אם אוהדי הפורמולה 1 בכל העולם לא יכולים כבר לחכות לפתיחת העונה, אז מה יגידו האוהדים בישראל בימים (כ)אלה. הפורמולה 1 יותר מכל ספורט אחר, מהווה הימלטות לאופרת סבון נוצצת של ה"ג'ט סט" של הכסף הגדול, בתנועה מתמדת מסביב לעולם, בתככים של עשרות ואף מאות מיליוני דולרים, ואז כניסה של המתמודדים ל"זירה" של מסלול המרוצים, בה הם נלחמים ישירות, האחד נגד השני. מופרך? ככה לפחות ליברטי, הבעלים האמריקאים הנוכחיים של הזכויות המסחריות, מוכרים את הספורט, לציבור בסדרת הדגל Drive to Survive, בנטפליקס. וזה מוכר. ראיתם את מחירי הכרטיסים למרוצים לעונה הקרובה? בשנייה הראשונה חשבתי שבטעות הגעתי ל"Paddock Pass".
לאוהדי הספורט הוותיקים יש קושי עם הדגש האמריקאי הזה על ה"שואו" לפני הספורט, כמו המעבר ממסלולים ייעודיים ומסורתיים למסלולי רחוב או "מעין רחוב", כמו מיאמי, באקו, ג'דה, אבו דאבי והעונה גם לאס וגאס. אבל מצד שני, האמריקאיים הצליחו להכניס לפורמולה 1 תקנות טכניות מהפכניות לשיפור יכולת העקיפה בין המכוניות, ומגבלת תקציב, שההשפעה האמיתית שלה, לצמצום הפרש הביצועים בין הקבוצות, רק תלך ותגבר מעונה לעונה, שלא לדבר על השערוריות שעלולות לצוץ, ושראינו קדימון שלהן עם רד בול בשנה שעברה.
הפחד הגדול לקראת העונה החדשה, לאור ימי המבחנים, שנערכו אך עתה, הוא שרד בול ימשיכו עם עליונות הביצועים שלהם מהמחצית השנייה של עונה שעברה - והפעם יעשו זאת כבר מפתיחת העונה. כך, שהאליפות תוכרע מעשית לטובת וורשטאפן, עוד לפני חופשת הקיץ. לפני שאכנס לפירוט רב יותר, אגיד שלא נראה לי שזה יקרה. מכמה סיבות.
הראשונה היא שהמסלול בבחריין, דווקא אינו מייצג את הבסיס הרחב ביותר של מאפייני המסלולים באליפות. הוא בהחלט מייצר שחיקת צמיגים גבוהה מהממוצע, ואין בו פניות מהירות ארוכות או רצף פניות מהירות. הסיבה השנייה היא, מגבלת התקציב; לא רק של העונה הזו, אלא התוצאות שעשויות להיות לחריגות מהתקציב בעונה שעברה. כאוהד פרארי (למי ששכח), נדהמתי בעונה שעברה מכמות הפיתוחים שהציגו רדבול ומרצדס.
ייתכן מאד ששתי הקבוצות הללו יעילות בהרבה מפרארי, מבחינת עלויות פיתוח, אבל בהערכה זהירה, לדעתי, שתי הקבוצות הציגו במהלך 2022 פי שניים פיתוחים ושיפורים במכוניות. אני יודע שרדבול הסירו את השרימפס והקוויאר מהתפריט של הקייטרינג שלהם אבל אלא אם רואי החשבון האיטלקיים, מוצלחים כמו מנהלי האסטרטגיה של הסקודריה, אני לא מבין איך פרארי פיגרו עד כדי כך בכמות הפיתוחים, תוך השמעת תירוץ התקציב כל הזמן.
כל זה מביא אותי לציפייה מתוחה לפרסום ה-FIA על עמידת הקבוצות במגבלת התקציב במהלך 2022. אני חושב שחריגה שנייה רצופה של רדבול, ככל שחס וחלילה תתגלה, לא תוכל להיסגר הפעם בהסכם. נחיה ונראה. וייתכן מאד שאאלץ לאכול את המילים הללו אבל זה אחד הדברים, שבלט לי כאוהד פרארי בשנה שעברה, והתכוונתי להשתמש בזה כתירוץ למה שקרה להם, בסיכום העונה שמעולם לא הגעתי אליו.
אז למה אני מחפש תקווה לאליפות פתוחה, עוד לפני המרוץ הראשון? הסיבה היא מבחני טרום העונה, ומה שנראה בהם, כעליונות ביצועים ברורה של רדבול, על פרארי ועל היתר, לא רק בסטינטס ארוכים, אלא גם בהקפות דירוג בודדות. כל הקבוצות הציגו מכוניות שמהוות פיתוח בלבד של המכוניות שלהן מהעונה שעברה, ואין בכך כל הפתעה, שכן, מגבלת התקציב אינה מאפשרת הרפתקאות תכנוניות חדשות, על כל העלויות הכספיות הכרוכות בכך.
