חברת מיקרו (ובשמה המלא מיקרו מוביליטי סיסטם) הממוקמת בשוויץ, חתומה על אחת מהמכוניות הזעירות הכי נחשקות - מיקרולינו 2.0 שהיא היורשת הרוחנית והחשמלית של האיזטה שיוצרה גם ע"י BMW וזכתה לכינוי באבלקאר (מכונית בועה). נזכיר כי המיקרולינו הוא רכב עירוני בקטגוריית L7e המוגדרת כ"אופנוע ארבע גלגלי כבד", המוגבלת להספק של 15 קילוואט (כ-20 כ"ס) ולמהירות של 90 קמ"ש. קטגוריה זו דורשת רישיון נהיגה ומתאימה לגילי 16 ומעלה.
הקטגוריה החמודה הזאת הולכת וצוברת תאוצה בעיקר בזכות סטלנטיס שמותחת את המעטפת עם סדרת דגמים שהחלה בסיטרואן אמי, אופל רוקס ופיאט טופולינו שזכתה לנגיעות רטרו, כאשר הן משתמשות באותה פלטפורמה וחלקן מציעות גרסאות מוגבלות ייצור נוספות עם מהדורות דיסני, שטח וכו'.
בנוסף, סיטי סטרנספומר הישראלית מתכוננת להיכנס לשוק האירופאי בשנה הבאה והיא רואה במיקרולינו מתחרה ישירה שכן שתיהן מוגדרות כסוג של מיקרו-פרמיום ובהתאם לכך גם התמחור הצפוי. פרט לאלה קיימות גם יצרניות מיוחדות שמתמקדות בקטגוריה זו וטיול ברחובות פריז או רומא יגלה לנו המון "בימבות" כאלה שצצות בכל סמטה צרה או חנייה בלתי אפשרית עם לוגו מוזר ולא מוכר, והן נמכרות כמו לחמניות טריות ככל שהעומס במרכזי הערים הולך וגובר, כשפתרונות אמיתיים לצמצום הזיהום ובעיות החנייה והפקקים לא נראים באופק.
המיקרולינו מיועדת לשני נוסעים, מציעה תא מטען של 230 ליטר ומנעד של 3 סוללות בקיבולות של 5.5, 10.5 ו-15 קוט"ש וטווח נאה יחסית של עד 230 ק"מ. מנוע 12.5 קילוואט (17 כ"ס) מאפשר נסיעה במהירות של 90 קמ"ש. מחירה של המיקרולינו 2.0 הוא עקב האכילס שלה, והיא מתומחרת ב-20 אלף יורו, זאת כאשר המתחרים שלו מקבוצת סטלנטיס למשל עולים רק 8,000 יורו, פער משמעותי לקהל הלקוחות.
לפיכך החליטו במיקרו לייצר גרסת "לייט" זולה יותר שתילחם על ארנקם של האירופאים ותתברג לקטגורייה אחת מתחת – L6e. הגרסה החדשה שומרת על המראה המוכר אך מותאמת לתקנות אלו, כאשר ההספק מוגבל ל-6 קילוואט (כ-8 כ"ס) והמהירות המקסימלית מוגבלת ל-45 קמ"ש. קטגורייה זו מאפשרת בחלק ממדינות אירופה לנהוג בה כבר מגיל 14 באיטליה וצרפת, ומגיל 15 בגרמניה, ספרד, אוסטריה ושבדיה.
