איפשהו בשנים הראשונות בגן, אחרי "מה שיוצא אני מרוצה" ו"סבלנות לא קונים בשום חנות", מלמדים אותנו שני דברים בסיסיים על פסטה ומים: 1. את מי הבישול חבל לשפוך, 2. לא שוטפים פסטה אחרי הבישול. אף פעם.
אז הכלל הראשון הוא נכון כי מי הבישול הם עמילניים ונהדרים, והרבה פעמים הם יכולים להיות המרכיב שהופך את מחבת הטעמים שהכנתם מסתם ערימה לרוטב, והשני נכון כי העמילן שנשאר דבוק לפסטה מאפשר לה להחזיק טוב יותר את הרוטב שמוגש איתה. אז כן, שני הכללים האלה נכונים תמיד. חוץ מכשהם לא.
והחריג הוא זה: לפי האתר Food & Wine, פסטה צריכה להישטף במים זורמים אחרי הבישול בכל פעם שהיא עומדת להיאכל קרה או אפילו בטמפרטורת החדר. כלומר, כשמכינים סלט פסטה.
למה חייבים לשטוף את הפסטה כשמכינים סלט פסטה?
הסיבה שיש לשטוף פסטה שמיועדת לסלט היא בדיוק הסיבה שאסור לשטוף פסטה המיועדת לרוטב:
אחרי בישול וסינון מתקבלת פסטה שמצופה בשכבה עמילנית וקצת דביקה. לרוטב העגבניות שתכף תשדכו לפסטה השכבה הזאת נהדרת, אבל לסלט, שבו כל חתיכת פסטה נבחנת כשלעצמה ובנפרדות מוחלטת משאר המרכיבים בצלחת - זה יכול להיות אפילו קצת מגעיל. אז מהיום אמרו: אסור לשטוף פסטה אחרי הבישול אלא אם כן מכינים ממנה סלט, ותצאו יותר חכמים מכולם.
בתיאבון!