מיגרנה היא כמובן לא רק כאב ראש: היא הפרעה נוירולוגית עם רשימה ארוכה ומטרידה של תסמינים עם נטייה לכרוניות. בנוסף לכאבי ראש עזים, יש רגישות לאור, לקולות ולריחות, בחילות והתקפים שגם יכולים לגרום להזיות, שינויים בתפיסה ושינויים במצב הרוח. למרות ההשפעות המשתקות שלה על כל כך הרבה אנשים, יש עדיין לא מעט תפיסות מיושנות לגביה, שמקשות עוד יותר על אלו שסובלים ממנה.
המכנה המשותף לבריאות הנפש ולמיגרנה מתחיל עוד לפני ההשפעות ההדדיות שלהן זו על זו, שתיהן סבלו ועדיין סובלות מהסטיגמה של המחלות הבלתי נראות. רק ב-30 השנים האחרונות התחילו להתייחס למיגרנה כהפרעה מוחית נוירולוגית, שמתרחשת עקב ירידה ניכרת של אספקת הדם באזור מסוים בקליפת המוח, ולא כמצב פסיכוסומטי. ועדיין מסתבר שיש הרבה מה לתקן. על פי דו"ח שפרסם לפני מספר שבועות מרכז המחקר של הכנסת – יש בישראל כחצי מיליון בני אדם שסובלים ממיגרנה, רבים מהם אינם פונים לטיפול רפואי. כמו כן, על פי הדו"ח, יש מחסור משמעותי בנוירולוגים ובמומחים לכאבי ראש בישראל.
"שאפתניים בצורה יוצאת דופן"
הנוירולוג הרולד וולף נחשב לאבי המחקר המודרני של כאבי ראש. וולף שסבל בעצמו ממיגרנות חקר במשך שנים את הקשר בין מאפיינים אישיותיים לסיכוי לסבול ממיגרנות. הוא האמין שמחקר מדוקדק של אישיות ורגשות יגלה את הסיבה האמיתית למיגרנה.
וולף תיאר את אישיות המיגרנה כשאפתנית, מצליחה, פרפקציוניסטית ויעילה. על פי וולף, הנטיות שמשפיעות על התפתחות המיגרנה מתחילות בילדות. במחקר של 46 נבדקים עם מיגרנה, וולף מצא כי בילדותם, יותר ממחציתם היו עדינים, ביישנים, מסוגרים וצייתנים. "בדרך כלל הם היו ילדים מפוכחים, מנומסים, בעלי הליכות טובות שעשו את עבודת בית הספר שלהם במצפוניות". אבל היה צד נוסף לצייתנות הזו; על פי וולף, הם היו עלולים להיות עקשנים בצורה יוצאת דופן או בלתי גמישים במצבים מסוימים.
בבגרות, תכונות האישיות שלהם הפכו ייחודיות. המתח היה "מצב רגשי משותף לכולם", ותשע עשיריות מהנבדקים היו "שאפתניים בצורה יוצאת דופן וטרודים בהישגים ובהצלחה", מה שנקרא פרפקציוניסטים. הם היו זקוקים לסדר והאישיות שלהם הקשתה על האינטראקציה עם אחרים. הם לא הצליחו להאציל סמכויות והפכו ללא גמישים, חסרי סבלנות וממורמרים.
בעוד שוולף העריך מאוד את המטופלים הגברים שלו, ובלשונו: "אנשי מיגרנה הם כמעט תמיד אזרחים למופת - אחראים, מצפוניים ואמינים", כשהיה מדובר בנשים היחס השתנה. וולף תיאר את האישה המיגרנית כלא מוכנה לקבל את התפקיד הנשי, במיוחד ביחסים מיניים. הוא גם טען כי 80% מהמדגם הנשי שלו, בלתי מסופקות מינית.
איך מיגרנה קשורה לחרדה ודיכאון?
מאז וולף, החוקרים המשיכו לנסות לחבר אישיות למיגרנה, ולא מצאו הרבה. מחקרים אכן מראים שאנשים עם מיגרנה נוטים יותר לסבול מהפרעת חרדה או דיכאון, ולהיפך, אבל זה לא אומר שההפרעות הללו הן הגורמות למיגרנות. מיגרנה יכולה לעורר חרדה או דיכאון בין בזמן שהיא קורית ובין בזמנים שבין לבין. המחקרים גם מראים שלמיגרנה אין השפעות ארוכות טווח על המוח. תוצאות המחקר הזה מראות שההשפעות הקוגניטיביות שמגיעות עם התקפי מיגרנה הן זמניות.
מתח ומיגרנה קשורים יחד במעגל קסמים. בעוד שלחץ יכול לעורר מיגרנה, חוסר הוודאות וחוסר הניבוי של מיגרנה נחשב לגורם הלחץ השכיח ביותר שחשים אנשים החיים עם מיגרנה. רמות גבוהות של מתח עשויות גם להגביר את תדירות ההתקפים. על פי סקר שנערך בקרב יותר מ-6,000 מבוגרים, יש סיכוי גבוה פי שניים לאנשים עם מיגרנה לדווח על חוסר בריאות נפשית. הפרעות חרדה הן בין המחלות הנלוות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר הקשורות למיגרנה וכאבי ראש. סקירה משנת 2022 שבחנה מחקרים על המתאם בין השניים שהגיעה למסקנה שיש קשר דו-כיווני. כאבי ראש של מיגרנה יכולים להוביל לחרדה ולמצוקה, שהם עלולים להגביר את הסיכון למיגרנה כרונית. וההשפעות מתחזקות ככל שתדירות התקפי המיגרנה עולה. אנשים עם מיגרנה כרונית, שחווים כאבי ראש במשך 15 ימים או יותר בחודש - נוטים פי שניים לסבול מדיכאון וחרדה מאלה שחווים אפיזודות פחות תכופות.