לצערנו לחיים אין וייז: כלי שיכול לכוון ולהדריך היכן הדרך הקצרה ביותר, איפה ניתקע בפקק, והיכן הכביש סגור. בעולם בו הצלחה בקריירה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייהן של נשים רבות, נשים בכירות בעולמות ההיי-טק, הכלכלה, העיצוב, והשיווק מספרות על הטעויות שהן עשו לאורך הדרך וכיצד הן מציעות לנשים בצמתים דומות לפעול אחרת?
הן מצליחות והגיעו לעמדות בכירות בתחומן, אך למרות שמבחוץ הכל נראה וורוד – כל אחת מן הנשים הללו סוחבת איתה טעות שעשתה. בחירה שהיא מצטערת עליה, ושהיום בדיעבד, הייתה פועלת אחרת. חשש מכניסה לתחום חדש, חיים ללא תחביבים מחוץ לעבודה או מעבר משכירה לעצמאית, אם אכן אין חכמה כבעלת ניסיון – מה לימדו אותן הטעויות שלהן, ומה הן מציעות לנשים אחרות המתמודדות עם דילמות דומות?
לפני שאת אומרת "לא" – תביני למה לא?
"כמעט פספסתי הזדמנות אדירה לצמיחה בגלל פחד לצאת מאזור הנוחות התעסוקתי המוכר והידוע. כאשר פנו אלי מקבוצת Geomatrix והציעו לי להשתלב בקבוצה. בהתחלה סירבתי מתוך מגוון תירוצים על כך שזה לא הזמן המתאים בתקופת בידודים והסגרים במערכת החינוך בה הילדים והבית זקוקים לי, זה לא היה תחום שאני מתמחה בו (יותר בעולם ההיי-טק מאשר בעולם הרפואה), ההיי-טק נחשב תחום גברי מאוד - תהיתי האם אמצא את עצמי בתוכו? ועוד ועוד מחשבות. החשש לצאת מאזור הנוחות חסם את ההתקדמות שלי", מספרת עו"ד רעות גולדמן משנה למנכ"ל בחברת הפיתוח. "לשמחתי, הניסיון של אביב אנתבי– מנכ"ל גאומטריקס שלא ויתר, ההסתכלות שלו על הפוטנציאל שבכל אדם, בשילוב תהליך ליווי וחניכה איכותי ומכיל עזרו לי להבין שעשיתי את הדבר הנכון ביותר שהצטרפתי לקבוצה. כל יום הוא למידה, הצלחה וחוויה חדשה".
למדתי להציב גבולות
ורד ספיבק, מאפרת: "המחוייבות שלי לעבודה ולכלות שאיפרתי אי שם בתחילת דרכי הייתה כל כך טוטאלית שלא אפשרתי לעצמי לעולם 'להבריז' לכלה. זכור לי עד היום מקרה שהבת שלי עברה ניתוח, ובמקום להיות לצדה כשהיא מתעוררת מההרדמה - שלחתי את בעלי ואמא שלי להיות איתה כדי שאוכל לאפר כלה כפי שהתחייבתי לעשות. המקרה הזה ליווה אותי במשך שנים רבות וגרם לי לתהות איפה הגבול עובר. הבנתי שלצד הידיעה והאמונה שלא מאכזבים כלה ביום חתונתה, אני לא יכולה או רוצה לוותר על האנשים שהם האהבה של חיי. בטח לא בשם עבודה. לשמחתי, הבת שלי לא זוכרת את זה בכלל. אבל אני זוכרת וזה קו אדום מבחינתי שתמיד מהבהב לי עד היום".
"לקחתי על עצמי הכול ולא שחררתי"
שירן יהוד, מנהלת מועדון כושר, בריאות ואיכות חיים s.studio: "מהיום שפתחתי את הסטודיו שלי לצד רשת חוגים והפעלות לילדים ביחד עם בעלי, לקחתי על עצמי כמעט את הכל. היה לי מאוד קשה לשחרר אימונים למדריכים אחרים, כמו כן, היה לא פשוט עבורי להעביר את שירות הלקוחות לאדם אחר, את השיווק, את הנהלת החשבונות ושלל המשרות שעסקים כאלו דורשים. עם הזמן, ככל שגדלנו, הבנתי שהגדילה תיעצר או שאני מאוד אתעייף אם לא אכשיר אנשים ואם לא אשחרר ממני מספר תפקידים.
לאט לאט, מפעם לפעם, למדתי לשחרר ולסמוך על האנשים שעובדים איתי. נתתי הזדמנויות לאנשים שהוכיחו את עצמם והם עובדים צמוד אליי עד היום. זה שלב כמעט מתבקש עבור כל עצמאי שהולך ומתפתח. את רוצה לגדול עם העסק שלך? שחררי שליטה במידה מסויימת. לא תצליחי לגדול אם תהיי העובדת הדומיננטית בכל התחומים".
