זה היה מחזה מתוך סרט אפוקליפטי. בעיצומה של מגפת הקורונה, במרכזו של אצטדיון ארתור אש באליפות ארה"ב הפתוחה 2020 התמודדו שני כוכבי טניס, חברים קרובים על המגרש ומחוצה לו, ברגע השיא של הקריירה - לעיני 20 אלף כיסאות שוממים מאדם. רק צוותי האימון, המשפחה, והשיפוט הורשו לקחת חלק באירוע ספורט שנכנס לספרי ההסטוריה ונלמד בין כתלי בתי הספר לרפואה.
"מנצלים" את העדרם של רפאל נדאל, רוג'ר פדרר, והפסילה של נובאק ג'וקוביץ' – אחרי שפגע עם כדור בשופטת קו, דומיניק ת'ים וסשה זברב ידעו, כאמרת הקלישאה שזה עשוי להיות עכשיו, או לעולם לא. בהופעה הרביעית שלו בגמר של גרנד סלאם, אחרי שני הפסדים לנדאל ואחד לג'וקוביץ', דומיניק תים זכה לרגע התהילה שלו אחרי שהיה לשחקן הראשון מזה 71 שנים שחוזר בגמר ארה"ב מפיגור בשתי מערכות כדי לנצח את הגרמני בחמש מערכות, בתום ארבע שעות מורטות עצבים.
ההישג של דומיניק ת'ים לא היה רק על המגרש, אלא בעיקר בתוכו עם עצמו. אבל יותר מכל, אחרי שבמשך שנים סומן כשחקן עם פוטנציאל לרשת ביום מן הימים את מקומם של אחד משלושת הגדולים - הוא חשב, היה משוכנע, שהוא בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון. או במילים אחרות - העולם לרגליו. אבל מה שקרה מאותה נקודה והלאה הוא סיפור קצת יותר מורכב. וגם מצער.
הפציעה
בגיל 27, ת'ים התחיל את 2021 בתחושות מעורבות; הוא סיים את העונה הקודמת עם פספוס גדול בגמר ה-ATP בלונדון אחרי הפסד לדניל מדבדב, אולם לפחות מבחינתו, סגר חמש שנים ראשונות ב-ATP בצורה מוצלחת עם חמישה תארים בשנת 2019, כולל אינדיאן וולס, ותואר גרנד סלאם ראשון כשנה לאחר מכן, שאמורים היו לשמש לו קרש מקפצה להישגים מפוארים.
למרבה הצער, שנת 2021, בדיעבד, תהיה הגרועה ביותר בקריירה שלו עד כה, והתואר באליפות ארה"ב הפתוחה – האחרון עד היום. שורה של הפסדים זוללי בטחון נערמו בזה אחר זה: החל בסיבוב הרביעי באליפות אוסטרליה וכלה בהדחה בסיבוב הראשון של טורניר דובאי ללויד האריס הדרום אפריקני - כולם התבררו כמדרון חלקלק. הוא נלחם בהמשך העונה כדי להשאר תחרותי, נאבק בפציעה קלה בברכו, אבל זו הייתה הפציעה בפרק כף היד בטורניר מאיורקה מול אדריאן מאנרינו הצרפתי, שבסופו של דבר השביתה אותו ממשחק פעיל.
סוג הפציעה של ת'ים בפרק כף היד נדון לא פעם, כולל השוואות לפציעה של דל פוטרו – שהכריחה את המגדל מטנדיל לפרוש בסופו של דבר אחרי אינספור ניסיונות קאמבק כושלים. אולם הרופאים של דומיניק ת'ים, חלקם מומחים שהגיעו מהמחנה של רפאל נדאל אבחנו אצלו פגיעה קלה יותר – מתיחה בגידים של יד ימין, בדיוק במסגרת ה"נעילה" של המחבט בקצה, שמאפשרת לו להניף את חבטת הפורהנד ללא מגבלות בעוצמה או באחיזה.
"זה קרה בחבטה אחת ספציפית. אבל בגלל שמדובר באזור מאוד רגיש לשינויים בכוח – אין סיכוי לחזור לרמה תחרותית – או אפילו להשתמש בפורהנד בצורה נורמלית", כך הסביר ת'ים לאחר האבחנה. הפרוגנוזה של הרופאים – 5 שבועות עד להחלמה. ועל אף שהפציעה התרחשה ביוני, הוא נאלץ לסיים את עונת 2021.
חוזר לעצמו?
ת'ים דורג בשיאו במקום השלישי בעולם עם סך פרסים מצטבר של 30 מיליון דולר. אולם באמצע שנת 2022, בשל העדרות ממושכת, הוא הגיע לנקודת השפל – מקום 352. הוא התחיל את השנה בסוף מרץ בטורניר מרבלה בספרד במסגרתו הפסיד למדורג 228 פדרו קאצי'ן, המשיך לעוד תבוסות בבלגרד, אסטוריל, מדריד, רומא, ג'נבה ורולאן גארוס – בסיבובים מוקדמים. הניצחון הראשון שלו מזה שנה וחודשיים, אירע בטורניר הביתי שלו בזלצבורג מול בן ארצו פיליפ מיסוליץ' המדורג 210 בעולם. אולם בסיבוב הבא, שוב הפסיד והודח מהתחרות.
