"התחלתי את קמפיין פריז 2024 עם בן זוג אחר, אבל אחרי שנתיים החלטתי שאני רוצה לצאת ללמוד ונרשמתי ללימודי גיאולוגיה בבן גוריון בבאר שבע – הכי רחוק ממקום שיש בו ים. אחרי שנה פתאום ניתאי, שהכרתי אותו בכללי מהנבחרת, התקשר אליי ואמר שבת הזוג שלו נפצעה ושאל אם אני רוצה לבוא להפליג אתו תחרות אחת. אמרתי יאללה למה לא, אני אפגוש את החברים מפעם וזהו. אבל בתחרות ההיא סיימנו במקום ה-5 כמעט בלי הכנה. אנשים היו בהלם ופשוט אמרו שכנראה כדאי שנפליג ביחד באופן קבוע. לא תיארתי לעצמי שיהיה לנו כזה שיתוף פעולה טוב. כשזה היה כל כך טוב זה הפתיע גם אותי. אמרתי לו בהתחלה ניתאי אני לא כל כך בכושר, והוא אמר לי 'הלא בכושר שלך זה מספיק טוב'".
כך מספרת נועה לסרי, השייטת האולימפית הישראלית וחלק מהצמד נועה לסרי וניתאי חסון שסיים במקום ה-7 באליפות העולם האחרונה, על תחילת הקשר המקצועי עם ניתאי. השניים, לסרי בת 24 וחסון בן 25, הבטיחו מעשית את מקומם במשחקים האולימפיים של פריז 2024 ונחשבים למועמדים בולטים למדליה בשנה הבאה. בריאיון מיוחד ל-N12 מספרים השניים על הקשר המקצועי – והממש לא רומנטי ביניהם, על מה מדברים כל כך הרבה שעות בלב ים ומה הקשר בין גיאולוגיה ושייט.
"האמת שאני ממש לא מגדיר את זה שידעתי שזה יהיה זה עם נועה מהרגע הראשון", מפתיע חסון. "בענף הזה צריך היכרות מאוד עמוקה בכדי להצליח, בלי זה קשה להיות טובים ושלמים. צריך המון תיאום ואני יודע שזה לוקח זמן. במשך שנה וחצי הפלגתי עם בת זוג אחרת ואני יודע כמה זה קשה. בהתחלה גם חשבתי שנועה תבוא רק לתחרות אחת בגלל שהשותפה הקודמת נפצעה, אני והמאמן חשבנו שהסיכוי שהיא תצליח לחזור לרמות הגבוהות קטן אחרי שהיא פרשה ללימודים. אבל היא הפתיעה את כולם".
"מערכת היחסים שלנו היא ממש זוג לכל דבר, חוץ מהקטע הרומנטי", משלימה לסרי. "רוב הזמן הוא השיחה הראשונה שלי בוואטסאפ, אנחנו מדברים על הכל, גרים ביחד. בשביל להפליג טוב יחד אני מאמינה שאנחנו צריכים להכיר טוב כבני אדם, אז אנחנו מדברים על הכול. ככל שמפליגים יותר זמן ביחד יש את הניסיון הזה של להבין בלי לדבר. זה גורם לזה שנחזה מראש מה אנחנו חשובים ומה המתחרים הולכים לעשות. התקשורת שלנו היא תקשורת בונה. לא משנה אם במקרה מישהו מפשל, השני מרים אותו ולא נגררים לכדור שלג של טעויות. אנחנו מקליטים את עצמנו כדי לשמוע בדיעבד אם אמרנו משהו טוב או לא טוב ולומדים מזה".
ובכל זאת, אחרי כל כך הרבה שעות לבד בים וימים שזה רק אתם בתחרויות בחו"ל, אין מחשבה להפוך את זה גם למשהו רומנטי?
לסרי: "לדעתי זה מתכון לצרות. טוב לנו ככה. אנחנו מכבדים אחד את השנייה ויודעים הכול אחד על השנייה. אנחנו בונים הכול מאוד מקצועי. יש לנו מתחרים מגרמניה שהם נשואים ואני יכולה להגיד מקרוב שזה מאוד קשה. אני חושבת שזה לא מה שאנחנו מחפשים".
