הצד האפל של הספורט הישראלי. במסגרת התחקיר "עולות להתקפה", של התוכנית "זמן אמת" בכאן 11 נחשפו הערב (חמישי) ספורטאיות בולטות ממספר ענפים שונים, שבחרו לטענתן לשתף בהטרדות מיניות לכאורה שחוו מצד מאמנים ואנשי מערכת בכירים לאורך השנים.
בחלק הראשון לתחקיר שפורסם, שיתפו מספר ספורטאיות עבר, כל אחת בטראומה האישית שלה. אינה יופה, אשר ייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות, הייתה אלופת ישראל לשעבר בשחייה אומנותית. "מגיל צעיר הייתי מושקעת בספורט. התחלתי להתאמן בעקבות פרויקט שחייה בביה"ס", סיפרה תחילה יופה.
"לקראת האולימפיאדה התחלנו לעבוד עם פסיכולוג ספורט ומעסה. אני הרגשתי שהמגע זה לא הדבר הנכון עבורי, אבל זה המקצוע. הגעתי לטיפול הראשון עם המעסה, והוא נשאר בחדר בזמן שהסרתי בגדים. בהתחלה הוא התלהב מזה שאני מדוגדגת בקלות וקופצת מהמגע, ובהמשך ההטרדה המשיכה בחלקים מילוליים".
יופה המשיך וסיפרה: "הוא אמר שהוא היה שמח להיכנס איתי למקלחת לעסות אותי בקרקפת. אחרי זה, הוא התחיל לעסות לי את החזה ואמר לי שאני יכולה להוריד את המגבת, ואחרי כמה דקות הוא הוריד אותה ואמר לי אני לא יודע למה את מתביישת. הייתה סיטואציה שהיה לי קרע בשריר והוא ניצל את זה כדי לגעת בי כשאני לגמרי חשופה, והוא הזיז את התחתון ונגע בי, וקפאתי. לא אמרתי לו כלום, לא הגבתי. לא עברה המחשבה לקום לעצור את זה"
"גם כשהתנגדתי, המאמנת הייתה מכריחה אותי לחזור לטיפול, היא השתמשה במלגה כדי להראות שאנחנו מקבלות כסף ואנחנו צריכות לעשות את העבודה שלו. היה קיים פחד שאולי יעיפו אותי. להגיע לאולימפיאדה, זה החלום, וכל מי שאת תלוי על אם את מדברת או לא על מה שקרה. התחושה היא שמשתיקים וממשיכים לפגוע. אחרי כל טיפול אני מתעקשת שאני לא רוצה לחזור והמאמנת מכריחה אותי. המצב הנפשי שלי לא קל".
יופה המשיכה: "הייתי צריכה תמיכה נפשית ונוצר עם הפסיכולוג קשר טוב, אינטימי. הוא היה האור היחיד בחיים שלי. מאוד אהבתי את המטפל, עד כדי מאוהבת. כששאלתי אותו על זה בטיפול, הוא אמר שיש לו חברה אבל הרגשתי שהמשיכה הדדית".
"בהמשך, השיח בטיפול היה יותר מיני, הוא החמיא לי על הגוף המיני. הקשר הטיפולי הסתיים, הוא אמר שהוא סיים את תפקידו כמטפל. הוא הגיע אליי, והתחיל לגעת והקשר עם המטפל התחיל להיות מיני. אמרתי לו שאני במקום פגיע, והוא ניצל את זה".
אתי לוי, ספורטאית שחייה אומנותית, שיתפה גם היא באירוע האישי לכאורה שעברה לטענתה מול המאמן ירון זקס: "היה ברור שהוא טיפוס שמחפש להתקרב לילדות. זו הייתה תקופה שהמודעות לא הייתה דומה. הוא היה נכנס למלתחות בתחתונים, נוגע לנו בטוסיק. זה קרה אינספור פעמים. אור אדום, הוא היה נכנס למים וצולל מתחתינו והבנות הגדולות היו מדברות על זה לפני, שצריך לתפוס ממנו מרחק".
"הוא היה יודע שאפשר לנצל אותי. הוא עבר לגור בשכונה שלנו. אחרי הנסיעה הראשונה שהוא הקפיץ אותי אחרי האימון. היה לי תיק אימון גדול ואמרתי לו שאני אשים אותו עליי. והוא היה מתחיל לגעת בי תוך כדי הנסיעה, הוא היה עוצר לפני הבית ועושה מה שבא לו. כל מה שקרה בתוך האוטו, אני מרגישה כמו מישהי שרואה את זה מהצד. זה היה מנגנון של הנפש, וזה היה מתמשך. זה לא היה אונס פרופר, אבל זה התקדם מנסיעה לנסיעה".
"הוא הגיע לכל מקום שרצה מבלי שאתנגד, הייתי קפואה, לא יכולתי לדבר או לצעוק. ניסיתי להסית את היד שלו באלגנטיות הוא היה פותח את כפתור המכנסיים, הייתי באה עם טייצים אבל גם זה לא עזר. הוא נוגע במקום הכי אינטימי ומביך של ילדה בת 11. בשלבים האלה הייתה מתחילה בחילה וכאב בחזה. הרגשתי אשמה אז שתקתי".