בהמשך השנה הוא הצליח לאסוף נצחונות נגד פרצופים יותר מוכרים; באטיסטה אגוט בשוודיה, גריגור דימיטרוב (דורג 19) בטורניר ווינסטון, רישאר גאסקה בטורניר מץ, ואפילו נחת פה בתל אביב כדי לנצח את לאסלו דג'רה הסרבי. ההישג המשמעותי נרשם בטורניר אנטוורפן בבלגיה עם העפלה עד לחצי הגמר, כאשר בדרך גבר על המדורג 11 הורקאץ' הפולני – אך נעצר על ידי סבסטיאן קורדה בגמר. את העונה סיים במאזן חיובי, 18 נצחונות מול 16 הפסדים, ותחושה שאולי, רק אולי, הוא מתחיל לחזור לעצמו.
הלך המנוע?
אנחנו קרובים למחציתה של שנת 2023, חיתולי עונת החימר, ודומיניק ת'ים עם מאזן שלילי של 4 ניצחונות מול 10 הפסדים, שוב מחוץ לטופ 100 - נפל עד למקום ה-106. בטורניר המשמעותי הראשון של האוסטרי השנה – על חימר, המשטח הדומיננטי ביותר שלו, ת'ים הודח בסיבוב השני במונטה קרלו על ידי מי שבסופו של דבר יטפס עד לגמר – הולגר רונה, שהביס אותו בשתי מערכות: 6:2, 6:4 בסיבוב השני אך בסוף יפסיד לאנדרי רובלב בקרב על האליפות.
מי שמסתכל על דומיניק ת'ים, ותוהה אם נוצרו פערים טכניים בין התקופה שלפני הפציעה לתקופה שאחריה, לא מדמיין. ניתוח החבטות שלו העלה כי עוצמת החבטה בפורהנד ירדה ב-5% ל-120 קמ"ש בממוצע, כמות השגיאות בפורהנד עלתה ב-10% ושיעור ה"ספין" שהוא מסוגל להפעיל על הכדור בזמן החבטה ירד ב-11%. ואולם אלה הם ממוצעים בלבד, ונראה שת'ים דווקא נמצא במגמת התחזקות כי בטורניר אינדיאן וולס כל הממדים הראו שיפור. שיפור קל. אבל בכל זאת.
מי שכנראה לא היה מודע למה שמחכה לו בתוך כמה חודשים מפתיחת השנה, הוא המאמן הצמוד של דומיניק ת'ים מזה חמש שנים, האלוף האולימפי לשעבר מאתונה, ניקולאס מאסו הצ'יליאני – שבחסותו ת'ים התבגר והפך לשחקן בעשיריה הראשונה. בהחלטה משותפת, השניים נפרדו לאחרונה, ות'ים צייץ בעמוד הטוויטר שמדובר ברגע לא קל אם כי הוא נעשה מתוך תחושת מיצוי: "אני חושב שהיינו צוות נהדר. אני מודה לניקו מעומק ליבי ומאחל לו הצלחה. נשאר חברים לנצח".
נקודת השבירה
אפשר לקשור את הירידה בביצועיו של ת'ים לחומרת הפציעה, היעדרות ממושכת, מיעוט מפגשים עם שחקנים מובילים לאורך עונה סדירה שפגעו בהתקדמות שלו בחזרה לצמרת ה-ATP. הכול יהיה נכון ברמה המקצועית. אבל מקורבים לשחקן, וגם שחקני עבר שדיברו איתו טוענים שההסבר לנסיגה טמון בימים שאחרי הזכיה באליפות ארה"ב הפתוחה. כלומר המאמן לא שילם את המחיר. מדובר במשהו אחר.
אלה אמירות שגם ת'ים, בגילוי לב אמיץ לא התכחש להן ואף גולל בפתיחות נדירה מאוד את מה שעבר עליו בשלוש השנים שחלפו: "האש כבתה אצלי בעקבות הזכיה בארה"ב. ואני לא רוצה להסתובב עם תחושות אשמה. יש שחקנים שחוגגים הצלחה והיא דוחפת אותם ומאיצה בהם להשיג את התואר הגדול הבא. זה לא היה ככה אצלי. אני בן אדם אחר. אני מחמיר עם עצמי. לקח לי זמן לקבל את זה".
עם או בלי דוקטורט בפסיכולוגיה, קשה לדעת מה מסתתר בין השורות. היו הרבה ניסיונות לפענח מה יושב על דומיניק ת'ים ואם אי פעם יצליח לחזור לגדולתו. הסברה המקובלת בקרב אנשי טניס בגרמניה היא שת'ים חווה סוג של אנטי-קליימקס; כל ילדותו חלם להעפיל לבמה הגדולה ביותר בטניס העולמי וברגע שזה קרה – הוא קיבל חצי מנה; הוא לא הביס אף אחד מהגדולים מהם שאב השראה כי הם לא נכחו. והקהל ישב בבית, חרד לבריאותו.
טניס הוא ספורט מאוד אינדבדואלי; אתה לבד על המגרש, לבד מול היריב שלך ולבד עם המחשבות שלך. כנראה שדומיניק ת'ים לא תאר לעצמו שדווקא ברגע השיא שלו הוא ירגיש הכי לבד בעולם - ומשהו אצלו נסדק.