ובכל זאת, שניכם רווקים. אז מה עם זוגיות?
חסון: "קשה להתחיל משהו עם בחורה כשאתה יודע שרוב הזמן לא תהיה בארץ. השנה הכי הרבה זמן שהייתי ברצף בישראל זה 9 ימים. אנחנו משהו כמו 250 ימים בשנה בתחרויות ואימונים בחו"ל. מה שכן, אני יכול להגיד שאני מאוד מחובר לישראל ורוצה להשאיר את השורשים שלי כאן, ככה שכשאני אתמסד אני יודע שזה יהיה בארץ".
לסרי: "מבחינתי זה מאוד קשה לעשות גם וגם. אני מרגישה שאני לא פנויה נפשית. אני ממוקדת כמעט ב-100 אחוז בספורט".
אז אחרי שסגרנו את הנושא הרומנטי, תארו לי את הזוגיות שלכם על הסירה.
חסון: "העונה הראשונה שעשינו יחד התבססה בעיקר על למידה. עכשיו אני מרגיש שאני מכיר את נועה הרבה יותר טוב, יודע מה עובר לה בראש, מה המניעים שלה, מה צורת ההתנהגות והחיים שלה. רק ככה אפשר להגיע לתוצאות. אם מצליחים לפני זה במקרה. עכשיו התקשורת שלנו מאוד טובה ואנחנו מאוד סומכים אחד על השנייה. איתה אני יודע שיש לי פרטנרית שנלחמת איתי עד השיוט האחרון. מהבחינה הזאת הייתי רגוע".
לסרי: "החוזק שלנו זה התקשורת שלנו. עכשיו למשל אני לא צריכה לחשוב 100 פעמים לפני שאני מדברת ואם זה אולי יעליב אותו. למשל אם אני נותנת לו הוראה לשנות משהו מסוים, הוא מקבל את זה ברוח טובה והוא מבין שזה לא סתם בשביל להציק לו כביכול. אין אגו. אם מישהו מחליט משהו זה לא משנה מי החליט מה העיקר שזה יהיה לטובת הסירה. אני לא מבזבזת אנרגיות מיותרות שזה לא בים".
נשמע שהיה לך קשה להתחרות עם פרטנרית אישה.
לסרי: "אני בחורה פשוטה שאוהבת שאומרים את הדברים דוגרי. אין לי פסיכולוגיה של בנות ואולי בגלל זה היה לי קצת קשה לפני זה. עם בנות היו לי דברים יותר רגשיים. לפעמים רבנו על מה שכל אחת אמרה, או ששמרנו בבטן וזה מתפוצץ אחר כך. לי ולניתאי יש הפרדה מוחלטת. בחוף אחר כך אנחנו גרים באותה דירה 8 חודשים בשנה אז אנחנו חייבים להיות חברים".
חסון: "דווקא מבחינתי ההבדלים לא גדולים לעומת להתחרות עם גבר. אני חושב שיש בזה דווקא המון פלוסים. השיח יותר רגוע. פחות טסטוסטרון, פחות פיצוצים, פחות אגו. אני מאוד נהנה מזה. שיתוף הפעולה הוא למטרה משותפת לגמרי".
ועל מה מדברים כל כך הרבה שעות לבד בלב הים?
לסרי: "טקטיקה. פשוט טקטיקה. אין זמן לדיבורים אישיים או משהו כזה כמו שאולי אנשים חושבים. מה שאנחנו עובדים עליו עכשיו זה להבין מה אנחנו עושים ברגעים האלה כשמשהו מתפקשש. כל הזמן יש לנו דיאלוגים על יריבים, על שינויי רוח, על המצב שלנו לעומת אחרים".
