טוקיו זאת כבר האולימפיאדה השלישית שאני מסקר וזאת שציפיתי לה יותר מכולן. בלונדון ביקרתי פעמים רבות קודם, ריו נהדרת, אבל טוקיו היא משהו מיוחד. השילוב של מקום רחוק וקסום, שונה כ"כ מאיתנו, ויכולות הסדר והארגון המפורסמות הפכו את האולימפיאדה הזאת לכזו שגם בוועד האולימפי הבינלאומי ידעו שהיא באנקר. 100% הצלחה.

סיקור אולימפיאדת טוקיו ב-N12:

אבל... מי דמיין שנגיע לטקס הפתיחה כשהיפנים, והעולם כולו, מותשים משנה וחצי של מאבק בנגיף שלא מרפה. טוקיו נמצאת במצב חירום, קהל כידוע לא יהנה מהמשחקים, הסנטימנט הכללי של התושבים כלפי המשחקים שלילי מאוד, וזה הופך גם את העבודה של העיתונאי להרבה פחות מלהיבה. ביומיים בטוקיו פגשתי יותר כלי חיטוי מאוהדים ושיחת היום בקרב כולם היא על בדיקות ובידודים יותר מאשר על מדליות.

חדר התקשורת של האולימפיאדה בטוקיו
חדר התקשורת של האולימפיאדה בטוקיו

ברמה האישית, כנראה שלא אחווה את טוקיו כפי שציפיתי ליהנות ממנה. לפחות ב-14 ימים הראשונים פה, שבהם אני בסוג של "בועה" – רשאי לנסוע רק לאתרים האולימפיים, ומיד חזרה למלון. אסור לי להסתובב במרכז העיר, לאכול ולשתות. המטרה היא להקטין למינימום את המפגש בינינו העיתונאים לבין תושבי טוקיו, שרובם המכריע לא מחוסנים.

הציפייה שלי היא שברגע שיתחילו המשחקים, השפע והעושר של הספורט יגמדו את כל היתר. כן, זאת אולימפיאדה מוזרה, אפילו עצובה. אבל עדיין, זה אירוע הספורט הגדול בעולם. גדולי וגדולות הספורטאים בעולם התאמנו שנים, אולי כל החיים, בשביל הרגע הזה בדיוק. עוד רגע הם יוצאים לדרך מול עינינו. איך שלא נסובב את זה, נצא מפה עם רגעים גדולים וגם סיפורים לנכדים.