יואב לומברוזו הוא כבר זמן רב הרבה מעבר לעוד שחקן כדוריד ישראלי שמשחק בחו"ל. כוכב נבחרת ישראל נחשב לאחד הליגיונרים הבכירים שאי פעם היו לנו בענף, ובדומה לליגיונרים בכירים מאוד מהעבר, גם הוא מכוון הכי רחוק שרק אפשר.
המרכז בן ה-23 מסכם בתקופה האחרונה את חצי השנה הראשונה שלו במדי בנפיקה, איתה הוא שיחק העונה בשלב הבתים של הליגה האירופית, השנייה בטיבה ביבשת. בששת המשחקים במפעל הוא כבש בסך הכל 21 שערים, והפורטוגלים לצערו הרב סיימו במקום השלישי והודחו מאירופה.
כעת קבוצתו נמצאת בפגרת חורף קצרה, והישראלי חזר לארץ על מנת להתכונן עם הנבחרת למשחקי מוקדמות אליפות העולם מול לוקסמבורג, ובמקביל הוא התפנה לדבר בראיון לערוץ הספורט על הקריירה, המצב בצל המלחמה, ההחלטה לוותר על החוזה עם קיילצה הפולנית מליגת האלופות והתכניות לעתיד.
איך אתה מסכם חצי שנה בפורטוגל?
"זו הייתה חצי שנה לא פשוטה מבחינה מקצועית, בגלל שהציפיות שלנו כקבוצה היו קצת יותר גבוהות ממה שעשינו עד עכשיו. לצערי הודחנו מאירופה, אמרנו שיש לנו סיכוי לעלות שלב וגם לא היינו רחוקים מזה. היה חסר לנו אולי לעלות עוד רמה. בכל זאת מדובר בקבוצה חדשה עם הרבה שחקנים חדשים. גם בליגה ציפינו להיות במקום יותר טוב, עכשיו אנחנו במקום השלישי, כרגע ספורטינג מובילה את הליגה ופורטו שנייה. לוקח זמן להבין את השיטה של המאמן".
על החוויות האישיות שלו במדינה החדשה הוא סיפר: "בהתחלה החוויות המעניינות היו להיחשף לאוהדים מסוג אחר. אלה אוהדים של המועדון, כל הקבוצות במועדון, כל הענפים תחת מועדון אחד. עד כדי הוקי גלגיליות. בנפיקה מבחינת האוהדים זה משהו אחר. הייתי צריך לעכל אוהדים מסוג אחר".
איך תחושות שם בצל המלחמה בישראל?
"מאז שהתחילה המלחמה, מעבר לקושי האישי הגדול, זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בדגלי פלסטין אצל אוהדי היריבה. לא נתקלתי לפני כן בדבר כזה, לא בצרפת ולא בגרמניה. הכל היה רגיש, וגם לצערי איבדתי חבר טוב ולא מעט אנשים שהכרתי. ההתמודדות שונה".
"ב-7 באוקטובר היה לנו משחק חוץ בפורטו, אחד המשחקים הכי חשובים שהיו עד עכשיו העונה. התעוררתי לתוך זה, יש גם שעתיים הבדל אז קמתי כשהיה בארץ כבר 10:30, וכולם ישר קפצו עליי עם שאלות. החברים לקבוצה מאוד תומכים, משתדלים לא לדחוף יותר מדי".
"בהתחלה היו הרבה שאלות כי זה היה בחדשות מלא, אבל משתדלים לא להיות כל הזמן על זה. דווקא לבוא לאימון זה כמה שעות של ניתוק והם מבינים את זה ומכבדים את זה. הם יודעים שאיבדתי חברים טובים ושאני עובר תקופה לא פשוטה. גם המועדון מאוד תומך בי ולצידי לאורך כל התקופה הזאת. אני שמח שאני נמצא במקום הזה".
איך היה לשחק בליגה האירופית?
"זה הרגיש מדהים, מאז שהתחלתי לשחק כדוריד חלמתי לשחק בזירות האירופיות. ליגת האלופות זו המטרה הגדולה. כרגע זה עוד צעד לכיוון. הבית שקיבלנו הוא עם מחזיקת הגביע הצרפתי, מחזיקת הגביע הגרמני ואלופת שבדיה. בקלות זה היה יכול להיות בליגת האלופות. זה מאוד תרם לי והוסיף לניסיון. כיף לחוות את זה, גם לחוות את שבדיה היה חשוב כי את צרפת וגרמניה כבר חוויתי".
על הקרדיט שהוא מקבל מהמאמן שלו הוסיף לומברוזו: "המועדון השקיע הרבה מאוד בשביל להביא אותי. קנו אותי מקיילצה, לאור הבעיות הכלכליות שהיו שם, הוציאו אותי מהחוזה. הביאו אותי לשם על מנת שאוביל את הקבוצה. מצד אחד זה הרבה אחריות, ומצד שני אני אוהב את זה".