"הייתי בוכה במדרגות ליד הבית, ונכנסת הביתה כאילו לא קרה כלום. הייתי צריכה לשפשף את עצמי מהזוהמה. חיכיתי שמישהו ישאל אותי מה קרה. הקושי לדבר עם אמא שלי, היה לי ברור שהיא תיקח את זה על עצמה".
"אחרי שעזבתי את השחייה הייתה לי תקופה דיכאונית. בגיל 27 שיתפתי את אמא שלי במכתב שכתבתי באוטו. לא הספקתי לדבר אתה על זה כי היא נפטרה. היא לקחה את הסיפור מאוד קשה. קצת אחרי זה מצאתי בארנק את המכתב הזה, היא הלכה איתו לכל מקום".
ליאן ויתקין, מתחרה טריאתלון ורכיבת הרים, דיברה על המקרה האישי שלה בתוכנית: "בגיל 8 התחלתי טריאתלון ובגיל 16 הזמינו אותי להתקבל לוינגייט. עזבתי את בית ההורים, בי"ס, חברות, אבל בשביל האולימפיאדה עשיתי בחירה כדי שאני אגיע לשם".
ויתקין תיארה את הקשר עם מאמנה, אורי זילברמן: "הקשר היה מאוד הדוק, היינו בתקשורת מאוד פתוחה, סמכתי עליו בדברים אישיים. בסיום השירות הצבאי החלטתי שאני נותנת את ה-120 אחוז שלי כדי להשיג קריטריון אירופי. השתתפתי באליפות אירופה וקבעתי קריטריון לאליפות עולם. זה היה אושר עילאי. הרגשתי שזה הצלחה של שנינו"
ויתקין נזכרה ברגע המטלטל בחייה: "זו הייתה שעה מאוחרת והוא קרא לי לשיחת סיכום. הוא הגיע אליי לחדר, והתחלנו לדבר על הישג. בדרך כלל זה קצר, ואמרתי לו שאני רוצה ללכת לישון ומאוחר. אמרתי לו שאני הולכת לישון. הוא הלך, כיבה את האור, נכנס בין הקיר לביני ונשכב מאחורי. לא אמרתי לו ללכת, פשוט קפאתי. אני מבינה שאסור לי להסתובב כי אני מבינה שאם אני אסתובב הוא יניח שאני נותנת לו הסכמה למשהו, ונשארתי בפוזיציה הזו. ועשיתי כאילו אני ישנה. הוא שם עליי יד על הכתף, ולא הגבתי. באיזשהו שלב לפנות בוקר הוא הלך".
"לא הבנתי מה המאמן שלי רוצה, מה אמור לקרות. זה לא אדם זר, ולא היה לי הבנה מה עושים. מאותו אירוע השתנו החיים שלי ולא הייתי אותו אדם. נכנסתי לדיכאון. הייתי ילדה מולו. לא הייתי אישה בת 21, הייתי ילדה בת 13 שעושה מה שהמאמן אומר ומנסה להיות באולימפיאדה".
"ניסיתי להמשיך רגיל, אבל שום דבר לא היה רגיל. חשבתי על איך שהוא מסתכל עליי בזמן אימונים. הרגשתי חשופה מולו. נסענו לאליפות עולם. והייתי נורא בלחץ. זו הייתה תחרת קריטית כי שם ניסיתי לקבוע קריטריון אולימפי. ובתחרות קפאתי, הייתי בחרדה. סיימתי בין האחרונות, לא קבעתי שום קריטריון לסגל, וסיימתי לבד בוכה".
ויתקין תיארה מה קרה מול זילברמן לאחר מכן: "היינו יחד שבוע לפני התחרות ולכל אחד מאיתנו היה חדר. כל ערב הוא היה בא אליי לחדר אחרי שכולם עזבו ומנסה להתקרב אליי, לדבר איתי. בכלל לא היה אכפת לו מהביצוע שלי. בתחרות הגעתי לקוצר נשימה ולא הבנתי מה אני עושה, ועצרתי בתחרות והעפתי את האופניים וחשבתי שאני פורשת".
"חזרתי לדירה, ובאיזשהו שלב הוא בא לחדר. האור כבוי והא נכנס למיטה לידי, הוא מסתכל עליי בעיניים והוא אומר לי "אני רוצה לנשק אותך". ולא אמרתי כלום, ואז הוא מקרב את היד שלו אליי ואמרתי לו אני לא חושבת שזה רעיון טוב. חזרנו לפגרה ואני לא חזרתי. סגרתי את התריסים וניסיתי לישון ולא לקום. הגעתי למצב אובדני. נכנסתי לבית מאזן, שזה חלופת אשפוז. ניסיתי לשקם את החיים שלי וידעתי שאני אעשה משהו".
