד ההסתגלות לגרמי מדרגות בלתי נגמרים ולעובדה שהלילה כאן מתחיל (כמעט) באזור השקיעה נחשפתי לאויב/חבר חדש, הלוא הוא מר עורב. כילד גדלתי בקומת קרקע עם חתולים, יונים וזוחלים, כעת בקומה רביעית עם גג, החיבור לטבע העירוני כולל בעיקר מפגשים עם דודי שמש, עננים וגם עורבים שחורים.
מערכת היחסים המשמעותית שלי עם העורבים החלה כאשר מר עורב בא לביקור במטבח ללא הודעה מוקדמת. אני, בבורותי העירונית, הרמתי עליו כיסא ומכאן החלה שרשרת מפוארת מצידו של פעולות נקם. לא אכביר במילים ולו בשל כבודי שנרמס לתפארת מול כל תושבי הרחוב, אבל התוצאות עד כה הן: סמארטפון שבור, מחשב סדוק, כמה מכות יבשות ובעיקר, כמה ימים לא נעימים של חשש להסתובב באזור הבית והקפדה אובססיבית על חלונות סגורים בכל שעות היום והלילה.
לפני מספר ימים וכמעט חודש לאחר הדייט הראשון שלנו, מר עורב בא לבקר אותי שוב באופן אישי בחדר המדרגות. אחרי רגע של חוסר נשימה, הסתכלתי לו בעיניים ולחשתי לו: "אנחנו בסדר, נכון? פליז, תגיד לי שאנחנו בסדר". בתגובה הוא שייט סביבי ואז צווח 'קרע קרע'. אני מקווה שהוא התכוון ל"בטח, אנחנו הרי יכולים להיות החברים הכי טובים, אז למה בכלל לריב?".
האם אפשר להכריז על קץ הסכסוך? עוד מוקדם לדעת אבל מה שהספקתי ללמוד בינתיים מהסיטואציה (חוץ מ-לא להרים כיסא על עורב) זה שגם 'מפחיד' הוא עניין יחסי ושאפשר להתמודד מול עוינות עם סבלנות, חשיפה טבעית וגם לא מעט זהירות. קצת כמו בני אדם.
במסגרת תחקיר 'הכר את האויב' נחשפתי ללא מעט עובדות ואנקדוטות שקשורות לעורבים, ואם בדרך כלל מר גוגל ממש טוב בלהפחיד, הרי שבמקרה הזה יצאתי מהתחקיר הווירטואלי מחושל יותר. קודם כל גיליתי שאני לא היחיד ושבשנים האחרונות דווחו לא מעט תקיפות של עורבים בין היתר באשדוד, אילת, תל אביב, נתניה, הרצלייה, חולון, ירושלים ועוד ועוד. מה שיותר חשוב, גיליתי שכגודל הנקמנות כך גודל החברות ואם מצליחים לרכוש את אמונם הם מביעים ידידות בשלל דרכים.
רגע לפני צלילה למוחם של העורבים, הנה קטע יפהפה שמאיר זווית נוספת על יחסים אפשריים בינינו לבין בעלי החיים שסביבנו ובכלל לכל מה שמפתיע, עלום ומפחיד. מתוך ספרו המרהיב של יואל הופמן "מצבי רוח" (סעיף 154): "פעם עורב נכנס מבעד לדלת הראשית ועמד על שלחן המטבח. תחילה הוא ניקר בפרורי לחם ואחר כך קפא במקומו והביט בנו. מפני זה אנחנו כותבים את הדברים האלה. מה שהוא ראה כשהביט, אלו ידענו היינו מגלים זאת לקוראים במקום הספר הזה, אבל מכיוון שאיננו יודעים אנחנו כותבים וכותבים".
מה עורבים יודעים לעשות?
העורבים נחשבים לחיה אינטליגנטית מאוד, בעלי כושר למידה ותקשורת מפותחת. יש להם מוח ענק ביחס לגופם, אולי הגדול ביותר בקרב ציפורים, ובעשר השנים האחרונות מחקרים הוכיחו שרמתם דומה לזאת של קופים, ולפעמים הם אף עולים עליהם.
מה למשל? בארה"ב נראו עורבים שמשתמשים בלחם כפיתיון ויש תצפיות מתועדות של עורבים המניחים אגוזי פקאן על מעבר חצייה, ממתינים שמכוניות ידרסו ויפצחו אותם, ואז, כשהאור ברמזור אדום, הם יורדים למעבר החצייה ואוספים אותם בבטחה.
למה בכלל צריך אותם?
עורבים מסייעים לאיזון האקולוגי בעיר והם אוכלים עכברים, ג׳וקים ופגרי חיות. זהו בגדול. האם זה מצדיק את הנוכחות שלהם לצדנו? שאלה חשובה ורלוונטית גם ביחס ללא מעט בני אדם, או בקיצור 'מי אנחנו שנעיף אותם רק כי אנחנו יכולים'?.
