מי לא מכיר את התופעה המבאסת הבאה: פותחים בהתרגשות טבלת שוקולד חדשה, רק כדי לגלות שהשוקולד מכוסה במעין שכבה לבנה מפוקפקת למראה במרקם אבקתי/חולי (זה אגב יכול לקרות גם במוצרים אחרים כמו שוקולד צ'יפס, חטיפי שוקולד וכו').
בגלל השכבה הלבנה הזאת נזרקו כבר המון טבלאות וחטיפי שוקולד, אבל לפני שעוד מוצרי שוקולד "נגועים" ייזרקו: מה היא אותה שכבה לבנה שמצפה לנו את השוקולדים והאם הופעתה על השוקולד מחייבת השמדה? ובכן, אנחנו שמחים מאוד להגיד קודם כל שהתשובה הקצרה והפשוטה היא לא. לא חייבים לזרוק שוקולד שהופיעו עליו אותם כתמים לבנים, והוא בטוח למאכל (אף פעם לא מזיק לבדוק את תאריך התפוגה שמצוין על האריזה).
אז לשכבה הזאת יש שני שמות מקסימים: sugar bloom או fat bloom. במקרה הראשון הסוכר למעשה נפרד מהשוקולד וכך נוצרת השכבה ה"מאובקת" וזה עשוי להיגרם בין היתר בגלל חשיפה לסביבה לחה או טחובה. שוקולד כזה יתאפיין במרקם גרגירי ומחוספס; במקרה השני השומן (חמאת קקאו) נפרד מהשוקולד, מה שלרוב נגרם בשל טמפרור לקוי בעת הכנת השוקולד או שינויי טמפרטורות ומתאפיין במרקם פירורי ופחות נוקשה.
למרות הדמיון לעובש והאינסטינקט להיפטר ממנו – הופעת אותן שכבות לא מבשרת על ריקבון והיא נורמלית לחלוטין. וכאמור, הן עשויות לגרוע מחוויית אכילת השוקולד המושלמת על ידי השפעה על שני גורמים חשובים: מראה ומרקם. בגלל אותם שינויים השוקולד אולי פחות כיפי לאכילה, אבל אם משתמשים בו להכנת גנאש, בראוניז, עוגות ועוגיות – הוא יימס גם ככה – ולא יורגש שום הבדל.
איך אפשר למנוע את הופעת הכתמים הלבנים?
הדרך הכי פשוטה היא אחסון ראוי: לאחסון את השוקולד בסביבה יבשה, כשאחסון במקרר הוא לא פתרון אופטימלי בכלל - ואם בכל זאת בחרתם לאחסן במקרר שימו לב שיש לאטום את השוקולד הרמטית כדי שלא יושפע מהלחות במקרר. אולי לפני שהגיע אליכם הוא אוחסן בתנאים לא מתאימים וכבר פיתח את הכתמים הלבנים, אבל הטמפרטורה האידיאלית לאחסון שוקולד בבית היא 16-18 מעלות. מי שיש לו מקרר יינות הרוויח – מדובר בסביבה אידיאלית לאחסון שוקולד.