"תפקיד של מנהיג? אני אוהב לקחת אחריות, אני לא בהכרח מבקיע את מירב הגולים או הכי קולני, אבל אהיה בתפקיד שאנסה לעשות את האחרים טובים יותר. להגיע לקבוצה חדשה עם שחקנים שאתה לא מכיר זה תמיד לוקח זמן לבנות תיאום, אבל אני חושב שאנחנו לאט לאט מצליחים לבנות משהו יותר קוהרנטי ביחד. מרגיש בנוח עם המקום שלי שם. תמיד יש לאן להשתפר".
אתה מסתכל אחורה על ההחלטה לעזוב את קיילצה?
"לא. בסיטואציה שנוצרה שם היה לי הרבה מאוד זמן לחשוב על זה. היו לבטים לא פשוטים. ידעתי מצד אחד שנורא רוצים אותי ושיש לי מקום בקבוצה. השנה נראה שבאמת חסר להם עוד רכז, אולי אפילו מישהו בסגנון שלי. אבל מצד שני עברתי פציעה, ניתוח, ולא שיחקתי הרבה זמן, וגם שחקנים שם לא קיבלו משכורות לאורך מספר רב של חודשים, היה אי וודאות מאוד גדולה".
"החלטתי לא לקחת את הסיכון. בנפיקה זה בסך הכל אחלה של מדרגה מבחינתי. זה כן שיפור ביחס ללימוז'. אני שחקן יותר טוב ממה שהייתי לפני שנה, לומד המון מהמאמן. זה גם היה פקטור משמעותי בקבלת ההחלטות שלי, לעבוד תחת מישהו שיכול להוסיף לי הרבה כשחקן. אז לא מתחרט, מאמין בעצמי, אחזור למקומות האלה בקרוב".
כמה רחוק אתה רואה את עצמך ממשיך באירופה? לכמה עוד שנים?
"אין לי מחשבות כרגע בכלל על לחזור לארץ. יש לי מטרות גדולות שאף פעם לא התביישתי להגיד אותן. אני רוצה לשחק באחת המובילות באירופה, כבר חתמתי אפילו בקבוצה כזאת. הסיטואציה שנוצרה עם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והבעיות הכלכליות גרמו לי לקבל החלטה לא להמשיך שם. בטוח שאם אמשיך עם יכולת טובה, אני אגיע למקומות האלה בעתיד".
מה יהיה עם הנבחרת?
"יצאנו שוב לדרך חדשה עם צוות חדש. היה פה גל של לא מעט יציאות לאירופה של לא מעט שחקנים, זה היה דבר מבורך, אבל היום חלק חזרו לארץ וזה לא פשוט. לא פשוט לגור במדינה אחרת עם שפה אחרת, והדבר הזה קצת נבלם. אני כן מאמין בחומר השחקנים שיש לנו, אנחנו מסתכלים על נבחרות אחרות שעלו לאליפות אירופה כמו יוון וגיאורגיה, לא חושב שאנחנו נופלים מהן. צריך למצוא משהו, איזו דרך שאנחנו הולכים בה, דרך ברורה. מקווה ומאמין שעם הצוות החדש והשחקנים שיש לנו - נצליח לעשות את זה".
האם אתה ה-מנהיג של הנבחרת כיום? רואים בך בתור זה שמנהל את העניינים? פסקי זמן?
"אני לא חושב שזה עליי להגיד את זה. אולי אנשים מהצד יכולים להגיד. יש לי הרבה מה לתרום, גם מהידע ומהניסיון שצברתי בשנים האחרונות באירופה. תוך כדי משחק, בין אם בקבוצה או בנבחרת, זה יכול לקרות שאני אומר מה לעשות בפסק הזמן. חלילה לא מהמקום שלמאמן אין סמכות, פשוט שחקנים לפעמים מרגישים את המשחק, ואם אתה רוצה להכין את ההתקפה הבאה אז הרכז מדבר כי הוא הסמכות על המגרש".
"כן יש לי לא מעט על הכתפיים, זה גם בקבוצה וגם בנבחרת, וזה משהו שאני מאוד אוהב. זה הולך לשני הצדדים, זה אומר שצריך גם לספק סחורה. אבל זה בשיתוף פעולה, של כולם, גם המאמנים. עכשיו נעבוד עם סער פרנקל ו-ולדי קופמן ונראה שקורים דברים חיוביים".
אתה מאמין שבתקופת הקריירה שלך הנבחרת תגיע לטורניר גדול?
"חד משמעית כן".
