הדרבי של מנצ'סטר הערב (19:30, אולד טראפורד), יהיה אחד היחידים בשנים האחרונות שיונייטד לא מגיעה בעמדת נחיתות. היא בהחלט מסוגלת להתמודד עם סיטי של פפ. הסיבה היחידה שהיא אנדרדוג היא שהמשחק באולד טראפורד. יונייטד, למי שלא יודע, מפסידה רוב המשחקים השנה בבית ומנצחת בחוץ.
במועדון עדיין מנסים להתאושש מהחזרה לליגה האירופית אחרי ההדחה מהצ'מפיונס, אך למרות זאת, התחושה חיובית מתמיד. הדיבור על הישרדותו של אולה גונאר סולשיאר במקרה של הפסד לא יפסק בכל מקרה, ובכל משבר עולה שוב ההשערה שזה המשחק האחרון שלו. נראה כי היו"ר אד וודוורד הבין שאמנם סולשיאר אינו המאמן הטוב ביותר למנצ'סטר יונייטד, אבל הוא בהחלט המאמן הנכון ביותר.
אומרים שהמילה סבלנות אינה קיימת בכדורגל, ולבטח לא ברמות של מועדון כזה גדול, אבל הבעלים הבינו שיונייטד לא תמצא מאמן "גיבור" שיחתים את השחקנים הטובים בעולם ויצעיד אותה לימיי פרגסון הישנים. לא שהם לא ניסו, אבל מאז הבינו שצריך לתת את המושכות למישהו שמבין מה יונייטד צריכה, גם אם ייקח כמה שנים עד שהיא תגיד לאן שהיא רוצה. בינתיים, נקווה שזה לא ייהרס לחלוטין.
למרות שאין יציבות במשחקים ושום אוהד לא יכול לצפות איזה קבוצה הוא יפגוש בשבת, הדברים במועדון הולכים בכיוון הנכון. נתחיל מהבסיס. הדגש על האקדמיה חזר שוב לימים של סר אלכס. מאמנים הוחלפו, כספים רבים מושקעים בצעירים שם והכוונה היא לשוב ולהיות מועדון שמתבסס על ילדי האקדמיה. מעבר לכך, מערך הסקאוט, שהיה אחד מאבני הייסוד של סר אלכס ומאז התמוסס, מתחיל לחזור בגודלו ובהשקעתו הכספית לימים הטובים יותר. זה לא שישנם כוכבים שאף אחד לא מכיר, אבל המטרה לאתר "מציאות" לאו דווקא במובן הכלכלי, אלא יותר כאלה שיכולים להתפתח דרך יונייטד, עם אנגלית טובה יותר ויכולת להשתלב בסביבה לא פשוטה.
הרכש מתחיל לקבל צורה, יחד עם העובדה שלא מעט שחקנים עזבו ויהיו עוד כאלה שיונייטד תשחרר בשנתיים הקרובות. מעבר להצלחה של ברונו פרננדש, שיהפוך לאגדה בקרוב, ההגנה מתחזקת (נכון, מאוד לאט) ומקבלת צורה של קבוצה. טלס, ו-וואן ביסאקה יהפכו לשחקני מפתח בעתיד הקרוב. מגווייר, שהיה אמור להיות סיפור הצלחה וגם מינויו לקפטן סימל את זה, רחוק עדיין מלהוכיח שהיה שווה את המחיר ששילמו עליו. כרגע הוא כרגע היחידה במדיניות הרכש, אבל עדיין תולים תקווה שהוא יתאקלם ללחץ שיש במועדון.
מחליף לדה חאה כבר יש, אנדרסון שחזר מהשאלה ובכלל גדל באקדמיה, גרינווד, וכמובן ראשפורד, הם שחקני מפתח במועדון. השלב הבא יהיה להיפטר מפוגבה. אף אחד במועדון לא מאמין שלפוגבה יש עתיד במועדון, ולא רק בגלל האמירות של הסוכן שלו ערב המשחק מול לייפציג. הוא אחד מאלה שיונייטד צריכה להיפטר מהם בדרך זו או אחרת בשנה הקרוב או אפילו כבר בינואר (אולי אפילו עסקת חליפין עם יובה על דיבאלה).
הדרך עדיין רחוקה, יונייטד לא מסוגלת להתחרות כרגע על שום תואר, אבל מתחילה לקבל אופי של המועדון כפי שהיה בעבר. למרות ההפסד הכספי בשל אבדן האוהדים, הצוות די מאושר מזה שהשנה הזאת הקבוצה לא צריכה להתמודד עם הלחץ של אולד טראפורד או הלחץ של קהל ביתי במשחקי חוץ.
סולשיאר עדיין מחפש את ההרכב הנכון. פרד ומקטומיניי הופכים לשחקני מפתח, אבל די קשה לשניהם למסור קדימה. בלעדיהם אין ליונייטד הגנה לפני הבלמים, שהם עדיין בעיה. לא סתם פוגבה, וואן דה בייק ומאטה, השחקנים היצירתיים כביכול, נמצאים לא מעט על הספסל. האחרון בכלל נמצא במועדון בגלל המנהיגות, האופי שלו ובעיקר החוזה הנמוך.
