המציאות החדשה שנכפתה עלינו מביאה עמה סיפורים קשים לעיכול. אלפי הרוגים, לצד אלפי פצועים ומאות חטופים ונעדרים. לצד כל אלה, ישנם השורדים - האנשים שהצליחו לשוב הביתה מן התופת. כל אחד וסיפורו שלו, והתעודים הם רבים ואכזרים אולם יש דבר אחד שמשותף לניצולים רבים והוא תחושת האשמה שמלווה בייסורי המצפון והשאלה שמרחפת מעל: "למה דווקא אני ניצלתי?"
מהי אשמת הניצול?
"ד"ר רוברט ליפטון, פסיכיאטר וסופר אמריקאי, חקר במשך שנים ארוכות את ההשפעה של טראומות מלחמה על הנפש של הצדדים שנלחמים כפי שהתבטאו בהירושימה, ויאטנם ובשואה. אחד המושגים שטבע היה 'אשמת הניצול' שהגדיר את רגשות האשמה שמרגישים לעתים מי שהצליחו לשרוד זוועות בעוד שאחרים לא", אומר אמיתיי דוידזון טבת הוא פסיכותרפיסט, מרצה ומנחה סדנאות ליצירת חוסן רגשי ולהתפתחות..
מה חשוב לדעת על "גן טראומת השואה"?
לדברי טבת, תחושות אשמה שאינן מעובדות עלולות להוביל לקושי בניהול רגשי וגלישה למנגנוני הימנעות ונתק במקרים מסוימים או למוצפות וקושי בוויסות כעסים במקרים אחרים. "במחקר מ-2016 של רחל יהודה שחקרה את 'גן טראומת השואה' היא הראתה ששינויים גנטיים שנבעו מהטראומה שעברו ניצולי שואה יכולים לעבור לצאצאיהם באמצעות 'הורשה אפיגנטית', כלומר שלא באמצעות הגנים המוכלים בDNA אלא דרך התנהגות.
כך לדוגמא עם בני דור שני ושלישי לשואה שגדלו בבתים בהם היה מקובל שלא מדברים עם ההורים או עם הסבים והסבתות על מה שקרה "שם", נוצר "קשר שתיקה" בבית סביב הנושא. "לאורך שנים ההימנעות מלדבר על מה שהיה שם יכולה הייתה לפתח מנגנוני הימנעות רגשית שלא אפשרו תמיד התפתחות בריאה. דווקא מתוך הרצון המובן לא להעמיס על הילדים נפשית, נוצרו לעתים תפיסות ואמונות יסוד שלא מדברים על מה שכואב, מעציב וקשה להכיל. לאורך זמן התנהלות כזו פוגעת ביכולת לבנות מערכות יחסים משמעותיות ולהיות חלק אקטיבי ומיטיב בחברה", אומר טבת.
"מה יכולנו לעשות אחרת?"
ג'ודית הרמן, פסיכיאטרית וכותבת הספר "טראומה והחלמה" מדברת על כך שכמעט כל נפגעי התסמונת הפוסט טראומטית מרגישים אשמה ונחיתות כאשר הם סוקרים במבט לאחור את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי. עבורם רגש האשמה על כך שניצלו ואולי היו יכולים "לעשות יותר" או "לשנות את התגובה שלהם לסיטואציה" מייסרים אותם גם שנים רבות אחרי.
חשוב להבין שאל מול חווית החוסר אונים הבלתי נסבלת בסיטואציה טראומטית שכזו, תחושת אשמה מחברת אותנו במידה מסוימת לתחושת שליטה. מחשבות כמו "אם לא הייתי הולך מכאן", "אם רק הייתי נשארת עוד שעתיים שם" גורמות לנו להאמין שהשליטה היתה אצלנו. במידה מסוימת קל יותר לשאת את המחשבה שיכולנו לעשות משהו אקטיבי מאשר להכיר במציאות בה היינו חסרי ישע לחלוטין.
