התמונות באדיבות ההתאחדות לכדורגל
בקיץ 1976 נבחרת ישראל התכוננה למשחקים שעמדו להתקיים בטורניר האולימפי במונטריאול. זו הייתה הפעם השנייה שנבחרת הכדורגל השתתפה במשחקים האולימפיים, אחרי שב-1968 היא הגיעה לרבע הגמר במכסיקו. המאמן דוביד שוייצר זימן סגל שכלל שניים מגיבורי מונדיאל 1970, השוער יצחק ויסוקר והקשר יצחק שום, וחבורה של שחקנים צעירים ונלהבים. ביניהם היה גם אלון בן דור, הבלם בן ה-24 של האלופה דאז הפועל באר שבע. אגב, למרות שהפועל באר שבע הייתה אז האלופה שנתיים ברציפות, בן דור היה הנציג היחיד שלה בסגל שכלל 17 שחקנים. מבחינתו של שוייצר, שזכה לכינוי "הכריש", הכל התנהל על פי התכניות המוקדמות. עד שהנבחרת הגיעה למחנה האימונים בלונדון, כמה שבועות לפני משחק הפתיחה מול גוואטמלה בטורונטו - ואז החלה הדרמה.
בן דור מספר: "היה לנו משחק אימון נגד מכבי לונדון, במגרש שלהם, קצת מחוץ לעיר. ניצחנו 7 או 8 אפס. כשסיימנו את המשחק ועלינו לאוטובוס הנהג אמר לנו: `הייתה חטיפה של מטוס ישראלי`. מסתבר שאשתי נילי, שהייתה אמורה לטוס ישירות לפאריז, שינתה את הטיסה שלה, ולקחה מטוס של חברת אולימפיק היוונית לאתונה. אני לא ידעתי והייתי בטוח שהיא בדרך לפאריז בטיסת אל על. ככה היא נקלעה לתוך הסיפור הזה, כשבאתונה המחבלים עלו והשתלטו על המטוס. תוך כדי הנסיעה באוטובוס בחזרה למלון אנחנו שומעים חדשות, ומדברים על כך שהמטוס נחטף, ולא ברור מה המצב. כשהגעתי למלון חיכתה לי הודעה שאני צריך להתקשר דחוף לנציג של המועצה לשיווק פרי הדר בלונדון. מאחר ואבא של אשתי נילי היה מנכ"ל המועצה, כבר היה לי ברור שהיא נמצאת שם, על המטוס החטוף".
הסיפור ידוע: ביום ראשון ה-27 ביוני 1976 נחטף מטוס אייר פראנס בטיסה 139 מנתב"ג לפאריז. המטוס נחטף ע"י ארבעה טרוריסטים, שני גרמנים ושני ערבים, לאחר שערך חניית ביניים באתונה. במטוס היו 248 נוסעים – ביניהם גם נילי בו-דור - ו-12 אנשי צוות. המטוס הגיע לבסוף לשדה התעופה הקטן באנטבה שבאוגנדה, 3800 ק"מ מישראל.
בן דור: "בכל הימים שאשתי הייתה חטופה באנטבה לא חזרתי לארץ. החלטתי להישאר עם הנבחרת בלונדון. יותר מזה, כשדוביד נסע לפריז לראות את צרפת, אחת היריבות שלנו, אני התמניתי כמאמן הכושר של הנבחרת ואיציק ויסוקר, שהיה הכי ותיק ומנוסה, היה אחראי המשמעת. וככה ניהלנו את אימוני הבוקר ללא דוביד. איך תפקדתי בסיטואציה הזו? האמת ששגרת האימונים היא זו שעזרה לי לתפקד. אבל לא הצלחתי לאכול. ישבתי בארוחות ולא נגעתי באוכל. אבל יכול להיות שדווקא הקטע הזה של לצאת ולעשות את הפעילות, קצת לנהל את אימוני כושר, לשחק עם השחקנים, דווקא זה מה ששיחרר קצת את הלחצים".
ובתוך כל הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו היה חשש גדול נוסף. עד 1973 יוסף טוליפמן, אביה של נילי, היה מנהל קמ"ג, הקריה למחקר גרעיני בדימונה. בן דור: "בגלל שהתחתנו רק שנה לפני כן נילי טסה עם הדרכון הישן עם שם הנעורים שלה ואם המחבלים היו במקרה עולים על זה שהיא בתו של יוסף טוליפמן, שהיה מנהל הכור האטומי עד שלוש שנים לפני כן, אני לא יודע מה היה קורה. הם הצהירו בפני הנוסעים שהם חטפו את המטוס של אייר פראנס בגלל העזרה שצרפת נתנה לישראל בהקמת הכור האטומי. ליד נילי ישב קרוב משפחה רחוק שלה ואמר לה: תאכלי מהר את הכרטיס עם השם הקודם שלך, שלא יקשרו אותך לכור. ונילי אכן לעסה את הכרטיס ואת הדף בדרכון עם השם והתמונה שלה, כדי שלא תיפול בידיהם חלילה".