עיר אחת בשוודיה גייסה את העורבים בניסיון לפתור את בעיית הבדלים שמציפים את העיר. על פי התוכנית, העורבים יקבלו כמות קטנה של מזון תמורת כל בדל סיגריה שיאספו וישליכו לתוך מכונה מיוחדת שפותחה והוצבה במקומות שונים ברחבי העיר.
האם עורבים מסוכנים?
העורבים באופן כללי לא מזיקים לבני אדם, אולם נאמנותם הבלתי מתפשרת לגוזליהם הצעירים, היא שמביאה אותם לעיתים לתקוף עוברי אורח. לכן, בעונת האביב מדווחת בדרך כלל עלייה במקרי התקיפות של עורבים המבקשים לשמור על הגוזלים שרק בקעו מביציהם. שורה תחתונה, מאוד נדיר שפציעה מעורב תהיה קטלנית או מסוכנת מאוד. זה בעיקר מפחיד ומסתכם במקסימום שריטה או ניקור קל בראש.
כמה הם זוכרים?
בפעם הבאה שאתם רואים להקת עורבים, נסו להבדיל ביניהם לפי הפרצוף. סביר להניח שלא תצליחו. כולם ייראו לכם אותו דבר פחות או יותר. העורבים, לעומת זאת, יודעים בדיוק מי אתם.
ד"ר ג'ון מרזלוף, ביולוג מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, החליט לבדוק אחרי 20 שנה של חקר עורבים, האם העורבים מזהים אותו באופן אישי. ד"ר מרזלוף ושני סטודנטים שלו עטו על עצמם מסכות גומי, מאיימות וניטרליות. החוקרים במסכה הניטרלית לא נגעו בעורבים, ואילו החוקרים במסכה המאיימת לכדו שבעה עורבים בקמפוס האוניברסיטה. לאחר מכן, מתנדבים הסתובבו עם המסכות המאיימות והניטרליות, הפעם בלי לפגוע בעורבים. העורבים לא סלחו ולא שכחו. סטודנטים שהסתובבו עם המסכות המאיימות הותקפו ללא רחם אפילו "שנתיים" אחרי הניסוי המקורי.
איך להתנהל מול עורב כדי שלא יתקוף?
יש 8 מינים של עורבים בישראל, כששניים מהם מוגדרים על פי חוק כמזיקים – עורב אפור ועורב הודי. שאר 6 המינים הם חיות בר מוגנות שאותן אסור ללכוד על פי חוק.
על פי ההנחיות הרשמיות, לא מתקרבים ולא נוגעים בגוזלים שנפלו מהעץ. לא מגיבים לצווחות ולאיומים של העורב אלא פשוט מתרחקים מהמקום. במקרה של תקיפה, להתרחק מהמקום ולהיכנס למקום סגור. בימים שלאחר מכן מומלץ לנסות לשנות משהו מהותי (לחבוש כובע, לאסוף שיער וכדומה). במקרה שההצקה נמשכת יש ליצור קשר עם נציגי רשות הטבע והגנים שיעזרו (לאחר בדיקה אם יש צורך ממשי לכך) לפנות ולהרחיק את העורבים.
איך להרחיק עורבים?
הפחדת עורבים יכולה להוות אתגר בגלל האינטליגנציה שלהם שעוזרת להם להבין בקלות את רוב הטקטיקות הקונבנציונליות ולחזור. יש לא מעט פתרונות יצירתיים יותר ופחות החל מג'לים שיוצרים משטח דביק, תרכיזים כימיים המשפיעים על מערכת העצבים של הציפור, בלונים עם עיניים תלת ממדיות ומאיימות וכמובן דוקרנים מסוגים שונים.
בתחילת השנה פורסם על סאניווייל, עיירה בקליפורניה שהוצפה בכמות בלתי נסבלת של עורבים. בניסיון לפזר אותם, העירייה החליטה להשתמש בפנסי לייזר שהוכחו כבר במדינות נוספות ככלי יעיל. באלו עוד דרכים ניתן להשתמש?
- עורבים אוהבים לבלות וללון בראש עצים גבוהים ועבים. גזימה או הסרה של עצים גבוהים מאזור הבית יכולים להוביל את העורבים לחפש בית חדש.
- מסיבה כלשהי, חפצים מבריקים ומשתקפים מפחידים עורבים, אולי בגלל שהם מפחדים מההשתקפות שלהם.
- דחליל בצורת עורב מת. דחלילים שכאלה יגרמו לעורבים להרגיש בסכנה והם יאלצו לעזוב את המקום.
- בובת ינשוף. ינשוף ידוע כטורף מסוכן לגוזלי העורבים, לכן התקנת דחליל בצורת ינשוף עוזרת להבריח את העורבים מהסביבה.