המידע עבר לוועד האולימפי וגם לאיגוד הטריאתלון אבל זה לא היה המקרה היחיד. על פי התחקיר נמסר שספורטאית נוספת דיווחה על מאמן אחר שפגע בה, אבל לא נעשה דבר בנושא. בסיום הסיפור עבר לאיגוד, וזילברמן הפסיק לאמן את נבחרת ישראל.
שחיינית נוספת שבחרה להיקרא י' בתחקיר, מסרה: "היינו שישה ילדים בבית, ובאיזשהו שלב אמרו לאמא שלי שאם היא לא תשלם אני לא אוכל להגיע לחוג. בגלל שהייתי טובה התקדמתי. הגעתי לנבחרת, ואמא שלי החליטה לכתוב מכתב שאין לה כסף לשלם על זה. המאמן שלי ראה שאין לי גב כלכלי".
י' המשיכה ומסרה בתחקיר: "הוא היה בן 50 ואני הייתי בת 10, 11. הוא היה עוזר לי בדברים קטנים בהתחלה, הוא אמר לאמא שלי שהוא ידאג שאני אלמד. זכיתי להרבה דברים בחינם, מחנות אימונים. זה היה רק כלפיי. אני חושבת שהוא שם עליי את הכוונת. הוא אמר לי באימונים הראשונים - את תגיעי לאולימפיאדה, ואני האמנתי. הוא נוגע לי בגב לפני שאני נכנסת לאימון. הייתי מפחדת לחייך. זה היה מגביר את המגע, את הנגיעות האפורות מסביב. עברנו כמה שחיינים לגור איתו בבית. חוץ ממני כולם היו עם שכר דירה".
תגובת נציגי אורי זילברמן: "אנו מצרים על כך ששמו של מר זילברמן - איש מקצוע מהמעולים שבתחומו, אשר תרומתו האדירה לספורט הישראלי והישגיו המדברים בעד עצמם - שורבב ונקשר בתחקיר זה. הדברים, בפרט נוכח חשיבותו הרבה של הנושא המחייבת התייחסות רצינית, מעמיקה ומבוססת הרבה יותר מאשר הישענות על דו"ח בודד של בדיקה רשלנית אשר בוצעה ללא הרשאה ובתוך חריגה מסמכות, ומבלי שנתנו בידי הבודק הכלים וההרשאות המתאימים לבירור הוגן ותקיף המאפשר הגעה לחקר האמת".
"על מנת שלא לפגוע בפרטיותה ובכבודה של הגברת ויתקין אנו בוחרים שלא להתייחס לטענות בדבר מצבה הנפשי, אשר הורע עוד קודם לאירועים הנטענים וללא קשר אליהם, זאת חרף ניסיונה להיתלות בהם גרום למצבה. הימנעותה של הגברת ויתקין מבירור גרסתה השקרית בכלים משפטיים מקובלים, בין פליליים ובין אזרחיים והתחמקותה מהעמדתה לבחינה מקיפה והוגנת בכלים ראיתיים, מוכרים ומקובלים - מדברת בעד עצמה, בדומה גם בחירתה לנהל את עניינה באמצעי התקשורת. כלל טענותיו של מר זילברמן ביחס לאופן ניהולו של הליך הבדיקה יתבררו בבית המשפט במסגרת תביעה שעל הכנתה אנו שוקדים בימים אלה".
תגובת איגוד הטריאתלון: "איגוד הטריאתלון רואה בחומרה רבה את האירוע שחוותה הספורטאית ליאן ויתקין והתייחס לדברים בכובד ראש וביסודיות בזמן אמת מיד כשנודע לו אודותם, והכול על מנת לוודא שמקרים כאלה לא יחזרו. יצוין כי עם היוודע המקרה מינה איגוד הטריאתלון עו"ד, בודקת חיצוני מקצועי לבדיקת האירוע. בהתאם להמלצת הבודק החיצוני הוחלט שתינתן תמיכה בליאן בצורה מקיפה ועוטפת בהתמודדות שלה עם המקרה במימון מלא של האיגוד".
"בנוסף, ובהתאם לתוצאות הליך הצדק המלא, במסגרתו בחרה ליאן לפעול, פעל האיגוד להפסקת עבודתו של המאמן באיגוד. כמו כן ועל מנת להבטיח ולהטמיע בהמשך פעילות בטוחה ותקינה לכלל הספורטאים והספורטאיות, נקט האיגוד ביישום פעולות כגון: השתלמויות בנושא מוגנות, הרצאות והסברה לכלל בעלי התפקידים באיגוד ועוד. איגוד הטריאתלון חרט על דגלו מדיניות של אפס סובלנות כלפי מקרים של פגיעה או הטרדה מינית ולא ישלים עם פעולות או התנהגויות שיפגעו בספורטאים ובספורטאיות שלנו בעבר, בהווה או בעתיד. לא ידוע לאיגוד על מקרה נוסף של ספורטאי או ספורטאית שחווה אירוע בעל אופי דומה ויצוין כי עד היום לא התקבלה באיגוד פנייה בעניין כזה, ככל ותתקבל, היא תטופל מייד וביסודיות וברצינות הנדרשים".
ירון זקס בחר שלא להגיב לטענות.