ביום השלישי לחטיפה המחבלים החליטו לשחרר את כל הנוסעים הלא ישראלים והלא יהודים שהצטופפו בבית הנתיבות באנטבה. לרבים מהחטופים זה הזכיר את הסלקציות שעשו הנאצים במחנות ההשמדה בשואה. קברניט המטוס, מישל בקוס, הודיע כי הוא ואנשי הצוות שלו נשארים עם החטופים הישראלים ויהודים. בעקבות כך ראש הממשלה יצחק רבין העניק לו אות הוקרה. מישל בקוס, שלא היה יהודי, נפטר לפני כחמש שנים בגיל 95 ועל פי בקשתו הובא למנוחות לצלילי התקווה, לפי בקשתו. עיריית נתניה החליטה לקרוא רחוב על שמו בעיר, בסמוך לטיילת של מלון כרמל.
בלילה שבין ה-3 ל-4 ביולי ישבו שחקני נבחרת ישראל מחוץ למלון שלהם בלונדון, כי היה חם מאוד ובאותה תקופה עדיין לא היו מזגנים. בן דור: "ישבנו כמה חבר`ה מחוץ למלון ופתאום יורד בריצה יאשה גל ממכבי נתניה מהחדר שלו. זה כבר היה ממש מאוחר, אולי 2 בלילה. ויאשה צועק לנו: `היה מבצע, היה מבצע, שחררו את החטופים!`. אני רציתי כמובן מיד לסדר שיחת טלפון הביתה כדי לקבל אינפורמציה, מתי נילי תגיע לארץ. הוא לא רצה שחלילה זה עלול לדלוף, אז הוא שלח לי את המידע בקודים, לפי הגיל של הילדים של אחותה. הבנתי שהיא עומדת להגיע לארץ ב-8 או 9 בבוקר".
אלון בן דור הנרגש והמאושר עולה על המטוס הראשון בחזרה לארץ כדי לפגוש את נילי אשתו – אבל על המשחקים האולימפיים הוא לא ויתר. "עוד לפני השחרור דוביד היה צריך להגיש את רשימת השחקנים הסופית. היו לו 17 שחקנים ברשימה. הוא קרא לי וישב איתי ואמר לי, תראה אני מבין את המצב שלך, אבל אני רוצה שתתחייב שאם זה יהיה אפשרי, אתה תצא איתנו למונטריאול. אמרתי לו שאני מתחייב אני אעשה את המקסימום שאפשר. והאמת שהשחרור היה ממש ביום האחרון לפני הדדליין להגשת הרשימה. וזו הסיבה שקיבלתי את מספר 17 כי הוא השאיר אותי לרגע האחרון, כדי לדעת אם לרשום אותי או לזמן מישהו אחר".
"הקהל הריע גם לאלה ששיחררו את החטופים"
בן דור חזר לארץ ליומיים בלבד להיות עם נילי, ואז טס לארה"ב, התחנה הבאה של הנבחרת במהלך ההכנות שלה לאולימפיאדה. צריך לזכור שב-1976 לא היו רשתות חברתיות, לא היה אינטרנט, התקשורת הייתה מאוד מצומצמת בהשוואה להיום. וכך, למרות שכולם בנבחרת וגם העיתונאים ידעו על הסיפור הדרמטי של אלון בן דור, הוא לא פורסם בזמן אמת. בן דור: "לא, לא דיברו עלי בכלל. דיברו באופן כללי על מבצע החילוץ ההירואי. אבל כאשר נכנסנו לאצטדיון בטכס הפתיחה, התשואות שקיבלנו מהקהל היו מדהימות. זה היה בלתי רגיל. היה ברור שהקהל מריע גם לאלו ששיחררו את החטופים".
אלון בן דור שיחק והצטיין בכל שלושת המשחקים של נבחרת ישראל בשלב הבתים: 0:0 מול גוואטמלה, 2:2 נגד מכסיקו של הוגו סאנצ`ס, 1:1 נגד צרפת של מישל פלאטיני. ישראל העפילה לרבע הגמר אבל שם כבר לא עמדה מול הכישרון והאיכות של ברזיל, שניצחה אותה 1:4. דוביד שוייצר ושחקניו חזרו לארץ בראש מורם. בכל זאת להיות אחת משמונה הנבחרות הטובות בטורניר האולימפי זה הישג מכובד ביותר.
מאז עברו 48 שנה שבהם אף נבחרת ישראלית לא השתתפה בטורניר גדול. אבל ביום רביעי בערב הנבחרת של גיא לוזון תעלה על הדשא המטופח של הפארק דה פראנס בפריז, ותשחק מול מאלי בטורניר האולימפי. הטורניר האולימפי יתקיים בתקופה סוערת מבחינתה של מדינת ישראל, תקופה קשה של מלחמה, של חטופים, וגם של מבצעי חילוץ הירואים של צה"ל. כמו ב-1976, בימים אותם אלון ונילי בן דור לא ישכחו לעולם.
את הסיפור המלא של אלון בן דור ושל יצחק ויסוקר על מעללי הנבחרת במשחקי מונטריאול 1976 אפשר לשמוע בפרק 250 של פודקאסט הנוסע המתמיד
האזינו >>>
