הקריירה של מאיה מוריס כספורטאית אומנם הסתיימה רק לא מזמן, אבל היא נמצאת כבר עמוק בפרק ב'. מי שהגיעה עד למקום ה-3 באליפות העולם והתחרתה על כניסה לשתי אולימפיאדות. החליטה "לתלות" את הגלשן רק בגיל 26 ולעבור לפרק הבא. בריאיון מיוחד היא מספרת על ההחלטה לפרוש, הכניסה לתפקיד החדש, ההקרבות שעשתה, המטרה המפתיעה בעולם התקשורת – והזוגיות עם הגולש מנבחרת הגברים.
פרשת בגיל 26, קצת מוקדם לא?
"מוקדם זה תלוי ענף. בהתעמלות אמנותית היו אומרים שזה מאוחר. מבחינתי זה פשוט גיל שהתאים לי. עברתי שני קמפיינים אולימפיים שבהם לא הגעתי למשחקים והחלטתי שזה מספיק. הבנתי שאני לא נהנית מתחרויות כמו בעבר ואם אני לא נהנית מהתחרותיות, למה שאמשיך? הגעתי להחלטה ממקום שאני לא מוכנה יותר לתת את הכול בשביל משהו שאני לא נהנית ממנו ב-100 אחוז".
מה זה לתת את הכול?
"זה אומר להקריב משפחה וחברים. זה אומר כל יום לחשוב איך להשתפר. לעשות כושר, להיות בים, לאכול נכון ותמיד לחשוב איך להיות הכי טוב בעולם. זה אומר לשים את עצמך בדרך שהיא לא דרך אופיינית של כל אדם. נכנסתי לנבחרת בגיל 17 וזה אומר לא לעשות כל מה שקשור לאירועים של יב', לא לעשות צבא כמו כולם, לא ללכת לאוניברסיטה בגיל של כולם. זו דרך של ספורטאי. אני לא מתחרטת שזה קרה ככה, תמיד הסתכלתי מהצד ואמרתי איזה כיף זה להיות רגיל, אבל אני לא מתחרטת. ואחרי כל זה, כן הבנתי שצריך לחשוב קדימה אז גם הלכתי ללמוד".
מה את לומדת?
"תקשורת עם התמחות בשיווק. אני מתלבטת אם ללכת לתחום של פרשנות שייט שזה תחום שאני מרגישה שחסר בישראל או לתחום של קריאייטיב. יש לי חלום חבוי בתוכי שאני צריכה לראות איך אני מגשימה אותו שהוא קולנוע וצילום. סבא שלי היה מצלם הרבה ועשו עליו סרט שנקרא המצלמה של ד"ר מוריס שכל הסרט בנוי מצילומים שלו. אני מקווה שכבר באולימפיאדה הקרובה אוכל לפרשן את שיוט הגמר, אני מרגישה שאני יכולה מאוד להוסיף בתחום הזה שלא כל כך מפותח בארץ".
היה לך ברור שאת מצטרפת לנבחרת הנשים כעוזרת של שחר צוברי?
"כשהתיישבתי עם שחר ואמרתי לו שאני מפסיקה עם הספורט הוא ישר הציע לי להיות העוזרת שלו. קודם כל זה מאוד החמיא לי, לא לכל אחד מציעים להיות העוזרת בנבחרת הכי טובה בעולם, ואמרתי לו שאחשוב על זה. כשחשבתי על זה ראיתי רק יתרונות. זו באמת הנבחרת הכי טובה בעולם והבנתי שזו הצעה שאי אפשר לסרב לה והבנתי שאני חייבת להגיד לו כן, אז הסכמתי".
את לומדת תקשורת אז אשתמש קצת במונחים מהעולם הזה. ראית מאחורי הקלעים פתאום משהו שלא ראית כשהיית במרכז הפריים?
"ראיתי המון דברים שלא ראיתי פעם. הבנתי שהצוות המקצועי נותן לספורטאי כל כך הרבה. אנחנו בספורט שבו לכל ספורטאי יש צרכים אחרים ומאחורי הקלעים אנחנו נותנים לכל אחד מה שהוא צריך. כשהייתי ספורטאית ראיתי רק את התוצאה, לא הבנתי את כל העבודה שיש מאחורי הקלעים. פתאום אמרתי לעצמי עכשיו הרבה יותר קל להיות ספורטאית. אבל מוקדם יותר בחיים לא הייתי בשלה להיות מאמנת".
זכית במדליית ארד באליפות עולם, את מרגישה שהגעת לשיא שלך כספורטאית?
"מצד אחד, מדליית ארד באליפות העולם ב-2022 זה רגע שיא בקריירה, למרות שלא הרגשתי שזה השיא שלי בזמן אמת. אני לא יודעת אם זה השיא שלי בתור ספורטאית, זו כן התוצאה הכי גבוהה. עם הכושר שלי באותה תקופה אני חושבת שיכולתי לעשות עוד הישגים באליפויות עולם. אבל שוב, אני לא מתחרטת על כלום. אני חושבת שלא הגעתי לשיא שלי כספורטאית. אני מחזיקה מעצמי כספורטאית שיכולה הייתה להגיע גבוה יותר, אבל זה תלוי בהרבה פרמטרים. אבל אני לא מסתכלת אחורה ואוכלת את עצמי".
איך ייראה העתיד שלך כמאמנת?
"מתחילים קמפיין אולימפי. תחרויות עולם ואירופה. זה מאוד קשה לדעת מי תהיה זאת שתיסע לאולימפיאדה. זה יהיה מאוד מעניין. זה ששרון קנטור זכתה במדליה אולימפית לא מבטיח לה שום דבר. כמו שראינו בקמפיין הקודם אז אני לא רואה סיבה שגם הפעם לא תהיה לנו מדליה".
מחוץ לספורט, את נמצאת בזוגיות עם יואב עומר, שנמצא בנבחרת הגברים. לא קשה לתחזק כזה קשר כשלשניכם עולמות כל כך עמוסים?
"אנחנו כבר 11 שנים ביחד ורגילים לזה. האמת שזה כיף שאנחנו באותו תחום כי אפשר לשתף זה את זו ולדבר על מה שעובר עלינו. אם אני לא אצטרך להיות בלוס אנג'לס ולעזור מקצועית ויואב יעפיל למשחקים - בוודאות אסע לעודד אותו ולתמוך בו ברגעים האלה. אני בטוחה שהוא יכול להביא מדליה".