מקובל לחלק את הגישות התכנוניות למכוניות, לפחות מבחינה אווירודינמית, לקונספט של רדבול, שמתמקד בהזרמת כמה שיותר אוויר נקי, במורד ומתחת לכונסי האוויר, לכיוון החלק העליון האחורי של רצפת המכונית, בכדי לעזור לביצועי הדיפיוזר מול הקונספט של פרארי. בשיטה זו, האוויר מהחלק העליון של כונסי האוויר מתועל לכיוון הכנף האחורית המשנית, שנמצאת מתחת לכנף האחורית הגדולה ושגם תפקידה העיקרי, הוא לעזור לביצועי הדיפיוזר, שנמצא ממש מתחתיה. קונספט שלישי הוא של מרצדס, שבעצם, דחסו בשנה שעברה את כונסי האוויר אל תוך השלדה ממש, בניסיון לייצר יותר הצמדה אווירודינמית, ושהשנה קצת מיתנו אותו.
היתרון הבולט של רדבול בעונה שעברה על פני פרארי היה בתחום ניצול הצמיגים והיכולת לשמור עליהם, ומהירות סופית עדיפה. שתי המכוניות הללו התמודדו טוב יותר עם תופעת הקפיצות נוסח הדולפין, מאשר מרצדס, שממש סבלה ממנה, למרות שהכל יחסי כמובן. השאלה הגדולה היא כמה הצמדה מסוגלת כל מכונית לייצר באופן עקבי, מבלי לייצר את תופעת הקפיצות, ממש בזמן שהמכונית הכי צריכה את ההצמדה, תחת בלימה ו/או פנייה.
להזכיר, המכוניות החל משנה שעברה, עברו להיות מתוכננות סביב, קונספט אווירודינמי, שנקרא, האפקט הקרקעי, ושבו רב ההצמדה נוצרת מקרקעית המכונית שמעוצבת ממש ככנף מטוס הפוכה. הסבר מאד פשטני, אבל היתרון התאורטי של הקונספט הזה, נועד לאפשר למכוניות להתחרות, האחת מאחורי השנייה, בקרבה רבה, מבלי לפגוע אנושות בכמות ההצמדה שהמכונית מאחור מסוגלת לייצר, בכדי לאפשר עקיפות ומאבקים צמודים ביתר קלות.
אם נמשיך את ה"זום אין", הרי שראוי להתחיל עם האלופים הבלתי מעורערים של שנה שעברה – רדבול. כאמור, נדרשתי לקיצוניות של שערוריית חריגה מתקציב בכדי לאיים על אליפות נוספת לרדבול ולוורשטאפן. התכנון האווירודינמי של הקבוצה, בראשות אדיראן ניואי, שהינו כנראה, הגורם הדומיננטי ביותר בפורמולה 1 אי פעם (המתכנן האווירודינמי המוביל, משנות התשעים ועד היום), הינו גורם, שברגע, שהונדה הצליחה לייצר יחידות כוח שוות פחות או יותר למרצדס, הפך למנצח, אפילו מול מפלצת משומנת היטב כקבוצת מרצדס. מכל יתר הבחינות רדבול תמיד היו בחוד מבחינה אסטרטגית, תפעולית, ויש שיאמרו ביכולת וברצון, למתוח את גבולות המותר, עד הקצה.
כל זה, תפור כמו חליפה מיוחדת עבור מקס וורשטאפן. שילוב מנצח, עם מאפיינים מנצחים דומים של הנהג. מקס הוא הנהג המהיר ביותר כיום, בכל תנאי מזג אוויר. היחיד שכנראה באותה רמה, הוא המילטון, והגיל והתסכול במרצדס, רק עשויים להכריע את זה עוד יותר לטובת וורשטאפן. מקס מזכיר לי מכל הבחינות את מייקל שומאכר, מבחינת השילוב האולטימטיבי של הנהג הכי מהיר בכל מצב, עם נהג שמוכן לעשות ה-כ-ל בכדי לנצח. בשנה שעברה מקס לא נדרש לשלוף ציפורניים מול לקלר, כמו שעשה מול לואיס ב-2021, אבל מי שחושב, שההתנהגות של וורשטאפן, שמורה רק להמילטון, מוזמן לצפות במאבקים שלו דווקא מול לקלר ב-2019 למשל.