"כמעט חזרתי להיות שכירה"
אנה ברודי, מנכ"לית ומייסדת אמבסדורס - רשת תכניות שותפים למשפיעניות: "במהלך הקריירה שלי עברתי הרבה גלגולים בעולמות האיקומרס. החל מהרצאות, ליווי ומנטורינג וגם ייעוץ לחברות. בהסתכלות לאחור, כל אחד מהצעדים האלה הובילו אותי למקום המדויק שאני נמצאת בו היום. אבל לפני 5 שנים, אחרי 3 שנים בעולם העצמאות, קיבלתי החלטה לחזור להיות שכירה כשניכרה בדרכי הזדמנות להתראיין לתפקיד מאוד בכיר בחברה מאוד גדולה, עם שכר מאוד גדול. עברתי במעלה השלבים כשעם כל שלב החשש הלך וגבר לגבי טיב ההחלטה וממש ברגע האחרון החלטתי שלא לעשות את זה, על אף הפיתויים, כי משהו בי לא היה שלם למרות כל הקשיים שיש בהקמת עסק עצמאי. הבנתי שעוד לא הבאתי לעולם את מה שאני אמורה להביא וברגע האחרון אמרתי תודה אבל לא תודה. שנה לאחר מכן, הקמתי את אמבסדורס - רשת תכניות שותפים למשפיעניות, שמתיישבת לי על כף היד כמו כפפה ומאפשרת לי לתת לעולם את כל מה שאני טובה בו. מזל שהקשבתי לעצמי".
"נפלתי בפח של אידיאל היופי הרזה"
כרמית קזז, סטייליסטית אישית: "כשיצאתי לדרכי כסטייליסטית היה לי ברור שיש לי מטרה ברורה: אני צריכה להלביש נשים כדי שיאהבו את עצמן, וכמו רבות אחרות - חשבתי שאהבה עצמית מותאמת לאידיאל היופי הרזה. אם יש למישהי בטן אני צריכה להעלים אותה; אם יש למישהי חזה גדול - אז יש חולצות שהן big no no עבורה; אם הרגליים שלה רחבות, הרי שהיא צריכה לטשטש אותן וכדו'. יצאתי מנקודת הנחה שאני צריכה 'לתקן' את הגוף שלהן. במרוצת השנים, פגשתי אלפי נשים והבנתי שאף אחת לא מרוצה מהמראה שלה כי זה אף פעם לא יהיה מושלם בעיניה, שכל מה שעניין אותן זה לשנות את הגוף שלהן, שהן אף פעם לא מרוצות ממה שיש, מחפשות תמיד מה לא יפה אצלהן ותמיד חולמות להראות כמו משהי אחרת.
"חוויה שגם אני חוויתי באופן אישי, התמקדתי במה לא יפה אצלי, במה אני לא אוהבת, כמו הרבה נשים השתמשתי באופן קבוע במשפט 'זה יפה על אחרות' במקום לחפש מה יפה אצלי ולהתמקד במה אני אוהבת. באחד מייעוצי הסטיילינג הסברתי למשהי שהשמלה שהיא לובשת מדגישה את הבטן שלה ואם תבחר בגזרה אחרת היא תוכל לטשטש אותה. היא ענתה לי: ''אבל אני מרגישה שאני מהממת איתה'. פגשתי עוד נשים שהרגישו טוב עם הגוף שלהן כמו שהוא ולא חיפשו לשנות אותו, ולאט לאט נפל לי אסימון חשוב ששינה לי את כל הגישה. לא כולן צריכות להתיישר לפי אותו אידיאל יופי, שלבגדים יש תפקיד אחר בחיים כמו לבטא את הסגנון שלנו, 'להרים' למי שאנחנו מבלי לנסות לשנות את עצמנו ולייצר את הרושם שאנחנו רוצות לייצר הבנתי שכל אישה יכולה להיות מהממת בכל מידה, בכל גיל או מבנה גוף. והתפקיד שלי זה לעזור לה להעיז, לקפוץ מעל מחסום האומץ ולהתלבש כדי להדגיש את מי שהיא ולא כדי לטשטש. כשהגישה השתנתה זה גרם לנשים להרגיש טוב יותר עם עצמן, הן העזו יותר כדי להוציא את הגרסה הכי יפה שלהן החוצה ולקבל גישה בריאה ופחות מתסכלת מול ארון הבגדים שלהן".
שימור הפוריות: עכשיו זה כבר נושא שמותר לדבר עליו
לאחר עבודה של 5 שנים במשרד אדריכלים מוביל החליטה מעצבת הפנים מאיה שינברגר לצאת לדרך עצמאית והקימה את המשרד שלה - מאיה שינברגר עיצוב פנים. "ההחלטה לוותר על החיים הנוחים והבטוחים במשרד גדול לטובת פיתוח קריירה עצמאית יצרה לא פעם חוסר בטחון לגבי המשך הדרך, השאלה 'מתי יגיע הפרויקט הבא?' נשאלת בכל רגע של חוסר עשייה ודוחפת אותי קדימה.
