בכלל לא היה אמור להיות כאן. פיודור חפרסקי, היום בן 19, הגיע לישראל לגמרי במקרה בגלל הפלישה הרוסית לאוקראינה והעובדה שלא יכול היה להתחרות יותר במסגרות בינלאומיות. אתמול, 4 שנים בדיוק אחרי, הוא הפך לאלוף אירופה לנוער, שר בגאווה את התקווה – וכבר מסמן מטרות לעתיד בראיון מיוחד.
קודם כל, הראיון הזה מתנהל כשאתה מדבר עברית מושלמת, ידעת עברית לפני שהגעת לישראל?
"לא ידעתי עברית בכלל. הייתי באולפן בחצי השנה הראשונה אחרי שהגעתי לישראל ואז היה לי מורה פרטי פעמיים בשבוע. אבל אחרי שהגעתי הלכתי לבית הספר ופשוט שם למדתי לדבר לאט לאט. אחרי משהו כמו שנה וחצי כבר הרגשתי שיש לי מספיק ביטחון לדבר ולהתנהל בעברית".
לפני שפרצה המלחמה ועלית לישראל, ידעת בכלל שאתה יהודי?
"ידעתי שאימא שלי יהודייה וכשהייתי בן 13 הוצאנו אזרחות ישראלית. לא היינו מסורתיים או דתיים אבל הכרנו את התרבות וההיסטוריה היהודית. דיברו אתנו הרבה בבית על ההיסטוריה של היהודים בברית המועצות וכמובן על השואה. לא כל כך הכרתי את החגים, רק ידעתי שאוכלים סופגניות בחנוכה".
וכשפורצת המלחמה, איפה היא תופסת אותך?
"כשפורצת המלחמה אני נמצא בהכנה לאליפות אירופה לקדטים (עד גיל 17). הייתי בנבחרת רוסיה והייתי אמור לטוס לתחרות בסרביה. יומיים לפני הטיסה פרצה המלחמה ואמרו לנו שאסור לנו להתחרות כרוסים ולא טסים. אני והמשפחה ניסינו לחפש פתרונות ואז נזכרנו באזרחות הישראלית. נכנסתי לאתר של איגוד הסייף הישראלי ובחרנו כמה מועדונים בצורה רנדומלית. כתבתי להם קצת עליי ושאלתי מה אפשר לעשות. הגענו למאמן הלאומי אלכסנדר איבנוב שסיפר שהוא פותח מועדון חדש לסייף והוא אירגן לי מקום וזה פשוט סידר אותי. גרתי במכון וינגייט, קיבלתי שם אוכל, לימודים ואימונים".
המשפחה עלתה איתך?
"המשפחה עדיין במוסקבה, עד עכשיו. אין להם צורך לעבור מדינה, הם עובדים שם. הם לא בסכנה. לא מרגישים ממש מלחמה במוסקבה. זה קצת כמו פה, אבל התחושה שונה לגמרי. כשפרצה המלחמה בארץ ב-7.10 הרגשתי שהמלחמה צודקת ואני בצד הנכון. שם הבנתי שזו מלחמה שלא צריכה להתקיים. שרוסיה סתם תקפה ואין לזה שום הצדקה".
אתה בן 19, התגייסת לצבא?
"ברור, כשהגעתי לכאן ידעתי שאין מצב שלא אתגייס. גם ברוסיה יש גיוס חובה לבנים, אבל שם הייתי בטוח שאני לא רוצה להתגייס, בגלל שהם עוסקים במלחמה לא מוצדקת. קיבלתי ספורטאי מצטיין ואני תורם למדינה בצורה הזאת שאני מייצג אותה בחו"ל. אומנם אני לא עושה בצבא הרבה אבל היה לי חשוב מאוד להתגייס".
אם המלחמה תסתיים, תחזור לרוסיה?
"לא, אני לא אחזור לרוסיה גם אם המלחמה תיגמר. הפוליטיקה לא משתנה, יש שם את אותו נשיא, אותו שלטון אותם אנשים שטבחו במלחמה בצד האוקראיני. אני לא מרגיש צורך לחזור לשם".
אתמול, 24 בפברואר, בדיוק 4 שנים לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, סגר חפרסקי מעגל מרגש והגיע להישג הגדול הראשון שלו תחת הדגל הישראלי – אלוף אירופה לנוער. למרות הביטחון שהוא משדר, מסתבר שהוא ממש לא הגיע לתחרות במחשבה שהוא הולך לזכות, ואפילו התמודד עם לחץ מכיוון לא צפוי.
"היה עליי קצת לחץ בגלל שזו השנה האחרונה שלי בנוער וידעתי שאני צריך לעשות תוצאה טובה. כשאני נכנס לתחרות אני חושב עליה כקרב-קרב, אני חושב שזה יכול לפגוע בך אם תגיע לתחרות במחשבה שאתה הולך לזכות בה. הקרב הכי לחוץ היה בכניסה לטופ 16 נגד האיטלקי – כי לא הכרתי אותו וגם פשוט כי הוא סייף טוב. יצאתי מפיגור נגדו ואחרי שניצחתי, ממש הרגשתי יותר משוחרר ושאני עושה את מה שאני יודע".
השמעת על הפודיום את התקוה, כמה מרגש זה היה?
"מאוד מרגש. יצא לי לשמוע את התקוה כבר כמה פעמים על פודיומים וכל פעם היא מרגשת מחדש".
מה המטרות לעתיד?
"קודם כל, כבר בחודש הבא יש את אליפות העולם, שתהיה התחרות האחרונה שלי לנוער. אם עכשיו זכיתי באליפות אירופה, ברור שהייתי רוצה לעשות את זה גם באליפות העולם. לעתיד היותר רחוק אני רוצה לעלות לבוגרים, להתחיל את השנה האולימפית ולנסות להגיע כבר למשחקים בלוס אנג'לס, למה לא?".