קבאני בא בהפתעה. לא אומרים לא לשחקן כמו קבאני, אבל הוא הגיע כי לא מצאו אחד אחר או לא רצו לשלם כל כך הרבה על סאנצ'ו. כמו זלאטן בזמנו, כאילו "בוא ניקח אותו בינתיים, להזיק הוא בטוח לא יזיק", אבל אין ציפייה שהוא יהיה ביונייטד יותר משנתיים. מרסיאל, שהצטיין בחלק השני של העונה שעברה ומתחילת העונה כמעט ולא מצליח בכלום, הוא עדיין שחקן ברמה גבוהה אבל לא מאלה שיונייטד רוצה שיוביל אותה.
מבחינת רכש, יונייטד וסיטי נמצאות באותה הבעיה. קשה מאוד למשוך שחקנים מוכחים לעיר כמו מנצ'סטר. עיר מקסימה, אפורה עם אנגלים שמדברים אנגלית לא מובנת וסוג של סיוט לחיות בה. הקבוצות יודעות שצריך לקלוע בול בשחקנים שמגיעים, כי הגדולים לא יגיעו.
לסיטי היה פעם מזל גדול עם דויד סילבה ועדיין יש להם עם דה בריינה, אבל עם הרכש החדש שמתרגל לשיטה של פפ וללא עומק בחוד. קשה לראות אותם זוכים השנה בליגת האלופות וגם בליגה הם לא פייבוריטים. לליברפול, לדוגמא, אמנם יש את סלאח ומאנה, ועדיין, שחקני המפתח הם מילנר והנדרסון, שמנהיגים את המועדון. שחקנים מקומיים, לוחמים עם כוכבים שהפכו לכאלה בקבוצה.
העתיד ביונייטד אמנם לא נראה ורוד לחלוטין, אבל יש כבר סימנים של עתיד. ההדחה השבוע הייתה מיותרת, אבל אף אחד לא ממש ציפה שיונייטד תגבר על פ.ס.ז' בחוץ אם תביס 0:5 את לייפציג. ההפסד המגוחך בטורקיה די סתם את הגולל על הסיכויים ולמרות הכל, יונייטד הייתה קרובה מאוד לחזור מ-3:0 ל-3:3 בלייפציג בגלל מה שעושה את המועדון הזה גדול ונעלם בשנים האחרונות, וזה האופי.
הניצחונות בחוץ על ברייטון, סאות'המפטון, אברטון והעובדה שיונייטד לא מתפרקת לאחר פיגור הם נקודות אור במועדון. אמנם נחמת עניים מסוימת, אבל עדיין נחמה. ליברפול, טוטנהאם, צ'לסי או סיטי עדיין נראות טובות יותר, ולבטח יציבות יותר. יונייטד עדיין לא שם, אבל היא בהחלט מסוגלת להתמודד עם כל אחת מהם ביום כזה או אחר (או להיות מובסת בבית 6:1).
למרות זאת, לראשונה מזה שבע שנים, למועדון יש שחקנים שרואים במועדון כמקום מיוחד שצריך לחזור לימים הגדולים ופחות שחקנים שחושבים שהם הגדולים. הבנייה והרכש, שכרגע הפך לכזה שנעשה בפינצטה, יימשכו באותה צורה גם בשנתיים-שלוש הקרובות. לבטח יהיו עוד כאלה שלאו דווקא יצליחו, אבל תהיה מחשבה רבה לפני שיוחתמו.
וירוס הקורונה די שיתק את העולם וכולם מקווים שב-2021 הוא ייעלם וכולם יחזרו לשגרה מסוימת, אבל לווירוס שנשאר ביונייטד לאחר העזיבה של סר אלכס עדיין אין חיסון או תרופה. נראה שכולם מתחילים להבין שם שזה ייקח עוד כמה שנים. וודוורד עוד מסוגל להפתיע לרעה ולהביא את פוצ'טינו במקום סולשיאר ואז יונייטד "תצא לדרך חדשה", תקנה שחקנים במיליארדים ותסיים חמישית. לא שמאוריציו לא מאמן מצויין, אבל אף מאמן חדש לא יפתור את הבעיה שקיימת כיום.
ומה יהיה בדרבי?! יונייטד בבית, כבר סימן לא טוב לאדומים. שתי הקבוצות סובלות מפציעות, כך ששני המאמנים יצטרכו לעשות קצת קסמים עם הטקטיקה, ובזה פפ הוא יותר דמבלדור וסולשיאר עדיין הרמיוני. סביר להניח שיונייטד תסתגר רוב הזמן ותלך לכוח העיקרי שלה שהוא התקפות מתפרצות. אם היא תהיה בפיגור היא תעבור למערך שקורה הרבה בקבוצה בזמן האחרון והוא נקרא: "יאללה בוא נשחק ונראה מה יהיה" אם יונייטד בטעות גם תוביל במשחק, לכו תדעו מה יהיה...
הכותב הינו אוהד מנצ'סטר יונייטד