הקושי הופך להיות כאשר האשמה גורמת לאדם לחוש "לא ראוי" ולהעניש את עצמו על שניצל. כתוצאה מכך הוא עלול להימנע מפעילויות חברתיות ומקבלת תמיכה. התנהלות כזו גם לא מאפשרת לו לעבד את טראומה ולהמשיך הלאה בחייו. במקרים קיצוניים הוא עלול "להקדיש את חייו" לשימור זכרם של אלו שמתו מתוך אותה אשמה ולזנוח את שאר תחומי חייו.
איך נסייע למי שחשים את "אשמת הניצול"?
1. בניית נרטיב לאירוע
הקשבה ובניית סיפור על ידי סדר האירועים תוך שמספרים אותם לאדם אחר, מאפשרים להתחיל ולהחזיר את השליטה בסיטואציה. ישנה חשיבות להקשבה לא שיפוטית המאפשרת להציף את התכנים הקשים ומורכבים שעבר.
2. הדגשת המשאבים בהתמודדות של המספר/ת
לצד הקשבה מאפשרת, חשוב לסמן את האירועים, המצבים, התגובות בהם פעל הדובר מתוך בחירה אקטיבית. "בחרת להישאר במקום ולשמור על עצמך", "עדכנת את כל מי שיקר לך על מצבך". הרצון שלנו הוא להחזיר את תחושת השליטה במה שאירע על ידי כך שנאיר את המקומות האלו.
3.חמלה עצמית
ישנה חשיבות להביא הסתכלות חומלת שלנו לדובר. זאת במטרה שיפנים בהמשך את העיניים שרואות בו את הכוחות ויראה גם כך את עצמו. "אני רואה שעשית את הכי טוב שיכולת באותו הרגע". מחקרים של קריסטין נף שבנתה מודל טיפול באמצעות חמלה עצמית מצא שחיילים פוסט טראומטיים שתרגלו חמלה עצמית פיתחו חוסן גבוה יותר והצליחו לנהל ולהתמודד עם התחושות.
4. הכרת תודה
חיזוק תחושת הכרת התודה על "ניסים גלויים ונסתרים" שאירעו ועתה ניתן להתבונן גם בהם מאפשרת לנו לראות את ההגנה שזכינו לה גם במצב שנחווה פגיע, חסר גבולות ונטול הגנה. אותה הכרת תודה מחברת אותנו לכך שישנו כוח גדול יותר אמוני, רוחני, קוסמי ששמר עלינו ברגעים וסיטואציות מסוימות.
5. לעודד לפנות לטיפול
עבודת טיפול בטראומה הינה עבודה רגשית עמוקה וממושכת. יש חשיבות להבין שמדובר במסע לחבר את מי שעבר את הטראומה מחדש לכוחותיו. אנו זקוקים לעיניים טובות שיאפשרו לנו להתחבר מחדש לתחושת הביטחון, שייכות ואהבה במטרה לרפא את חיינו ולהצליח בהם בעתיד למרות ועל אף כל שעברנו. טיפול הוא מרחב בו מתאפשר ליצור ריפוי שכזה.
6. סבלנות וזמן
חשוב לזכור- מי שעברו את הטראומה לא תמיד מודעים הן לאשמה שהם נושאים בקרבם והן ליכולות להתבונן אחרת על הסיטואציה. חשוב גם לתת את הזמן לאירועים לשקוע ולא לקפוץ פנימה עמוק מדי, כדי לא לערער את מערכות ההגנה הרגשיות ומנטליות שנדרשות בימים אלו. ולכן ומתוך זה, בשלב הראשון אנחנו יכולים להיות אלו שמחברים ומאירים את הכוחות, היכולות, המסוגלות שישנים בקרב מי שעברו את האירועים האלו דרך הכרת תודה, חמלה עצמית ועוד.