חסון: "התקשורת על הסירה היא ללא הפסקה. זה מתחיל בהכנה לשיוט, בנייה של אסטרטגיה, אומרים מה כל אחד הרגיש בחימום, איפה יש יותר רוח, האם יש מגמה של שינוי, תחזית, הכנה. במהלך התחרות מדברים הרבה על הסירות לידנו. מה שמיוחד בשייט זה שמתחרים נגד כולם באותו זמן. זה לא כמו ג'ודו שכל פעם זה נגד מישהו אחד, ובגלל זה יש המון דיבור טקטי גם על היריבים, ניהול סיכונים. לא מדברים דברים אישיים, אבל אם למשל יש לחץ אני יכול לשתף אותה והיא תבין אותי".
"נקודת מפנה"
אחד מהרגעים האלה שבהם משהו מתפקשש, כמו שהזכירה לסרי, התקיים ממש בשיוט הראשון של אליפות העולם. הצמד אומנם נראה מצוין וסיים את השיוט במקום השני, אלא שאז מאמנם גידי קליגר הודיע להם שהם פסלו. אבל במקום שהדבר הזה יפיל אותם, דווקא מכאן הצמד צמח: "זו הייתה נקודת מפנה, או שמכאן נופלים כמו שקרה לאנשים אחרים, או שתופסים את עצמנו בידיים ומתרכזים בשיוטים הבאים", אומר חסון. "זה מה שעשינו, לי היה ברור ש'אוקיי, קרה, באסה' והתחרות מתחילה מהשיוט השני. אמרתי, סיימנו במקום השני, זה אומר שאנחנו טובים, אז אין סיבה שלא נעשה טוב בהמשך התחרות".
והוא צדק. הצמד סיים את האליפות במקום ה-7 והמאוד מכובד, הבטיח לישראל את הכרטיס למשחקים האולימפיים בדגם הזה – וכשהם הצמד המוביל בפער על שאר הצמדים בארץ, הם בעצם מבטיחים לעצמם את המקום בפריז 2024: "כשחזרנו לחוף והבנו שהבטחנו את המקום זו הייתה התפרצות רגשות. בכינו, צעקנו, התקשרנו להודיע להורים. זו הרגשה נהדרת. הצלחנו לעמוד בכל הלחצים והציפיות שלנו ושל האנשים", אומרת לסרי.
"עכשיו אנחנו יודעים שיש לנו ראש שקט להתרכז בלהיות הכי טובים באולימפיאדה ולא צריכים עוד תחרות קריטריון", מסביר חסון. "אנחנו יכולים להשקיע באימונים באתר האולימפי ולהכיר אותו הכי טוב שאפשר. זו הכנה אופטימלית. מצד שני, יש היצר התחרותי, אנחנו לא מגיעים כדי להגיע – אלא כדי להשיג מדליית זהב. זה נותן דרייב להמשיך קדימה".
נועה, את מסכימה איתו? המטרה היא זהב בפריז 2024?
"אני תמיד אומרת שקודם כל טוב שאנחנו שם, אבל אני עדיין לא יכולה להגיד מה אנחנו מכוונים שם. נדע רק לפי איך שיילך בשנה הבאה. אי אפשר לקפוץ מעל הפופיק. הבעיה היא שזו תהיה אולימפיאדה ראשונה של שנינו, ככה שאנחנו נבוא בלי ניסיון. יש מחשבות על פודיום, ברור, אבל אי אפשר להבטיח את זה. אנחנו מכינים את עצמנו לשנה קשה כדי להתכונן לתחרות הכל כך מיוחדת הזאת".
לסרי, שכאמור כבר פרשה פעם אחת מהענף והתחילה ללמוד תואר ראשון בגיאולוגיה, וחסון כבר בהחלט חושבים על היום שאחרי פריז 2024. היא שואפת לחזור ללימודים ולהתפתח בענף עד שתהפוך ל"חוקרת, עד כמה שזה נשמע ילדותי". הוא רוצה להמשיך לפחות עוד קמפיין אולימפי אחד, ללוס אנג'לס 2028, אבל מבין "שבמדינה עם יוקר מחיה כזה גבוה, צריך גם להתחיל ולחשוב על 'עבודה של גדולים' ולהקים משפחה".