הצד המנטלי של נהגי הפורמולה 1 קריטי להצלחה במצבי הקיצון, לא פחות מהמהירות שלהם. ישנה אמירה, שנהג נחמד, לעולם לא יהיה אלוף (לפחות אם אין לו מכונית עליונה), וזו האמת לאמיתה. מקס הוא חיה תחרותית, אבל גם נקמני, וראינו את זה ביחס שלו לבן קבוצתו פרז בשנה שעברה בברזיל. פה הוא משאיר אבק אפילו לשומאכר שהיה מסוגל להיות נדיב יותר אחרי הבטחת האליפות. כמו יחסי למייקל ג'ורדן, אני מעריך מ-א-ד את מקס וורשטאפן אבל ממש לא מעריץ או אוהב אותו.
שתי הפסקאות הללו, מסכמות את הסיכוי של פרז להיות אלוף. הוא צריך פציעה של וורשטאפן, נוסח שומאכר בפרארי בשנת 98', בכדי שהקבוצה תאפשר לו אפילו, להתחרות על אליפות. מכל בני הקבוצה של מקס ברדבול מאז ריקארדו, סרחיו, הוא הקרוב ביותר למה שרדבול מחפשים, מבחינת היכולת לגבות את מקס, במהלך העונה, אבל בברזיל וורשטאפן הבהיר, שהוא לא ישתוק לתאונות נוסח מונקו.
פרארי חייבים לפחות לאיים על האליפות עד סוף העונה ממש, בכדי לעמוד במינימום המצופה מהם. מבחינה אובייקטיבית, לטעמי, הקבוצה, הציגה בעונה שעברה, בדיוק את הביצועים שקיוויתי לראות מהם, מבחינה תכנונית וטכנית. המכונית הייתה תחרותית מבחינת מהירות, אבל סבלה בעיקר מבחינת האמינות, דבר שהיה צפוי, לאור סגירת הפערים שפרארי נאלצה לעשות, רגע לפני שיחידות הכוח, נאסרו בפיתוח מבחינת ביצועים, החל מתחילת עונה שעברה. פרארי היו חייבים לדחוף את הביצועים של יחידת הכוח שלהם, על חשבן האמינות, משום שהשינויים היחידים שהיו מותרים, החל מתחילת עונה שעברה, ועד 26, הם רק לשיפור האמינות. וזו בדיוק התקווה הגדולה, שפרארי הצליחו לפתור לעונה הזו.
החולשה השנייה שלהם הייתה מאד מעצבנת וגלויה, בניהול האסטרטגי של המרוצים. ההחלפה של בינוטו, לא נדרשה לשם התיקון הזה, אבל היא מחיר צפוי ביותר. נעשו שינויים פרסונליים בתחום האסטרטגיה ושינויים מעשיים באופן קבלת ההחלטות, וכל שנותר לקוות הוא שפרארי יתקרבו במשהו, לתקופה שרוס ברון ניהל את העניינים האלה שם, אם כי אני בספק שאפשר לשחזר את האפקטיביות שלו עם שומאכר.
קיימת הרבה ביקורת על הביצועים של לקלר ועל החוסן המנטלי שלו. אני לא מקבל את רובה. שארל בתנאים יבשים, הוא היחיד ברמה של וורשטאפן והמילטון בצורה עקבית, ומסוגל להתעלות באופן עקבי גם בדירוג. יש לו חולשה בתנאים משתנים / רטובים, שנובעת לטעמי, בעיקר מחוסר בטחון, שהתפתח כרונולוגית, בשל חולשת המכוניות עימן התחרה מאז הגיע לפורמולה 1. זה מתקשר לחולשה השנייה שלו, והיא הלחץ המנטלי שהתפתח אצלו, להוכיח שהוא קורץ מחומר האלופים, בדומה למקס. בשתי החולשות הללו, בקלות מתפתח "מדרון חלקלק", שרק פוגע בביצועים, מזמין טעויות, ומעצים את הנפילה. המנטליות האיטלקית, כמובן כבר דואגת להעלות תאוריות על הישארות של לקלר בפרארי. הצלחה שלו, ובן רגע, הוא קדוש. אי הצלחה, והוא כישלון. שארל לא נהנה מהסטטוס של הטוב ביותר ללא עוררין, שהיה לשומאכר בכדי לעבור את השנים הקשות של 96 – 99, ואפילו אצלו היו רינונים.
קרלוס סאיינז, הוא נהג חושב ושקול מדי. אני לא יודע אם יש לו את הביצועים המוחלטים שנדרשים בכדי להיות אלוף, נהג כמו וורשטאפן, יודע, פשוט יודע שהוא המהיר ביותר. נהגים אחרים, כמו לקלר, ראסל או לנדו, מאמינים שהם המהירים ביותר, ומסוגלים לנצח את וורשטפאן. לדעתי, סאיינז לא מאמין בזה. הוא רוצה, אבל לא מאמין.
