כמעט שבועיים עברו מאז שפורסם כי אסתר רוט שחמורוב, אחת הספורטאיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אושפזה עקב סיבוך בכליות. בראיון שערכה הערב (שישי) לדני קושמרו ב"אולפן שישי", היא סיפרה על האשפוז, אך גם על האסון שפקד אותה ואת המדינה באולימפיאדת מינכן, על הקריירה שלה ועל מה מחכה לה כעת.
"היו שמועות שאני גוססת וכן הלאה. הייתי באמת במצב לא טוב", סיפרה הספורטאית הענקית, "לקחתי את עצמי ברגע האחרון והתאשפזתי. אני לא חוששת בשביל עצמי. ברור שכל בן אדם רוצה לחיות, אבל יש לי גם אחריות כלפי המשפחה שלי. פתאום בגיל 67 הפכתי להיות סבתא. הילדים כל כך מחוברים וזקוקים לי ופתאום אני נעלמת להם. אני מרגישה את המחויבות שלי אליהם".
"הרגשתי לא במיטבי", חשפה רוט שחמורוב על הרגעים לפני האשפוז, "הבן שלי אמר 'אמא אם את לא באה עכשיו, אני מביא אמבולנס'. לא הייתה לי ברירה. למחרת היה לי מירוץ שהייתי צריכה להזניק, אבל הבן שלי לא הסכים וזה היה מאוד נבון מצידו. עברתי בדיקות כל הלילה ואז התאשפזתי. היו שמועות, הבנתי שאנשים התקשרו ורצה שמועה שאני גוססת. המצב לא היה מזהיר, אבל הייתי כבר בידי הרופאים. אני לבד כבר ידעתי שיש בעיה בכליות".
רוט שחמורוב המשיכה וסיפרה על התפנית הראשונה במצבה הרפואי, לפני 14 שנים: "כשהגעתי למצב שאני כבר צריכה להיות מושתלת לא היו פתרונות בארץ. אמרו לי לכי לחפש. אז לא ידעתי מה לעשות, הייתי חסרת אונים. עם כל השם שלי, מה הייתי עושה, הולכת מבית לבית לחפש כליה? ניסיתי לחפש תורם, אבל אתה צריך לעבור ועדות וכשמצאתי תורם הועדה לא אישרה לו".
"אחרי כמה זמן בא אליי מישהו ואמר שיש אופציה לעשות בחו"ל, אז נאלצתי לעשות את זה. 14 שנים הכליה תפקדה יותר טוב מכשהייתי ספורטאית. קיבלתי כליה מגבר בן 40 וזה נתן לי כוחות להתאמן שלוש פעמים ביום ולעשות את כל העבודות שאני רוצה".
הספורטאית, שהייתה חלק מהמשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן, שיתפה את שאירע בגרמניה באותו הזמן: "זה היה האסון הגדול ביותר, שנחת עליי בפתאומיות, ללא הכנה. המאמן שלי לא חזר ואני חוזרת איתו במטוס. אני למעלה, הוא בארון מתים למטה. איך בחורה צעירה יכולה לקלוט את זה ולהמשיך בחיים?".
"פנו אליי רופא המשלחת ומנהל המשלחת ואמרו לי שייתנו לי שני כדורי שינה ושהם רוצים שמחר אופיע לריצה", המשיכה האתלטית לשעבר, "הם רצו להעביר באמצעותי שישראל לא נכנעת ולא מוותרת. ואני בסך הכל הייתי נערה צעירה, אני לא הבנתי את ההחלטה הזו. לקחתי את הכדורים ואני זוכרת שבשינה היו לי כל מיני חלומות פטריוטיים שאני אנצח בשביל המדינה. בסוף האירוע נמשך, זו הייתה הרגשה נוראית, כאילו אנחנו נזרקים מהאולימפיאדה. הם עשו רק יום אחד הפסקה לעצרת זיכרון והמשיכו כרגיל".
עוד המשיכה רוט שחמורוב וסיפרה גם על התחרות בה הפסידה לחמש ספורטאיות מזרח אירופאיות שנטלו סמים לפני הריצה: "זה היה עולם של סמים וכולם ידעו את זה. הם לקחו את הבנות האלה ועשו כל מה שהם רוצים. היום אנחנו יודעים שהדברים האלה הקפיצו להם את התוצאות. יש לי תחושה שאנשים יודעים את האמת, הם יודעים את העולם בו אנו חיים. כולם יודעים שאולימפיאדה, גם במינכן, יש סמים. זה היה עולם לא אמיתי, של רמאות ואני ידעתי שבעולם הזה אני נמצאת".
"אני לא רציתי שהשיא הישראלי שלי יחזיק כל כך הרבה, אבל כולם נרתעו מהתוצאה. בסוף דיאנה הצליחה לעשות את זה ואני אאחל לה באולימפיאדה הבאה שלפחות תעלה שלבים, והיא עשתה את שלה. אתה יודע, יש לי כרטיס, כשאתה מגיע לאולימפיאדה אז שוקלים אותך ומודדים אותך, מאז שום דבר לא השתנה אצלי במדדים שרשומים על הכרטיס".
לבסוף התייחסה האתלטית האגדית למה שמחכה לה בהמשך: "אני לא אנצל את הבמה הזאת לבקש. אני בחיים לא אוציא מהפה שלי משפט שאומר 'תתרום לי, תעשה לי'. אני עכשיו פה בידיים של הרופאים. כל אחד שרוצה להוציא מעצמו משהו זה לא מובן מאליו בכלל. מאחלת לעצמי שאוכל לתפקד בשביל נכדיי. אמא שלי הייתה חולת דיאליזה והיא הלכה וקמלה שאלתי אותה למה זה שווה, היא אמרה שהיא רוצה לראות את הנכדים והילדים. עכשיו אני מבינה אותה. אם אני לא עושה ספורט, אני לא רוצה את זה. אני לעד אהיה ספורטאית ואני אמות כספורטאית".