"כרווקה, חוסר הביטחון של קריירה עצמאית מורגש אף יותר, ללא רשת בטחון של בן זוג בבית. ומצד שני אני ממליצה לצעירות שלא לפחד מדרך עצמאית אם זה החלום שלהן – אין סיפוק גדול יותר מאשר להטביע את חותמי האישי בבתיהם של אנשים שחיים את החזון שלי באופן המילולי ביותר", מספרת שינברגר. "לא פחות חשוב הוא העתיד האישי והמשפחתי. היום אני יודעת שגם כאשר הקריירה מושכת אותך לוויתורים אישיים, מומלץ לחשוב על שימור הפוריות ולהבטיח שהדלת ליצירת משפחה לא תיסגר בפניך".
"חשבתי שיש רק דרך אחת ללכת בה"
נגה ד׳אנג׳לי, סטנדאפיסטית: "תמיד רציתי להיות שחקנית. לעמוד על במה ולהצחיק. אז אחרי הטיול הגדול הלכתי ללמוד בבית ספר למשחק, ולמרות שהלימודים היו תחת לחץ נוראי והרגשתי שסביבת העבודה שם גומרת אותי נפשית, התעקשתי להמשיך כדי להוכיח לעצמי שאני אהיה שחקנית וזאת הדרך היחידה להיות שחקנית ולהגיע לתיאטרון. ואז בשנה ב׳ ללימודים הודיעו לי שמפסיקים לי את הלימודים או במילים אחרות: 'את עפה, את לא שחקנית ולא תהי שחקנית אז ביי'.
"זה שבר וגמר אותי ולא ידעתי מה לעשות והמשכתי עוד שנים אחר כך להילחם על החלום הזה של 'שחקנית בתיאטרון רפרטוארי' כמו שחשבתי שזה הדבר היחיד שנחשב, אחרת אין לך מקום או הערכה בתחום הזה. שוב ושוב הלכתי לאודישנים שלחתי קורות חיים והשתתפתי בהפקות ששיחקתי בהן אבן, רק כדי להרגיש ראויה ושיש לי מקום. חלמתי על לעשות סטנדאפ אבל לא הרגשתי שזה מוערך מספיק. אחרי הכול, זאת לא 'אומנות' ולקח לי כמה שנים לאזור אומץ ולעשות את זה, צעד ששינה משמעותית את כל התפיסה והזווית מחשבה, ממקום של 'קחו אותי בבקשה' למקום שאני פועלת, יוזמת, כותבת, יוצרת ומקדמת את עצמי בדרך שלי, מבלי להיות תלויה באף אחד. 'הטעות' שלי היא שחשבתי שיש רק דרך אחת. ברגע שפתחתי את הראש ויצאתי מאזור הנוחות והחלטתי להיחשף, גם אם הדרך הזאת לא קלה ואני צריכה לעשות הכל לבד, זה השתלם לי, ואני שמחה ומודה על זה היום".
"אמא מתי את באה הביתה?"
עפרה בל, סגנית ראש העיר הרצליה ויו"ר החברה לפיתוח התיירות בעיר מדברת על ויתור על שעות הבית: "השעות המרובות שאני שוהה בעבודה והמחויבות האבסולוטית לתפקיד פגעו לא פעם במרקם הביתי – ואני מציעה לנשים לא לוותר על האיזון שבין שני העולמות". בל, אשר מכהנת בתפקיד ב-8 השנים האחרונות והייתה חברה בדירקטוריונים שונים במגזר הפרטי והציבורי מספרת "מאז ומתמיד היה לי חשוב לשנות את חייהן וטעויות שנשים עשו בתחילת דרכן, גם כאשר הגיעו אלי נשים חסרות ביטחון, אשר לא מודעות ליכולותיהן האמיתיות, שמתי לי למטרה לכוון וללוות אותן כך שיראו את ערכן האמיתי".
גם חגית אשכנזי, מנהלת מותג Küppersbusch בישראל מספרת על ויתורים דומים: "כאשת קריירה נדרשתי במהלך חיי לוותר על דקות בית רבות ועל שעות פנאי לנשמה. כיום, למרות דרישות התפקיד אני קובעת ביומן שעות בית ופנאי. דבר נוסף שלא שכחתי הוא לתמוך ולשלב יותר נשים בענף החשמל (שהוא ענף גברי יותר) על מנת ליצור שוויון עולם התעסוקה המודרני מאפשר כיום לנשים בתחומים רבים להשתלב כמעט בכל תפקיד גם בענף גברי כמו זה", מספרת אשכנזי.
אז זהו, שזה לא "רק ספורט"
"הטעות הגדולה ביותר שמלווה אותי היא שבתוך כל העומס ורמת המחויבות הגבוהה הזזתי הצידה לאורך השנים את כל התחביבים שאינם קשורים לעבודה. בעבר רקדתי באופן מקצועי וזה הדבר שעושה לי הכי טוב בעולם! בגלל העומס, המחויבות והטוטאליות בעבודה לא מצאתי זמן לרקוד או לעשות פעילות גופנית. ממליצה לנשים אחרות שלא לעשות כמוני ולהשאיר זמן לתחביבים ולאותם דברים שעושים לנו טוב בנשמה על מנת למצוא שם את הכוח להמשיך בעשיה", מספרת מיטל מנשס מנהלת שיווק ופיתוח עסקי שיכון ובינוי - קניון שער הצפון.