מרצדס כאמור, הימרו על הקונספט המהפכני ביותר, בשנה שעברה, שגרם לבעיית קפיצות, וכנראה לעוד בעיות. במהלך העונה שעברה, הם פתחו את המכונית, לרמה שבה הם הצליחו לסגור על פרארי, ואפילו לנצח בברזיל. בקבוצה בטוחים שהקונספט שלהם, הוא בעל פוטנציאל הביצועים הטוב ביותר, אבל ביום השני למבחן טרום העונה, התגלו קשיים שונים, ולא ברור עד כמה הם נפתרו ביום השלישי. מצד שני, העונה, במחצית השנייה שלה, מרצדס ייהנו מ"הקצבת משאבי פיתוח" גבוהה יותר משהייתה להם בשנה שעברה, כל עוד, הם לא חרגו מהתקציב בעונה שעברה.
לואיס המילטון לא נכשל בעונה שעברה. אני יודע שראסל ניצח בברזיל וסיים לפניו בדירוג הנהגים, אבל מדובר בעניינים משניים, בטח עבור לואיס, שרואה רק אליפות בעיניים. נהפוך הוא, מבחינתי המילטון הרשים אותי יותר מג'ורג' בשנה שעברה ויותר מזה, נשא על גבו, את החלק הארי של פיתוח המכונית למצב אליו הגיעה בסוף העונה. זה לא עניין של מה בכך עבור נהג בגילו עם שבע אליפויות. זה מראה, שהוא מוכן לחפור עמוק בתוכו, ולהקריב למען הקבוצה. אם חשבתי שאולי עונה לא תחרותית תדחוף את לואיס לקראת פרישה, עכשיו אני כבר לא בטוח, בכלל.
ג'ורג' ראסל הוכיח את עצמו יפה מאד בשנה שעברה מול המילטון. עמדתי שלואיס הרשים יותר, לא מפחיתה במאומה מכך, נהפוך הוא. המילטון נתן הרבה מעצמו, ואם ראסל, עמד מולו בצורה כה מכובדת, זה רק מראה שמדובר בפוטנציאל אליפות אמיתי.
הפתעת פתיחת העונה המסתמנת ממבחן טרום העונה, הינה אסטון מרטין. מזכיר קצת את עונת 2020, כאשר העתיקו קבל עם ועדה את המכונית של העונה הקודמת של מרצדס. העונה הזו, לא מדובר בשערוריה כזו, וייתכן בהחלט שהקבוצה מתחילה לקצור את פירות השקעת העתק של אבא סטרול, כולל בניית מפעל שלם חדש. הקבוצה הזו, לאורך ההיסטוריה, ידעה להשיג את מספר נקודות האליפות הגבוה ביותר ביחס לתקציב שלה.
אולי לראשונה בהיסטוריה, אלונסו, ביצע מעבר מוצלח בין קבוצות. אלפין נראה שדורכת במקום, ואילו אסטון עשויה לאיים על שלושת הגדולות. פרננדו מבחינתי, מרשים כמו לברון ג'יימס. הדרישות הפיזיולוגיות והמנטליות, מספורטאי אחרי גיל הארבעים, להישאר בטופ העולמי, הן בלתי נתפסות. אין אחד לדעתי שלא מתרשם מכך, והיפה הוא שאלונסו לא מפחד מאיש בפאדוק או על המסלול. כולם מפחדים ממנו. זה יתרון עצום, אם המכונית תתן לו את הביצועים שהוא מקווה להם. מבחינה זו, לאנס סטרול צפוי להיחשף לחלוטין העונה, בלי רחמים. אם הוא יעמוד יפה מול פרננדו, לא תהיה ברירה, אלא להכיר בכך שהוא עיוור למה שקורה סביבו לפעמים, על המסלול, אבל כנראה, יודע לנהוג.
אין לי זמן ומקום לצערי, להתייחס לכל הקבוצות והנהגים. אבל מסתמן שצפויה למקלארן עוד עונה קשה ומאכזבת. משהו ברמה התכנונית לא עבד להם גם העונה, וזאת בביצועים ובאמינות, כפי שהתגלו במבחן טרום העונה. הכאב הגדול כאן אובדן עונה נוספת של לנדו, שהוא כנראה פוטנציאל אלוף עולם. זוכרים איך ריחמו על ראסל שנאבק בוויליאמס באחורי הגריד, בזמן שנוריס נצץ במקלארן? איך מזל מתהפך.
לסיום, קשה להמר על מישהו מלבד וורשטאפן, לאליפות העונה. א-ב-ל, כמו שכתבתי הרבה פעמים, האליפות היא לא חזות הכל; כל מרוץ הוא עולם ומלואו, וייתכן שבמהלך העונה נראה את פרארי או מרצדס, מצליחים לסגור את הפער מהם, ואם לא לאיים על האליפות כבר העונה, אז לפחות כחימום והצהרת כוונות לעונה הבאה.
